בישראל מרבים להגדיר את ענף הבנייה כמנוע צמיחה מרכזי של המשק. אך ברגעי משבר מתברר עד כמה המערכת אינה ערוכה תמיד להגן על מי שבונים כאן את המדינה. הפגיעה הקטלנית באתר בנייה ביהוד, שבה נהרגו שני עובדים מפגיעת טיל מצרר איראני, המחישה את המציאות המורכבת בענף המוגדר כחיוני למשק.
"מדי יום מגיעים עשרות אלפי עובדים לאתרי בנייה פתוחים וחשופים, וממשיכים לעבוד תחת אש כדי לקדם פרויקטים שמשרתים את האינטרס הלאומי ואת הציבור כולו", אומר אלדד ניצן, יו"ר תאגידי כוח האדם הזר בענף הבנייה. "אם המדינה מבקשת לשמור על רציפות הפעילות בענף גם בזמן חירום ומבינה עד כמה הוא חיוני לכלכלה הישראלית, כיצד ייתכן שאתרי בנייה רבים עדיין אינם מצוידים במיגוניות תקניות?", הוא זועק. לדבריו, האירוע הזה ממחיש את הפער בין ההכרה בחשיבותו של הענף לכלכלה הישראלית לבין ההיערכות בפועל להמשך פעילותו בזמן חירום. "מקבלי ההחלטות אוהבים להצהיר שענף הבנייה הוא קטר של המשק הישראלי", הוא אומר. "אבל אם הקטר הזה אמור להמשיך לנסוע גם בתקופות של מלחמה או משבר, חייבים לדאוג קודם כל לבטיחות של האנשים שמפעילים אותו".
ניצן מזכיר כי ענף הבנייה אינו משפיע רק על היצע הדירות, אלא על שרשרת כלכלית ארוכה במשק הישראלי. סביב כל אתר בנייה פועלים אלפי עובדים ישראלים ובעלי מקצוע, מחשמלאים ואינסטלטורים ועד ספקי חומרי גלם ונותני שירותים. גם לאחר השלמת הבנייה הפעילות הכלכלית נמשכת, כאשר דירות חדשות מייצרות ביקוש לריהוט, מוצרי חשמל ושירותים נוספים. "במילים אחרות", מסכם ניצן, "כשענף הבנייה נעצר, חלק רחב ומשמעותי בכלכלה הישראלית נעצר גם הוא. אם רוצים שהוא ימשיך להניע את המשק גם בתקופות מורכבות, המדינה חייבת להפיק את הלקחים של השנים האחרונות ולהיערך בהתאם".
לשמור על העובדים
אחד הנושאים המרכזיים שעליהם מצביע ניצן הוא סוגיית הבטיחות באתרי הבנייה בזמן עימותים ביטחוניים. לדבריו, האירועים האחרונים המחישו עד כמה הנושא הזה דורש חשיבה מערכתית. ניצן סבור כי אחד הלקחים המרכזיים צריך להיות שילוב של פתרונות מיגון כחלק בלתי נפרד מתכנון האתר. לדבריו, כאשר אתר בנייה מתחיל לפעול, צריך להיות ברור מראש היכן נמצא המרחב המוגן שאליו יכולים העובדים להגיע במקרה של התרעה. "זה לא יכול להיות משהו שמאלתרים תוך כדי תנועה, וראינו את זה רק לאחרונה בפגיעה ביהוד", הוא אומר. "באתר שבו עובדים עשרות ולעיתים מאות אנשים, חייב להיות פתרון ברור ומוגדר מראש".
לדבריו, האחריות אינה רק על היזמים או הקבלנים, אלא גם על קביעת נהלים ברורים ברמת המדינה. "כאשר יש נוהל מסודר – מי אחראי, מי מנהל את האירוע בזמן התרעה ולאן העובדים מתפנים – אפשר לצמצם סיכונים בצורה משמעותית". הוא מסביר כי המטרה אינה רק להגן על העובדים בזמן חירום, אלא גם להבטיח רציפות תפקודית של הענף. "כאשר עובדים מרגישים שיש מערך מסודר שמגן עליהם, גם תחושת הביטחון עולה. זה חשוב במיוחד כאשר חלק גדול מכוח העבודה מגיע מחו"ל".
ניצן מתייחס גם לחששות שעלו מצד גורמים בענף, כי עובדים זרים רבים יעזבו בעקבות המבצע מול איראן, כפי שקרה בתחילת מלחמת חרבות ברזל. הוא מציין כי מרבית העובדים הזרים שכבר נמצאים בישראל לא מיהרו לעזוב. "העובדים שנמצאים כאן ממשיכים לעבוד", הוא אומר. "הם מבינים שהפרנסה שלהם נמצאת כאן, אבל זה לא אומר שאפשר לקחת את זה כמובן מאליו". לדבריו, כדי שהענף ימשיך לתפקד לאורך זמן, יש צורך להבטיח לעובדים תנאים דומים ככל האפשר לאלה של עובדים מקומיים. "כאשר עובד זר מרגיש שיש לו אפשרויות מיגון ושיש מי שדואג לבטיחות שלו, הוא גם יהיה מוכן להמשיך לעבוד כאן בתקופות מורכבות", הוא אומר.
הטכנולוגיה כבר קיימת
מלבד סוגיות הבטיחות והמיגון, ניצן מצביע על תחום נוסף שבו, לדבריו, הענף עדיין לא מימש את הפוטנציאל הקיים: שילוב טכנולוגיות מתקדמות שיכולות לאפשר עבודה גם בתנאים מורכבים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא הפעלה מרחוק של מנופי בנייה. מדובר בטכנולוגיה ישראלית שכבר מיושמת במדינות רבות בעולם, ובה מפעיל המנוף אינו יושב בתא בגובה עשרות מטרים מעל הקרקע, אלא מפעיל את הציוד מחדר בקרה באמצעות מערכות מצלמות ומסכים.
"באירופה ובארצות הברית כבר ניתן לראות אתרי בנייה שבהם המנופים מופעלים מחדרי שליטה מרוחקים", הוא אומר. "המפעילים יושבים מול מסכים ושולטים במנוף בצורה מדויקת ובטוחה".
לדבריו, השיטה הזו אינה רק עניין של חדשנות, אלא גם כלי בטיחותי משמעותי, במיוחד במציאות ביטחונית כמו זו של ישראל. כאשר מפעיל המנוף אינו נדרש לעלות לגובה רב, פוחת גם הסיכון האישי שלו בזמן אירועי חירום. בנוסף, במצבים שבהם קיימות מגבלות ביטחוניות על עבודה בגובה, הפעלה מרחוק יכולה לאפשר המשך פעילות של חלק מהאתרים.
"זו טכנולוגיה שכבר קיימת, פועלת בעולם ובעיקר – כחול לבן", הוא מדגיש. "השאלה היא מדוע הענף לא נערך מראש להטמיע אותה בצורה רחבה, ומדוע המדינה לא מעדכנת את המדיניות שלה בנושא. מדובר פה בחיי אדם בסופו של דבר".
המאבק על כוח האדם
האתגר, לדברי ניצן, אינו רק לשמור על העובדים שכבר נמצאים בישראל, אלא גם להבטיח שהענף יוכל להמשיך להביא עובדים חדשים כאשר הדבר נדרש. חלק גדול מהעובדים באתרי הבנייה בישראל מגיעים ממדינות שונות באסיה, ולכן כל שיבוש בתעופה הבינלאומית משפיע מידית על יכולת הענף לגייס עובדים חדשים. במהלך תקופות של מתיחות ביטחונית או סגירת שמיים, תהליכי ההגעה של עובדים מחו"ל נעצרים כמעט לחלוטין.
לדברי ניצן, מדובר בבעיה שניתן היה להיערך אליה מראש. "אם יודעים שהמציאות באזור שלנו יכולה להשתנות במהירות, צריך לחשוב גם על פתרונות גיבוי", הוא אומר. אחד הרעיונות שעלו בענף הוא יצירת מסלולי כניסה חלופיים דרך מעבר טאבה, שבהם ניתן יהיה להשלים את האישורים הנדרשים ומשם להעביר את העובדים בהסעה מסודרת לאתרי העבודה. לדבריו, פתרונות מסוג זה היו יכולים לאפשר רציפות מסוימת גם בתקופות שבהן התעופה האזרחית מוגבלת.
כידוע, שאלת הבאת העובדים הזרים היא אחת הסוגיות המרכזיות בענף הבנייה בשנים האחרונות. בישראל פועלות כיום כמה שיטות שונות להבאת עובדים לענף, והדיון סביב יעילותן נמשך כבר שנים. לדברי ניצן, אחד האתגרים המרכזיים הוא מציאת האיזון בין איכות כוח האדם לבין העלויות שמוטלות על המעסיקים. "ככל שהעלויות גדלות, כך גם גדל הלחץ על הענף", הוא אומר. "העלות הכוללת של העסקת עובד זר בענף הבנייה עלתה בצורה משמעותית במהלך השנים, בין היתר בגלל האגרות שמוטלות על המעסיקים".
לדבריו, העלייה הזו משפיעה ישירות על קצב הבנייה ועל העלויות הכוללות של הפרויקטים. במקביל, מתנהל בענף דיון רחב על מקורות כוח האדם. עובדים מגיעים כיום ממדינות שונות באסיה, בהן: הודו, סרי לנקה, אוזבקיסטן ותאילנד. ניצן מוסיף כי בעבר מילאו העובדים הסינים תפקיד מרכזי בענף הבנייה הישראלי. "כאשר החלו להגיע עובדים סינים לישראל בשנות התשעים, הם תרמו להאצה משמעותית בקצב הבנייה", הוא אומר. עם זאת, מדיניות הבאת העובדים השתנתה לאורך השנים, וכיום הענף מתבסס על מגוון רחב יותר של מדינות מקור. ניצן מדגיש כי הדיון סביב מקורות כוח האדם הוא חלק מדיון רחב יותר על הדרך שבה המדינה מנהלת את הענף.
לא כל מודל מתאים לישראל
סוגיה נוספת שמעוררת ויכוח בענף היא שאלת מודל ההעסקה של העובדים הזרים. במסדרונות הממשלה עלתה האפשרות לחזור למודל של העסקה ישירה על ידי קבלנים – מודל שהיה נהוג בישראל בשנות התשעים. ניצן סבור כי מדובר במהלך שדורש בחינה זהירה. "לפני הקמת התאגידים אלפי קבלנים העסיקו עובדים זרים ישירות, והשליטה במערכת הייתה מוגבלת מאוד", הוא אומר. "התוצאה הייתה בעיות רבות, החל מסחר בוויזות ועד תנאי מגורים לא מסודרים".
לדבריו, אחת הסיבות המרכזיות להקמת תאגידי כוח האדם הייתה הרצון ליצור גוף מקצועי שמרכז את האחריות להעסקת העובדים, החל מהבאתם לישראל ועד לטיפול בלוגיסטיקה היומיומית. "גם אם יחליטו לחזור למודל של העסקה ישירה, בפועל הקבלנים יפנו לגורמים חיצוניים שינהלו עבורם את כל המערך הזה", הוא אומר. "לכן העלויות לא באמת ייעלמו".
הקטר חייב להמשיך לנסוע
למרות האתגרים, ניצן מדגיש כי ענף הבנייה ממשיך לפעול גם בתקופות מורכבות – ואף דווקא אז מתחדדת חשיבותו. לדבריו, הדיון על עתיד הענף אינו רק עניין מקצועי של קבלנים ויזמים, אלא סוגיה רחבה יותר שנוגעת למשק הישראלי כולו. "אם רוצים שהמשק ימשיך לצמוח, צריך להבטיח שגם ענף הבנייה יוכל להמשיך לעבוד", הוא מדגיש. "זה אומר לחשוב קדימה, להפיק לקחים ממשברים קודמים ולבנות מדיניות שמאפשרת לענף לפעול בצורה יציבה גם בתקופות של אי-ודאות".
לקראת חג החירות, ניצן מבקש להביט גם מעבר לאתגרים המיידיים של הענף: "כולנו מקווים לראות מזרח תיכון יציב יותר", הוא אומר. "אם האיומים הביטחוניים יפחתו והאזור ייכנס לתקופה של שיתוף פעולה כלכלי רחב יותר, זה יכול לפתוח הזדמנויות גדולות". לדבריו, השילוב בין הון בינלאומי לבין טכנולוגיה ישראלית יכול ליצור תנופה אזורית משמעותית, גם בענף הבנייה. הוא מסיים במסר אופטימי: "כולנו מקווים שהשנים הקרובות יביאו איתן יותר יציבות, ושנוכל להמשיך לבנות כאן לא רק דירות, אלא גם עתיד".
אלדד ניצן: "כולם אוהבים להצהיר שענף הבנייה הוא הקטר של המשק הישראלי. אבל אם הקטר הזה אמור להמשיך לנסוע גם בזמן מלחמה – חייבים קודם כל לדאוג לבטיחות של האנשים שמפעילים אותו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו