באולם קבלת הפנים בטרמינל 1 שררה אווירה נדירה – בלונים בצבעי כחול־לבן, שטיח אדום, שלטי ברכה ושירת “הבה נגילה” שעטפה את הרגעים הראשונים של העולים בארץ. אך מעל הכול בלטו הדמעות: דמעות של שמחה, של הקלה ושל סגירת מעגל.
ברוך ומרים רלטה (33) חיבקו הלילה לראשונה מזה תשע שנים את ארבעת ילדיהם. “לא ישנו כבר כמה לילות”, סיפרו בהתרגשות, “רק התפללנו שהטיסה תצא למרות המצב הביטחוני. חיכינו לרגע הזה כמעט עשור”. את בתם בינה ואת שלושת בניהם אהרון, יהושוע ושמואל הם לא הפסיקו להחזיק – כאילו חוששים שהחלום ייעלם.
גם יונה חיאנגטה, רכז הקליטה בעיריית נוף הגליל, חווה רגע אישי עמוק כשפגש את אחיו שמואל ועמנואל. “הם לא האמינו שאני עובד בקליטת עולים”, אמר, “מבחינתי זו סגירת מעגל”.
מבצע “כנפי השחר” נועד להביא לישראל כ־5,000 מבני הקהילה שנותרו בהודו, והקבוצה הראשונה מסמנת את פתיחתו של מהלך רחב היקף. כבר בשבוע הקרוב צפויים לנחות שני מטוסים נוספים עם כ־350 עולים, שייקלטו גם הם בעיר נוף הגליל.
ראש העיר רונן פלוט בירך על המהלך ואמר: “זהו רגע היסטורי בתולדות הציונות. לראות משפחות מגיעות עם ילדים ותינוקות ומגשימות חלום בן אלפי שנים – זו זכות גדולה. נוף הגליל גאה להיות הבית של קהילת המנשה בישראל”.
העולים החדשים יחלו את דרכם בארץ במרכז הקליטה בעיר, ואת השבת הראשונה יעבירו לצד הקהילה הוותיקה – אותה קהילה שחיכתה להם שנים ארוכות, ותלווה אותם בצעדיהם הראשונים בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו