אדמה מזוהמת: קרקעות ספוגות בחומרים מסוכנים מונעות תוכניות בנייה

במשך שנים זיהמו מפעלי התעשייה הצבאית את הקרקעות ומקורות המים בלב האזורים הכי מבוקשים בארץ. עכשיו אי אפשר לבנות שם כלום, וגם השכונות הסמוכות בסכנה. תחקיר

זיהום הקרקע, פגיעה במי התהום וסכנה בריאותית (אילוסטרציה) , צילום: Depositphotos

חלק מתוואי הרכבת התחתית המתוכנן של הקו האדום בתל אביב עובר דרך אזור הקרקעות המזוהמות ביותר, מעל ומתחת לפני מי התהום. כך גם המטרו המתוכנן. מי מאיתנו יודע על כך כשנה לפני הפעלת קו הרכבת הקלה? שאלה טובה. יש שאלות שעדיף כנראה לא לשאול אחרי השקעה של כ-18 מיליארד שקל ועיכוב של שנים.

״בסכנות הטמונות בממצאים אלו נכללות פגיעה אפשרית בעובדים בחפירת תוואי הרכבת והתפשטות גזים רעילים במנהרת הרכבת התחתית בזמן כרייתה ולאחריה ופגיעה בנוסעי הרכבת. השפעות מזיקות על תשתיות דוגמת קורוזיה של כבלים וחשש כי ריכוז גבוה של אדי דלק בחלל סגור עלול לגרום להתפוצצויות״. ממצאים מטילי אימה אלה ואחרים נכתבו בדו"ח שכוח אל, שנערך על ידי מחלקת המחקר של הכנסת לפני כמעט 20 שנה.

מתברר כי אלפי דונם קרקעות ברחבי גוש דן, השווים עשרות מיליארדי שקלים, זוהמו בחומרים אורגניים נדיפים ובמתכות כבדות על ידי התעשייה הצבאית של ישראל. אחד מזיהומי הקרקע הנפוצים ביותר הוא הזיהום בדלקים ובשמנים, אשר עלול לגרום לזיהום מי התהום ולסכנות בריאותיות הנובעות מחשיפה לסרטן.

לדוגמה, ליטר אחד של דלק המורכב מתערובות של תרכובות שחלקן ידועות כחומרים מסרטנים עלול לזהם מיליון ליטר מי תהום. היקף הזיהום לא ממש ידוע, מאחר שמדובר בתרכובות נדיפות אשר חלקן רעילות, והן מתפשטות כגזים אשר עלולים לחדור לחניונים ומרתפים ולפגוע בשוהים בהם ובעיקר בפועלים אשר חופרים בקרקע לבנייה. אבל הם כידוע שקופים ממילא במדינתנו.

על אף התרומה הגדולה והברורה שיש לתעשייה הצבאית בשמירה על בטחון המדינה, אין להקל ראש בחורבן הסביבתי עצום הממדים שהותירה אחריה במתקנים הרבים בהם פעלה תעש ברחבי הארץ. מדובר בהרס סביבתי שממעטים לדבר עליו.

פעילות תעש הביאה לזיהום חמור באקוויפר החוף, המשמש כמאגר מי השתייה של גוש דן ומקומות נוספים ובקרקעות. היא מגבילה בנייה למגורים באלפי דונמים בערים מרכזיות בארץ, ביניהן רמת השרון, הוד השרון, הרצליה, רחובות וירושלים. כך למשל מתעכבת בנייה חדשה בהיקף של עיר בינונית באזור האחרון שנותר בלב אזור הביקוש בישראל, באזור תע"ש רמת השרון. בניית עשרות אלפי יחידות דיור ברחבי הארץ נמנעת בגלל הנזקים הסביבתיים שתעש הותירה. "המזהם משלם" – הכלל הסביבתי הזה לא חל על מדינת ישראל.

השבוע הוחלט להעביר לותמ"ל קידום תוכנית בנייה בהיקף של 4,500 יח"ד במקרקעי תע"ש טירת כרמל. מעניין יהיה לעקוב אחר פיתוח התוכנית. גם בשטח זה אותרו מזהמים מגוונים, כמו ממסים מוכלרים ומתכות.

חוסר מודעות סביבתית

התעשייה הצבאית – תעש, הוקמה בשנת 1933, עוד בטרם הקמת המדינה, והיוותה אבן יסוד בשמירה על חוסנו ובטחונו של היישוב היהודי. תעש עסקה במחקר, פיתוח וייצור של נשק, תחמושת ומערכות צבאיות. החברה רשמה הישגים נרחבים בתחומה, אך בהחלט לא הצטיינה בשמירה על איכות הסביבה – וזאת בלשון המעטה.

לאחר שתעש נמכרה בנובמבר 2018 לחברת אלביט מערכות תמורת 495 מיליון דולר, העבר כבר לא בעיה של תעש החדשה, אלא של משרד הביטחון ושל חברה חדשה שהוקמה לשם כך - נצר השרון. ערים שלמות יוכלו לקום על שטחי המפעלים, אולם טיהור הקרקע יארך עוד שנים רבות - ובינתיים מחיר הקרקע עולה לשיאים חדשים. מובן שהטיהור יהיה חלק מכל עסקה עתידית. 

 

מפעלי תעש פזורים ברחבי המדינה, באזורים שכיום מהווים אזורי ביקוש מרכזיים. במתחם נוף ים – אפולוניה הרצליה יוצרו חומרי נפץ, תחמושת ואבק שריפה; במתחם מגן בתל אביב יוצרו כלי נשק; במתחם אליהו ברמת השרון יוצרו מערכות רקטיות; במתחם בית הכרם בירושלים יוצרו מגוון מוצרי מתכת; במתחם גבעון ברחובות עוסקים בפיתוח וייצור מערכות רקטיות; במתחם טירת כרמל מייצרים חלקי מתכת לסוגי תחמושת שונים; ועוד ועוד.

בעת הקמת מפעלי תעש המודעות הסביבתית לא הייתה כמו שהיא היום. מסקרים סביבתיים עולה כי מפעלי תעש, כמו מפעלי תעשיה רבים בארץ ובעולם השתמשו, במקרה הטוב, בבורות ספיגה לסילוק שפכי התעשייה המהולים בחומרים מסוכנים. בור ספיגה כשמו כן הוא – השפכים מחלחלים כחומר גולמי ולא מטופל לקרקע, דבר המוביל לזיהום חמור של תת-הקרקע ומי התהום. במקרה היותר גרוע פשוט שפכו לוואדי את אותם חומרים מסוכנים.

כבר בשנות ה-80 התגלה בקרב תעשיות ביטחוניות בארה"ב כי השימוש בחומרים מסוכנים מהסוג בהם השתמשו במפעלי תעש – ובעיקר פרכלוראט, שהוא סוג של דלק טילים רקטיים ייחודי לשימושי תעש, מסכן את בריאות הציבור. חומר זה עלול להוות מפגע זיהומי עצום ממדים במקום בו שופכים אותו לאדמה ומאפשרים לו לחלחל למי התהום. החשש המרכזי הוא שהחומר יפגע בבלוטת התריס.

השימוש בבורות ספיגה נאסר לכלל התעשייה בתקנות המים כבר בשנת 1992, ומפתיע לגלות כי תעש, הפועלת בחסות המדינה, השתמשה בבורות הספיגה במפעליה השונים לכל הפחות עד שנת 2000. במשך כ-70 שנים זיהמה תעש את הקרקע עליה פעלה ואת מקורות המים המצויים בסביבתה. לבעיה זו לא נמצא פתרון עד עצם היום הזה.

טיהור לפני בנייה

בדו"ח מבקר המדינה משנת 2005, בפרק "מקרקעי תעש - זיהומי הקרקע ומי התהום והכנת תוכניות מתאר", הזהיר המבקר כי "נוכח הסכנות הנובעות מזיהום הקרקע והמים, חיוני שכל הגורמים המעורבים, ובהם משרד האוצר, יפעלו מתוך ראייה ממלכתית כוללת בדחיפות, במתואם ובלוח זמנים סביר לטיפול בזיהומי הקרקע, למניעת התפשטות זיהום מי התהום ולטיפול בהם".

ההזנחה הממושכת של תעש ורשויות המדינה במציאת פתרון לטיהור הקרקע והאקוויפר הובילה להתפשטות מהירה של הזיהום, בהתאם לשינויי הקרקע וזרימת מי התהום. כך נוצרו מוקדי זיהום חמורים בשטחי הנדל"ן המבוקשים ביותר.

על כך עמד בית המשפט העליון לאחרונה ( השופט י' עמית), במסגרת פסק הדין הנוגע להפקדת התמ"ל במתחם מפעל תעש נוף ים (אפולוניה): "לא ניתן שלא לתמוה על אי עמידתה של המדינה בלוחות הזמנים שהיא עצמה התחייבה להם. כפי שפורט, המדינה התחייבה לערוך סקר סיכונים כבר בדיון שהתקיים ביום 21.5.2007, קרי לפני כמעט 12 שנה (!!), וגם בהתחייבותה המאוחרת יותר להשלימו עד לחודש אוגוסט 2016 – לא עמדה. התנהלות-התמהמהות זו מצד המדינה, שהיא בבחינת הפרה של התחייבויות מפורשות שהיא נטלה על עצמה בבית משפט זה, היא התנהלות שקשה להלום, וזאת בלשון המעטה".

בפינוי תעש רמת השרון ביקשו רשויות התכנון להקים תוכנית לדיור ותעסוקה בשטח עצום של 7,430 דונם, הכוללת 36,000 יחידות דיור וכ-1,650,000 מ"ר שטחי בנייה לשימושים שאינם מגורים. צפי האוכלוסייה בתוכנית הינו כ-80,000 תושבים וכ-40,000 מועסקים.

שטחים אלה יתווספו לערים קיימות, אבל מבחינת ממדי התכנית מדובר בתוספת של עיר באזור המרכז. זו הייתה יכולה להיות בשורה משמחת לפתרון משבר הדיור באזור המרכז.

לטענת עיריות רמת השרון והרצליה, אשר עתרו לבית המשפט לעניינים מנהלים בבקשה לביטול התוכנית, רשויות התכנון לא לקחו בחשבון את הזיהום הכבד השרוי במקרקעי תעש רמת השרון, אשר התפשט אל מחוץ לגבולות התוכנית. לטענתן, לא ניתן לאשר את התוכנית בטרם תטופל הקרקע.

העתירה, בהובלתם של עו"ד תמר מגדל – ראש מחלקת תכנון ובנייה, ועו"ד גידי פרישטיק - ראש מחלקת איכות הסביבה, שניהם ממשרד עוה"ד מיתר, עוסקת בפגמים לכאורה שנפלו בהחלטת הוועדה המחוזית לאישור התוכנית.

טיהור הקרקע אינו עניין של מה בכך ונדרשת השקעה מאסיבית לשם כך. על פי תגובת המדינה, "מדובר בחטיבת קרקע תפוסה על ידי מפעל בטחוני חיוני ונגועה בזיהום קרקע מהותי, אשר לפי ההערכות יידרשו סכומים בהיקף של מיליארדי שקלים כדי לטפל בו". התוכנית מתעכבת כבר יותר מ-15 שנים בלא מציאת פתרון ראוי.

גזים נעים בקרקע

אחת הבעיות המרכזיות היא התפשטות הזיהום על ידי גזים שנעים במהירות בתוך חללי הקרקע. גזים אלה עלולים לחדור למבנים דרך סדקים, חורים ופתחים ברצפה ובקירות. חדירת גזי קרקע רעילים ומסרטנים למבנה מסכנת את בריאות הציבור.

התופעה נפוצה בחללים תת-קרקעיים, כגון מרתפים וחניונים, אך מתקיימת גם במבנים על-קרקעיים המצויים במגע ישיר עם הקרקע.

לדוגמה, השלמת המגדלים בנחלת יצחק בתל אביב התעכבה שנים בגין גזים שאותרו במרתפי החניה, שמקורם בפעילות תעש מגן. בשכונה הסמוכה למקרקעי תעש מגן ברמת השרון התגלה גז מסוג ראדון.

המשרד להגנת הסביבה גיבש נוהל למיגון מבנים מפני חדירת גזי קרקע. מדינת ישראל בתגובתה לעתירה מצאה בנוהל מיגון המבנים פתרון להימצאות הגזים הרעילים באדמה. נטען כי "מערכת התכנון יודעת להתמודד עם תופעה זו" באמצעות מיגון המבנים. כלומר, לא באמת פתרון הבעיה, אלא מיגון מפניה. המדינה מבקשת להטיל את האחריות והעלויות למיגון המבנים על הקבלנים העתידים לבנות על השטח. כלומר, זה יתגלגל למחיר הדירה לרוכשים.

דוגמא נוספת נראה במתחם נוף ים בהרצליה. אומנם מפעלי תעש פונו מהמתחם כבר בשנת 1996, אך הנזק הסביבתי נותן אותותיו גם היום. במתחם זה אישרו רשויות התכנון בשנת 2014 תוכנית להקמת 3,000 יחידות דיור וגן לאומי, בלא עריכת סקר סיכונים סביבתיים.

בית המשפט העליון הורה על ביטול הפקדת התוכנית, משום ש"הסיכונים הנשקפים מחומרים אלה והאפשרויות השונות לטיפול בהם, מידת יעילותן, משך הטיפול והשלכותיו האפשריות (בכלל זאת על תושבים המתגוררים בקרבת שטח התוכנית או על קרקעות נקיות סמוכות) לא הוצגו לפני הוועדה ולא נדונו על ידה".

בהמשך קבע בית המשפט: "סדר העדיפויות לטיפול במתחמים שבהם יימצא זיהום, בחירת חלופות הטיפול בחומרים המזהמים והסדרת הקמתם ופעילותם של מתקני טיהור לשם כך (אם יידרשו), טעונות בחינה ואיזון של שיקולים מגוונים (בריאותיים, סביבתיים וכלכליים) וקביעת הנחיות מתאימות, הנגזרות מבחירה זו או אחרת". לבסוף פסק כי מדובר ב"הכרעות תכנוניות שלא ניתן להותיר לשלב הביצועי".

הזכות לסביבה נקייה

מומחי משפט וסביבה מסבירים כי פסק דין תקדימי זה מביא עמו בשורה של ממש בעיגון זכות האדם לאיכות סביבה נאותה. כפי שהובהר בתגובת המדינה לעתירת רמת השרון ועיריית הרצליה, "הממשלה, כמו כל גוף רציונאלי, אחר אינה מעוניינת להיכנס למיזם עתיר עלויות ותשומות אחרות מבלי שתהיה ודאות תכנונית מינמאלית לגבי התוצר הסופי של התכנון, ובעיקר מענה לשאלה האם קיים אופק בו התוצר התכנוני יוכל לכסות את העלויות הכרוכות בהעתקת מתחם תעש וטיהור הקרקע".
בכך ניתן להבין כי המדינה לא תפנים את עלויות הטיהור, אלא אם תראה בכך פוטנציאל ממשי לרווח. זאת אף שמפעלי תעש שפעלו בחסותה הם אשר גרמו לזיהום.

פסיקת בית המשפט העליון מחייבת את רשויות התכנון, ובכך את המדינה, לפעול במודל תכנוני אחר שיביא בצורה כזו או אחרת להפנמת עלויות הטיהור בטרם יוכרע פוטנציאל הרווח, על מנת לאפשר את פיתוח הקרקעות המזוהמות בעתיד.

עו"ד פרישטיק מציב סימן שאלה לגבי האפשרות ליישום התוכניות הסביבתיות, בעיקר בנוגע לזיהומי הקרקע. "ניסיון העבר מלמד כי אכיפת התקנים, גם על רקע סביבתי, מגולגלת לפתחן של הרשויות המקומיות, העוסקות בפועל במתן היתרי בנייה ובפיקוח על יישום חוקי הבנייה. התקציבים שמוקצים לתוכניות הללו לא מועברים לרשויות המקומיות, לכן אין להן יכולת לממשן. דוגמה לכך היא החובה שהשית המשרד להגנת הסביבה על יזמים הבונים במקומות בהם ישנו חשש לגזי קרקע. פרוטוקול מיגון הבתים, שכולל הנחיות איטום ומתקנים לתחלופת אוויר, פורסם על ידי המשרד, אולם מי שבפועל אמור לוודא ביצוע הן רשויות התכנון והבנייה של הרשויות המקומיות וגופי הפיקוח שלהן, וזה לא תמיד מתרחש".

דוגמא יוצאת דופן נראה במתחם בית הכרם בירושלים, אשר פונה באמצע שנות ה-90'. במהלך פינוי המתחם ביצעו סקרים סביבתיים לבחינת הקרקע ומי התהום. ממצאי הסקרים הביאו את הרשויות לקידום פעולות לטיהור הקרקע ומי התהום, שהתבררו כמזוהמים עד מאוד. פעולות הטיהור, שהחלו בשנות ה-2000 ובוצעו ב-3 סבבים שונים, לא נחלו הצלחה, והקרקע נותרה מזוהמת ומזהמת.

בשנת 2019 החלו פעולות השיקום במתחם בפעם הרביעית. עבודות אלו הסתיימו אך לאחרונה, בתקווה שבוצעו בהצלחה. בשורה מעודדת: נכון לנובמבר 2020 פונו מהאתר כ-6,300 טון קרקע מזוהמת.

עצירת ההתפשטות

בוודאי עולה בכם השאלה האם הדבר יכול להשפיע על מקום מגוריכם הנוכחי, ולא רק על שוק הדיור העתידי. התשובה לכך חיובית, ונדגים זאת באמצעות סקירת שני מתחמי תעש נוספים.

מפעל תעש גבעון הוקם במחצית שנות ה-60 של המאה הקודמת. המתחם משתרע על 1,000 דונם בשוליו המזרחיים של אקוויפר החוף, דרומית לרמלה, בין מושב מצליח למושב ישרש.

על פי דו"ח שלב א' להערכת היקף זיהום מקורות המים, שפורסם על ידי רשות המים בשנת 2012, המפעל עוסק בפיתוח וייצור מערכות נשק בהתאם לצרכים המבצעיים של צה"ל, כולל פיתוח וייצור מערכות רקטיות. זאת תוך שימוש מאסיבי בחומרים כימיים שונים, ובהם חומרים מסוכנים דוגמת פרכלוראט. בדומה ליתר מפעלי תעש, גם מפעל זה השתמש בבורות ספיגה, וכך זיהם באופן חמור את אקוויפר החוף.

בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2013, שכותרתו "היבטים בהגנת הסביבה בתעשיות הבטחוניות", קבע המבקר כי כלל הגורמים הקשורים לטיפול בזיהום הנובע מתעש גבעון נכשלו כישלון נחרץ. "הרשות הממשלתית למים ולביוב, המשרד להגנת הסביבה וכן תעש, שגרמה לזיהום הקרקע ומי התהום שמקורם מגבעון, כשלו בטיפול בזיהומים אלה, כל אחד בתחומו. מדובר בליקוי חמור, הנמשך זה שנים, למרות הסכנה לבריאות הציבור, הפגיעה במקורות מים טבעיים שנמצאים במחסור ועלות השיקום של מקורות המים ההולכת וגדלה בגלל המשך התפשטות הזיהום".

חרף האזהרות החמורות והנזיפות הרבות, רשויות המדינה לא פעלו למזעור הזיהום ועצירת התפשטותו ולא תקצבו תוכנית פעולה שרשות המים הובילה. פלומת הזיהום, אשר נעה במהירות לכיוון מערב, התגלתה בבארות לחקלאות ברחובות ובבארות מכון וייצמן, כ-5 קילומטר מערבית למפעל.

בעת גילוי הפרכלוראט בבארות אלו משרד הבריאות החל להטיל מגבלות בשימוש במים על החקלאים ועל מכון וייצמן. מכון וייצמן נדרש להקים מתקן לטיוב המים, בעלות של עשרות מיליוני שקלים.

כלומר, התמודדות המדינה עם הזיהום שיצרה הוא בהטלת מגבלות ומשימות על נפגעי הזיהום, ולא בלקיחת אחריות ישירה על מעשיה ומחדליה, כפי שנדרש מכל גוף הגורם לזיהום, בהתאם לכלל הסביבתי הידוע – המזהם משלם.

כלל זה נכנס לשיטת המשפט הישראלית בדלת האחורית. ראוי היה שיחוקק בחקיקה ראשית, כפי שהוצע בהצעת חוק לשיקום קרקעות (שנעצר בקריאה שנייה בכנסת כבר בשנת 2011), המבקש להטיל אחריות ישירה לטיהור הקרקע על מי שיצר את הזיהום.
לכלל זה תכליות רבות, והעיקריות בהן צדק חברתי והתייעלות חברתית, באמצעות חיוב הגורם המזהם להפנים את עלויות הזיהום. אין זה מפתיע שהצעת החוק לא קודמה, כאשר המדינה היא האחראית הגדולה ביותר לזיהום הקרקע ומי התהום. העברת החוק משמעותה השקעת תקציבי עתק לטיפול במחדלי המדינה.

על כך בדיוק עתרו מכון וייצמן ועיריית רחובות לבג"צ באוגוסט האחרון. העתירה, אשר הוגשה על ידי עו"ד גידי פרישטיק וצוותו ממשרד מיתר עורכי דין - עו"ד דוד שחור והדר אראל-קשפיצקי, נסובה בדרישה לחייב את רשויות המדינה, ביניהן משרד הביטחון, המשרד להגנת הסביבה, רשות המים, משרד הבריאות וחברת נצר השרון, לפעול באורח מיידי לקידום תוכנית לטיהור מי התהום שזוהמו בפעילות תעש גבעון. זאת בטרם ייגרם נזק בלתי הפיך לאקוויפר ולבארות מהם שותים תושבי האזור.

תוצאות המחדלים לא ייעלמו מעצמם, הזיהום לא יטוהר לבדו, והטלת האחריות על גורמי הקצה לא תביא להתייעלות חברתית סביבתית. להפך. חוסר לקיחת האחריות רק יעמיק את השבר, יגביר את הזיהום ויכלה את מקורות הטבע – הקרקע והמים, החשובים להמשכיות החיים בישראל.

בתגובת המדינה לעתירה מודה זו מפורשות בקיום זיהום מי תהום משטח תעש גבעון, כמו גם בכך שמקרקעי המפעל מזוהמים ונדרש טיפול בקרקעות מזוהמות. המדינה ציינה כי החלה בהליכים מקדמיים לקידום תוכנית לשיקום, ולכן ביקשה לשוב ולעדכן את בית המשפט תוך זמן קצר בדבר מציאת המקור התקציבי לביצוע התוכנית.

נחזור להשפעות זיהומי תעש גבעון. תמ"ל 3003 הינה תוכנית להקמת שכונת מגורים חדשה, אשר תכלול 6,920 יחידות דיור לצד שטחי תעסוקה ומסחר. התוכנית עתידה להיבנות בשטחים חקלאיים בצידה המזרחי של רחובות, בין כביש 40 ועד שטח מכון וייצמן.

רשות המים, שזועקת כבר למעלה מעשור למציאת מקור תקציבי לטיהור מי התהום במקטע זה, מבקשת לקשור את תמ"ל 3003 לתוכנית לשיקום מי התהום, תוכנית מבורכת כשלעצמה, העתידה לקדם את שיקום האקוויפר. אך עוד לא ידוע אלו השפעות יהיו לתוכנית השיקום על התמ"ל ועל בעלי הקרקעות בשטחים אלה.

מזוהם מדי לאכלוס

מתחם נוסף ואחרון שנדגים דרכו את אוזלת היד של המדינה הוא מתחם תעש מגן, שהיה ממוקם בתל אביב. במפעל זה יוצרו כלי נשק, ודרך בורות הספיגה נספגו בקרקע מזהמים. המתחם משתרע על פני 44 דונם וממוקם באחד האזורים המבוקשים ביותר במדינה. המפעל פונה משטחו באמצע שנות ה-90', אך הזיהום הכבד לא מאפשר אכלוס למגורים.

