התופעה החדשה בנדל"ן: כשזמן פנוי הופך למוצר המבוקש ביותר

כמה שווה לכם עוד שעה פנויה ביום? שעה שלא מתבזבזת בפקקים, בחיפוש חניה או בנסיעה למכון הכושר. במשך שנים שיווקו לנו דירות יוקרה באמצעות מטרים רבועים, מטבחים מעוצבים, תקרות גבוהות ונוף מהמרפסת. אלא שבשנים האחרונות מתפתחת בענף הנדל"ן תפיסה אחרת: היוקרה כבר לא נמדדת רק במה שיש בתוך הדירה, אלא גם במה שלא צריך לצאת מהבניין כדי לעשות.

חדרי כושר פרטיים לדיירים, חללי עבודה משותפים, מתחמי ספא, מועדוני אירוח ומשחקיות לילדים הופכים לחלק מהתכנון של פרויקטים חדשים. הרעיון שעומד מאחוריהם פשוט: לרכז חלק גדול מהפעילויות היומיומיות במקום אחד, ולחסוך את הזמן וההתארגנות הכרוכים ביציאה מהבית.

עבור משפחות רבות בישראל, שבהן היום מתנהל בין עבודה, מסגרות חינוך, חוגים, קניות וסידורים, מדובר בהבטחה מפתה. במקום לנסוע למשרד כדי לקיים פגישה, אפשר לרדת כמה קומות לחלל עבודה. במקום לצאת לחדר הכושר אחרי יום ארוך, אפשר להתאמן בבניין. ואפילו אירוח חברים לא חייב להסתיים בסלון עמוס.

"אנשים עדיין רוצים דירה יפה, מתוכננת ואיכותית, אבל בשיחות עם רוכשים אנחנו פוגשים גם רצון לחיים נוחים יותר. לא רק איך הבית נראה, אלא איך הוא משתלב ביום שלהם", אומרת לני שולמן, מנהלת מחלקת המכירות בקבוצת בוארון, המזהה את השינוי גם בהעדפות של רוכשי הדירות.

כשהבית הופך גם למשרד, לחדר כושר ולמועדון

השינוי בהעדפות המגורים קשור גם לאופן שבו השתנתה שגרת החיים. התרחבות העבודה ההיברידית טשטשה את הגבולות בין הבית למשרד, והגבירה את הצורך במרחבים שמאפשרים לעבוד מחוץ לדירה, אך עדיין להישאר קרוב לבית. במקביל, הרצון לשלב פעילות גופנית, מנוחה וחיי חברה בשגרה העמוסה מקבל ביטוי גם בתכנון בנייני המגורים.

בעולם הנדל"ן התפתחה סביב הרעיונות הללו תפיסת Wellness Living, המבקשת לשלב בריאות, רווחה אישית וקשרים חברתיים בסביבת המגורים. אם בעבר מתקנים כאלה היו מזוהים בעיקר עם בתי מלון ומועדונים פרטיים, כיום הם מופיעים גם בפרויקטים למגורים.

דוגמה לכך אפשר למצוא בפרויקטים חדשים בנתניה. בפרויקט BOARON BLUE של קבוצת בוארון, הממוקם כ-500 מטר מהים, מתוכננים חללי עבודה משותפים, שבהם יוכלו הדיירים לעבוד ולקיים פגישות מבלי להקצות לכך חדר נוסף בדירה. לצדם מתוכננים חדר כושר, משחקייה לילדים ומתחמי אירוח. בפרויקט BOARON BREEZE של הקבוצה, המתוכנן בקו הראשון לים, התכנון כולל גם מתחם ספא, חדר כושר ומרחבים משותפים.

מעבר למתקנים עצמם, מדובר גם בשינוי בתפיסת השטח. במשך שנים התמקדו הרוכשים בשטח הדירה הפרטית, בעוד השטחים המשותפים נתפסו בעיקר כחלק מהוצאות התחזוקה של הבניין. כעת מנסים היזמים להפוך דווקא את השטחים הללו לחלק מהערך שמקבל הרוכש.

כך, למשל, חלל עבודה משותף עשוי לצמצם את הצורך בחדר עבודה פרטי, ומתחם אירוח יכול לאפשר לדיירים לארח גם מחוץ לדירה. לא מדובר בהכרח בתחליף לשטח הפרטי, אבל עבור חלק מהרוכשים האפשרות להשתמש בחללים נוספים עשויה להיות משמעותית לא פחות מעוד כמה מטרים בסלון.

הנוחות עולה כסף. האם היא באמת משתלמת?

אלא שמאחורי ההבטחה לחיים נוחים יותר מסתתרת גם שאלה כלכלית: מי משלם על כל השירותים האלה, וכמה?

חדר כושר דורש תחזוקה וחידוש ציוד, ספא מחייב מערכות יקרות להפעלה, וחללי אירוח זקוקים לניקיון, ביטוח וניהול שוטף. ככל שהבניין מציע יותר מתקנים ושירותים, כך עלולים לעלות גם דמי הניהול החודשיים. בניגוד למחיר הדירה, שמשולם בעת הרכישה או לאורך תקופת המימון, מדובר בהוצאה מתמשכת שיכולה ללוות את הדיירים במשך שנים.

גם מידת השימוש במתקנים אינה מובטחת. חדר כושר שנראה נהדר בהדמיה עלול להיות עמוס בשעות שבהן כולם חוזרים מהעבודה. חלל עבודה משותף לא בהכרח יספק את הפרטיות הנדרשת לשיחות ופגישות, ומועדון דיירים עשוי להפוך עם הזמן לחלל שכמעט אינו בשימוש.

לכן, לצד מספר המתקנים והעיצוב המרשים שלהם, חשוב לבחון גם את ההתאמה לצורכי הדיירים: כמה אנשים צפויים להשתמש בכל מתקן, האם הוא באמת יכול להחליף שירות חיצוני, ומה תהיה עלות ההפעלה שלו לאורך זמן.

ויש גם צד נוסף לסיפור. לא כולם רוצים שכל החיים יתנהלו בתוך הבניין. עבור חלק מהאנשים, היציאה למשרד, לבית הקפה או למכון הכושר היא דווקא הזדמנות להתאוורר, לשנות אווירה ולפגוש אנשים. בניין שמציע הכול לא בהכרח מתאים למי שמעדיף להפריד בין הבית לפעילויות שמחוצה לו.

ובכל זאת, השינוי בתכנון פרויקטים חדשים מעלה שאלה מעניינת לגבי עתיד שוק המגורים. אם בעבר השאלה המרכזית של רוכשי הדירות הייתה כמה מטרים הם מקבלים תמורת הכסף, כיום מצטרפת אליה שאלה אחרת: עד כמה סביבת המגורים יכולה להפוך את החיים לפשוטים יותר?

אולי זו ההגדרה החדשה של יוקרה: לא בהכרח דירה גדולה יותר, אלא שגרה שבה צריך למהר קצת פחות. את המטבח אפשר לשדרג, את הריצוף להחליף ואת הבית לשפץ. אבל את השעות שאיבדנו בדרך הביתה, אף אחד כבר לא יחזיר.