בילי אברין, תושב קראקס, בירת ונצואלה, התעורר לקול רעש אדיר כשהבניין שבו התגורר החל להתנדנד בעוצמה. הוא תפס את שני כלביו, הסתתר תחילה מתחת למשקוף הדלת, ולאחר שהרעידות נחלשו ירד בריצה שבע קומות יחד עם מאות דיירים מבוהלים. את המשך הלילה העביר במכוניתו, מחשש שרעידת משנה תגרום לקריסת הבניין. "חשבתי שאני הולך למות", סיפר", אף אחד לא העז לחזור הביתה. אנשים ישבו ברחובות, בפיג'מות, עם ילדים ותינוקות, ופשוט חיכו שהאדמה תפסיק לזוז".
התיאור המחריד הזה עלול להיות חלק ממציאות שתפקוד גם את ישראל. ואם בוונצואלה השפיע האירוע, לפי הערכות האו"ם, על 7 מיליון אזרחים, אצלנו המצב יכול להיות חמור אף יותר, שכן כמעט כל האוכלוסייה - 10 מיליון תושבים - תיפגע בתסריט שכזה. ישראל קטנה יותר, צפופה יותר, ורבים מהתושבים מתגוררים לאורך אזורים החשופים לסיכון סייסמי.
"זו המלחמה הבאה"
רעידת האדמה בוונצואלה מצטרפת לשורת אסונות קטלניים שפקדו בשנים האחרונות את טורקיה, סוריה ואיראן - כולן מדינות היושבות על מערכות שברים גיאולוגיות פעילות, בדומה לישראל. השבר הסורי־אפריקני עובר לאורכה של המדינה, והמומחים מזהירים כי רעידה חזקה היא עניין של זמן אבל למרות זאת, רק פחות מ־7 אחוזים מהמבנים הזקוקים לחיזוק טופלו עד היום, מאות אלפי משפחות ממשיכות להתגורר בבניינים ישנים, והערים הנמצאות בקו הסיכון הגבוה ביותר עדיין ממתינות לפתרון.
סטטיסטית, רעידת אדמה הרסנית מתרחשת באזורנו אחת לכמאה שנים. הרעידה המשמעותית האחרונה התרחשה ב־1927 והותירה אחריה מאות הרוגים ונזק עצום מירושלים ועד בקעת הירדן. מאה שנה אחרי, כשהשאלה היא "מתי" ולא "אם", ההגנה היחידה בפני רעידה נוספת היא בנייה עמידה, חיזוק מבנים ישנים והיערכות מוקדמת.
לפי דוח מבקר המדינה, בישראל קיימות כ־610 אלף דירות שנבנו לפני 1980 ואינן עומדות בתקן המודרני. למרות זאת, במשך כמעט שני עשורים של תוכניות חוזקו או נבנו מחדש כ־40 אלף יחידות דיור בלבד. המשמעות - 93 אחוזים מהמבנים הרלוונטיים עדיין ממתינים להגנה.
תרחישי הייחוס של גורמי החירום מציירים תמונה קשה במיוחד. בטבריה בלבד, ברעידת אדמה בעוצמה 7, ההערכות מדברות על כ־1,830 הרוגים.
בקריית שמונה עלולים לקרוס יותר ממחצית המבנים. גם בצפת, בבית שאן, בערד ובאילת הסיכון גבוה במיוחד בשל קרבתן לשבר הסורי־אפריקני.
אבל גם מי שמתגורר במרכז הארץ אינו יכול להרגיש בטוח, שכן גלי הקרקע אינם עוצרים בגבול גיאוגרפי.
הסכנה הנשקפת אינה רק לבנייני מגורים. לפי מסמך רשמי שהוצג בכנסת, בישראל פועלים 1,267 מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים, אלא שהפיקוח על מוכנותם לרעידת אדמה רחוק מלהיות מספק. לילך פדלון מהמשרד להגנת הסביבה הודתה בדיון בכנסת: "יש לנו תקן אחד בלבד. אדם אחד שאמור לפקח על כל המפעלים בארץ. זה בלתי אפשרי".
עוד עולה מהמסמך כי בקצב ההיערכות הנוכחי, השלמת המוכנות של כלל המפעלים לרעידת אדמה תימשך עוד כ־60 שנה. הבעיה אינה רק מחסור בכוח אדם. בישראל אין גוף אחד שמרכז את כלל הסמכויות לניהול אירוע רעידת אדמה והאחריות מחולקת בין המשטרה, פיקוד העורף, רח"ל, משרדי הממשלה והרשויות המקומיות - מצב שעלול ליצור בלבול דווקא ברגע שבו כל דקה מצילה חיים.
תרחיש של המכון למחקרי ביטחון לאומי צופה כי רעידת אדמה חזקה בישראל עלולה לגבות יותר מ־7,000 הרוגים, להותיר כחצי מיליון איש ללא קורת גג ולגרום נזק לעשרות אלפי מבנים.
ישי רוט, מנכ"ל קבוצת שובל, מזהיר במכתב לשר השיכון חיים כץ: "המלחמה הבאה תהיה רעידת אדמה קטלנית. מדינת ישראל פשוט לא ערוכה. אנחנו יושבים על קו שבר פעיל, והאדישות מסוכנת. מאות אלפי מבנים שנבנו לפני שנות ה־80 אינם עומדים בתקן רעידות אדמה ועלולים לקרוס".
גם ד"ר אריאל היימן מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מגדיר רעש אדמה כ"איום הגדול ביותר על ישראל. ייקח עשרות שנים להשתקם מאירוע כזה. אנחנו חיים באשליה שמישהו יבוא להציל אותנו. גם בוונצואלה נמחו שכונות שלמות בתוך פחות מדקה".
לתעדף מקומות מסוכנים
בשנים האחרונות נרשמה האצה מסוימת בתחום ההתחדשות העירונית וחיזוק המבנים, אבל הבעיה האמיתית נמצאת דווקא במקומות שבהם הסיכון הגבוה ביותר - ערי קו השבר בצפון ובבקעת הירדן. שם הכדאיות הכלכלית נמוכה יותר, היזמים מתקשים להוציא פרויקטים לפועל, ותושבים רבים ממשיכים להתגורר בבניינים ישנים.
רונן יפו, מנכ"ל דוניץ אלעד, מדגיש כי הדיון בהתחדשות עירונית לא יכול להסתכם רק בתוספת יחידות דיור או בשדרוג חזות הבניין: "מדובר לכל דבר בהיערכות נכונה יותר למצבי חירום. בסופו של דבר, עיר חזקה מתחילה בבניינים בטוחים יותר, בתשתיות מתקדמות יותר ובמרחב עירוני שיודע לתת מענה אמיתי לתושבים".
עדי בורקין, מנכ״ל פרשקובסקי גרופ: "היעד מבחינתנו כיזמים אינו רק החלפת בניינים ישנים בחדשים, אלא יצירת סביבת מגורים איכותית ומודרנית יותר: בניינים בטוחים וממוגנים, פתרונות נגישות מתקדמים, מרחבים ירוקים וחללים קהילתיים שיחזקו את תחושת השייכות של התושבים".
צחי עומר, מנכ"ל ים סוף נדל"ן מקבוצת פפושדו: "התחדשות עירונית היא חלק מהיכולת של מדינת ישראל להיערך לאיומים עתידיים. חשוב לזכור שהיא נולדה בראש ובראשונה מתוך צורך לחזק מבנים ישנים ולהגן על חיי התושבים מפני רעידות אדמה".
השעון ממשיך לתקתק
בעקבות לקחי המלחמה, נדרשת התערבות ממשלתית שתסייע לייצב את המערכת בכל הקשור להתחדשות עירונית מהירה. גל קסטל, מנכ"ל אורון נדל"ן: "קיצור תהליכים רגולטוריים, יצירת מסלול ירוק לפרויקטים של התחדשות עירונית והפחתת בירוקרטיה יכולים לעשות הבדל משמעותי. בנוסף, במצבי חירום לאומיים חובה לפתח מנגנונים שיאפשרו פיצוי או הקלות ליזמים שנפגעים מעיכובים ומהקפאת פעילות".
אריאלה גוטנברג יריב, מנכ"לית קליברייט - מכון בקרה לאיכות הבנייה, קוראת לרגולטור "להרחיב את הזכאות להתחדשות עירונית גם לבניינים שנבנו בין 1980 עד 1992, שחלקם במצב הנדסי לא מזהיר וכמובן ללא ממ"ד. מדובר בעשרות אלפי בניינים כאלה ש'תקועים' ללא תמיכה של המדינה, שצריכה להגן על האזרחים".