בשנת 1999 פורסם מכרז לטיהור הקרקע במתחם מגן, אולם נוכח אי מציאת מקור תקציבי המכרז בוטל. בשנת 2000, עתרה עמותת אדם טבע ודין בדרישה לחייב את תעש, משרד הביטחון ומינהל מקרקעי ישראל לפעול לטיהור המקרקעין.

בתגובה לעתירה הודיעה פרקליטות המדינה כי תינתן לתעש הרשאה כספית להתחיל בטיהור המתחם במהרה. רק במאי האחרון, כ-20 שנים לאחר מכן, חברת LDD טכנולוגיות מתקדמות התקשרה בהסכם עם עיריית תל אביב לביצוע עבודות לטיפול וטיהור הקרקע ומי התהום, שיימשכו על פי ההערכות כ-25 חודשים.

תל אביב מנטרת את הימצאות הגזים הרעילים באופן תדיר, ומחייבת מקום בו קיים חשש להימצאות גזי קרקע למיגון על פי הנוהל למיגון מבנים מפני גזי קרקע. כפי שעולה מאתר העיר תל אביב, הפעילות בתעש מגן תרמה רבות להימצאות גזי הקרקע מזהמים בתל אביב.

לצורך התמודדות עם נזקי הסביבה שיצרה תעש, הוקמה ב-2016 חברה ממשלתית בשם נצר השרון, שמטרתה לפעול לפינוי, טיהור ושיקום מתחמים בהם פועלים או פעלו בעבר מפעלים ומתקנים ביטחוניים ומסווגים, ביניהם, מפעלי תעש.

החברה מבצעת חקר וטיפול בקרקעות מזוהמות, טיהור, הריסה ופינוי מבנים מזוהמים וחקר ושיקום מי תהום מזוהמים במתחמים שהיו בשימוש חברת תעש. בשנים האחרונות עיקר הפעילות של נצר השרון מתמקדת בטיפול בקרקעות המזוהמות בתעש רמת השרון. חברת נצר השרון מעסיקה מומחים בתחום הסביבה ועובדת בכפוף להנחיות המקצועיות של המשרד לאיכות הסביבה.

מדובר בחברה ממשלתית בבעלות מלאה של המדינה, ללא מקורות מימון חיצוניים, הפועלת בהתאם להרשאות תקציביות ובהתאם להחלטות הממשלה לאופן וסדר טיהור המפעלים. כך הופכת החברה לפחות אפקטיבית.

הדוגמאות שהובאו לעיל מלמדות כי מדינת ישראל לא פועלת לטיפול במחדליה הסביבתיים ולרוב לא מוצאת מקורות תקציביים לשם כך.

כפי שעולה מדו"חות מבקרי המדינה בנושא, כל זאת ועוד ידוע למדינה מזה שנים רבות. תביעות מטעם אזרחים, עיריות, עמותות וגופים הנפגעים מזיהום הסביבה הן דרך חלשה למדי להתמודדות עם אי לקיחת האחריות של מדינת ישראל על הזיהום שיצרה.
נראה כי רשויות המדינה מדחיקות את הצורך הממשי במציאת פתרון אמיתי לטיהור המקרקעין ומי התהום. בכל יום שעובר הסביבה מזדהמת יותר ויותר. היקפי הזיהום הראשוניים נודעו כבר לפני יותר משלושה עשורים. הגיעה העת לפקוח את העיניים ולפעול לטיהור הזיהום הכבד.

פנינו לקבלת תגובה ממשרד הביטחון, שאמון על תעש הישנה. פנינו גם לתעש החדשה, לחברת נצר השרון. איש לא מוכן לקחת את התפוח אדמה הלוהט הזה ולהגיב. במילים אחרות, כפי שאמר גורם בכיר המעורב בנושא: ״את הנעשה אין להשיב״.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכירi