הילד שעבד מגיל 9 והפך לאחד הקבלנים החזקים בישראל

רוני מזרחי לא אוהב שמציגים אותו כסיפור סינדרלה. הוא לא בא “מלמטה", לא גדל בעוני ולא נדחף לעולם הבנייה מחוסר ברירה. להפך. הוא דור שמיני בארץ, בן למשפחה ירושלמית ותיקה, עם שורשים עמוקים ותחושת שייכות ברורה. ובכל זאת, כבר בגיל 9 הוא עבד. לא כי היה צריך – אלא כי רצה. “אני רציתי עצמאות", הוא אומר. “לא לבקש, לא לקבל. לעשות והרבה".

העבודות הראשונות היו פשוטות: לצבוע עצים בסיד אצל זקנות בשכונה, להשקות בטון ובלוקים בשבתות כדי שיקבלו אשפרה כמו שצריך. “חצי לירה, לירה", הוא נזכר בחיוך. עם הכסף הזה הוא קנה אופניים, ועם האופניים היה מדווש מחולון לאזור התעשייה בבת ים, שבת אחרי שבת. בגיל 9 החל באיסוף נחושת, עופרת ואבץ ומכירה לחנויות ומפעלי מתכת קטנים, ובעיקר הבנה מוקדמת מאוד של ערך, חומר וכסף. בגיל 12 כבר הייתה לו קבוצה של ילדים שעבדו בשבילו. יזמות, הרבה לפני שהמילה הזו הפכה לטרנד.

בקיץ הוא מכר שקיות מיץ בירידה לחוף הים. כשילד אחר ניסה להתחרות בו – הוא פשוט קנה ממנו את כל הסחורה, העלה מחיר, והמשיך הלאה. “ככה הייתה לי בלעדיות", הוא מספר. בדיעבד זה נשמע כמו אנקדוטה, בפועל זו הייתה תפיסת עולם.

החיבור האמיתי לבנייה הגיע בגיל צעיר מאוד, כשעבד אצל סבו בחופשות. שם למד את המקצוע מא’ עד ת’. דודו לימד אותו קריאת תוכניות, אביו – תעשיין, קבלן וסוחר – לימד אותו מסחר. “האופי שלי כזה", הוא מסביר. “אני לא רוצה מאף אחד כלום. הכל לבד".

בגיל 14, בבית הספר אורט חולון, מורה למכניקה גער בו: “אני מלמד אותך מקצוע שיהיה לך מה לאכול כשתהיה גדול". התשובה של מזרחי הייתה חצופה וישירה – והסתיימה בסטירה. כמה שנים אחר כך, בגיל 17, הוא אמר לסבו משפט דומה: “אתה קבלן קטן. אני אהיה קבלן גדול". גם שם חטף סטירה. ושם, לדבריו, התחילה חובת ההוכחה.

כבר בגיל 17 הוא קנה מגרש ראשון בשותפות עם אחיו אברהם מזרחי ז"ל. בגיל 23 וחצי היה קבלן הבניין הרשום הצעיר ביותר בישראל, עם תעודה מספר 8171, תואר שהוא שומר עליו עד היום. כבר בתחילת הדרך מזרחי סימן לעצמו יעד ברור: לא רק לבנות, אלא להוביל.

הקניון הראשון והמחיר הכבד

באמצע שנות ה-80’, כשהוא עדיין רק בן 27 , רוני מזרחי כבר שיחק בליגה שאחרים רק חלמו להגיע אליה. אחרי עסקאות מגורים ראשונות, הוא זיהה הזדמנות שאיש כמעט לא הבין אז: קניון בן 38,000 מ"ר. לא מרכז מסחרי מאולתר, אלא קניון מתוכנן, עם דרגנועים וחשיבה אמריקאית. ההשראה הגיעה מסיור בארצות הברית ובקנדה. הוא צילם, למד, והביא את הרעיון לישראל בשנת 1985.

בשנים 1987-1988 החל לבנות בבת ים את קניון “בת-ימון" – הקניון הראשון בישראל שנבנה כקניון של ממש. ואז הכול נעצר. הפסקת עבודה, מאבקים משפטיים, התנגדויות. הקניון עמד – בנוי, סגור, מבוטח – אבל אסור היה להפעיל אותו. 12 שנה.

המספרים היו קשים: חוב של כ-50 מיליון דולר, מתוכם כ-18 מיליון דולר ריבית בלבד. “אלה לא מספרים של היום", הוא מדגיש. “אז מכרו דירה ב-40-50 אלף דולר. תחשוב מה זה 50 מיליון דולר אז, זה כמו 1,000 יחידות דיור היום".

במקביל נתקע גם בניין הבורסקאי שהוביל, פרויקט תעשייה ומסחר בן 16,000 מ"ר, ענק בממדים של אז. המאבק נמשך שלוש וחצי שנים, והגיע עד בית המשפט העליון. “לא ביקשתי תוספת שטחים, לא שינוי חזית. בקשה טכנית. אבל זה הפך למלחמה".

במקום להישבר, מזרחי המשיך. “מה שלא הרג אותי חישל אותי", הוא אומר. בדיעבד, הקניון והבורסקאי הפכו לסמל ההצלחה מבחינתו. לא רק נכסים, אלא מצבות של מאבק.

להפוך את הבעיה לקטנה

כש-80% מההון שלו מרותק לשני נכסים תקועים, מזרחי מבין שהוא לא יכול לחכות. "איך פותרים בעיה? הופכים אותה לקטנה". הפתרון היה קיצוני: להתנפל על כל פרויקט אפשרי, בכל מקום, כדי להקטין את הבעיה ולהפוך אותה לשולית. מגורים, מסחר, תעשייה. "חיפה, ירושלים, חולון, בת-ים, ראשון לציון, רחובות, נס ציונה, באר טוביה, אשדוד, זכרון יעקב , תל אביב, רמת גן, הוד השרון והדרום", הוא יורה. בתוך זמן קצר ניהל 42 פרויקטים במקביל. בגיל 30 הוא כבר היה היזם והקבלן עם היקף הביצוע הגדול בישראל – "גדול אפילו מסולל בונה של אותה תקופה, כיזם וכקבלן". כך החובות החלו להיסגר, החברה התייצבה, והמודל נולד: קנה מידה גדול, תעוזה, ואפס ציפייה שמישהו אחר יפתור בעיות במקומו.

המהלך ההוא, שנולד כתגובה למשבר, הלך והתגבש עם השנים לתפיסת עבודה שלמה. אם אז זו הייתה ריצה רחבה כדי לשחרר הון כלוא ולהחזיר חובות, היום זו כבר בחירה אסטרטגית מודעת בפרויקטים גדולים, מורכבים וארוכי טווח – כאלה שמחברים מגורים, מסחר, תעסוקה ולעיתים גם מלונאות, ומאפשרים שליטה מלאה בתכנון, בביצוע ובתזרים.

במובן הזה, מזרחי טוען שהוא לא רק אימץ את שפת עירוב השימושים, אלא היה שם הרבה לפני שהפכה למונח שגור בענף. "עוד לפני ארבעים שנה חיברתי מגורים, מסחר ותעסוקה בפרויקטים שלי", הוא אומר. "אז לא קראו לזה עירוב שימושים, אבל זה בדיוק מה שזה היה. הבנתי כבר אז שעיר חיה לא יכולה להתמקד רק במגורים, היא חייבת לעבוד כל היום".

כיום, מזרחי כבר לא רודף אחרי היקפים; הוא בונה מערכות בהיקף של כ-7 מיליארד שקל. הדבר ניכר היטב בפעילות הנוכחית של הקבוצה, ובראשה בת ים – העיר שבה החלה הדרך ושבה מתנקזת היום חלק משמעותי מהפעילות. בצמידות לקניון בת-ימון, אותו קניון ראשון שבנה בשנות ה-80 ושהפך לסמל אישי, מקודם כיום מגדל אברהם, ע"ש אחיו אברהם מזרחי ז"ל: מגדל בן 50 קומות הכולל שבע קומות חניה, קומות מסחר, שמונה קומות מלון וכ-40 קומות מגורים. לצדו, בפארק הים, מקדמת הקבוצה שורה ארוכה של מגדלים: מגדל הפנינה, מגדל הצדף, מגדלי Sea View, Sea Line, אטלנטיס ומגדלי פארק הים – כל אחד מהם בהיקף של כ-190 יחידות דיור, כחלק מתפיסה של מתחמים שלמים ולא בניינים בודדים.

במקביל, מקודמים בעיר גם פרויקטים של התחדשות עירונית ברחובות ותיקים כמו בלפור, בר-יהודה וליבורנו. רק בשבוע שעבר נהרסו שלושת הבניינים ברחוב ליבורנו, בתמורה להקמת שלושה בניינים בני 150 יחידות דיור – לאחר תהליך תכנוני ומשפטי ארוך שנמשך כעשר שנים. "לראות את ההתרגשות של הדיירים, זה היה גם מרגש. אני אוהב ליצור ואני אוהב לבנות. זה התענוג הכי גדול שלי ואת זה קיבלתי באירוע ההריסה. כיף להתחיל לבנות שלושה בניינים חדשים. לבנות לאנשים בתים שיהיו להם מוגנים מרעידות אדמה וממלחמות", אמר מזרחי. על הדרך הארוכה שעבר הפרויקט עד שהגיע לביצוע, הוא לא מסתיר ביקורת. "זה פרויקט שהתחלנו לטפל בו ב-2015, ולקח עשר שנים להגיע למצב של היתר בנייה ופינוי הדיירים. ברור שזה תהליך לא הגיוני ולא רצוי", הוא אומר. כעת, לדבריו, תחל הבנייה עצמה שתימשך כארבע שנים נוספות. "עברנו המון בירוקרטיה. הלכתי עם הפרויקט הזה עד הסוף כי חתמתי עם אנשים והתחייבתי. כשאני חותם על הסכם אני מכבד אותו".

הפעילות אינה נעצרת בבת ים. בגבעת שמואל מקדמת הקבוצה מגדל מגורים בן 24 קומות עם כ-84 יחידות דיור; באשדוד נבנה מגדל מגורים עם כ-116 דירות מעל מרכז מסחרי במע"ר העיר; באור יהודה, בשכונת "בית בפארק", מוקם בניין מגורים נוסף; וביבנה מקודמים שלושה מגדלים בהיקף כולל של כ-222 יחידות דיור. לכל אלה מצטרפים גם פרויקטים בהיקפים רחבים עוד יותר שנמצאים בשלבי תכנון, ובהם מתחמי עירוב שימושים ופרויקטי מלונאות.

לאורך השנים הצטברו המספרים בשקט אך בעקביות: כ-18 אלף יחידות דיור וכ-800 אלף מ״ר של מסחר, משרדים ותעשייה, ולמעלה מ-20 פרויקטים פעילים במקביל גם היום, לצד כ-4,000 יחידות דיור נוספות שנמצאות על שולחן התכנון והביצוע. זה כבר לא פיזור אינטואיטיבי של סיכונים כמו בשנות ה-80 וה-90, אלא מיקוד מדויק בערים מבוקשות, במתחמים ובפרויקטים שמעצבים קו רקיע ומשנים מרקם עירוני שלם – ומספרים את המעבר של רוני מזרחי מקבלן שנלחם על ההישרדות, לאחד היזמים הוותיקים, הגדולים והמשפיעים בענף הבנייה הישראלי.

רוני מזרחי לא מחכה לאף אחד

איך תפס אותך משבר הסאב-פריים?

“כמו כולם, גם אני חטפתי את הסטירה. הייתי פעיל ברומניה, הונגריה וגאורגיה, והפסדתי בערך 172 מיליון שקל. חזרתי לישראל עם הון שלילי של מעל 80 מיליון. אין דרך לייפות את זה".

איך מתרוממים מנקודה כזו?

“זה האופי. אני לוחמני, לא מתפשר. אח שלי ז"ל  היה מאוד מודאג, ואמרתי לו: אנחנו נצא מזה". האמונה בדרך השתלמה לבסוף, כשהצליח להפוך הון שלילי להון חיובי של כמעט 600 מיליון שקל.

המשפחה חלק מהעסק?

“כולם בעסק. אדם הבן שלי מנכ"ל, לי בני אחראי על הביצוע. הילדים של אחי ז"ל, אפרת ואלי, גם הם איתנו בעסק ושותפים לדרך ולעשיה. אנחנו משפחה מגובשת". כשהוא מדבר על אחיו, אברהם מזרחי ז"ל, הקול משתנה. “הוא היה איש הביצוע. מהטובים שהיו כאן. ידע לנהל עשרות פרויקטים במקביל, הכל בראש". כאמור, מגדל אברהם בבת ים – מגדל בן 50 קומות עם מגורים, מסחר ומלונאות – נקרא על שמו.

בקרוב נראה בתי מלון מקבוצת מזרחי?

“נכנסנו למלונאות לפני ארבע שנים. היום אנחנו בונים תשעה בתי מלון, בהשקעה עצמית של כ-1.2 מיליארד שקל. ים המלח, טבריה, הרצליה, בת ים. היה לי גם מלון ברומא – מכרתי אותו לפני כחודשיים, כשראיתי את האנטישמיות באירופה. החלטתי להשקיע את הכסף הזה בארץ". מעבר לכלכלה, זו גם החלטה משפחתית: “משפחת מזרחי מתרחבת ברוך השם, זה מייצר מקומות עבודה והכנסה קבועה לכול בני המשפחה".

לאן שוק הדיור בישראל הולך?

“92% מהקרקעות בידי המדינה, היא מסמנת את המחירים. הדיבור על 80 אלף יחידות דיור על המדף מנותק – בפועל יש אולי 40-50 אלף, וזה מספיק בקושי לשנה. צריך 70 אלף דירות בשנה כדי לעמוד בביקושים, והגידול הטבעי הוא כמעט 200 אלף איש. כשהשוק יתעורר יהיה מחסור, וכשיש מחסור – המחירים עולים. אני מעריך שכבר השנה, סביב יוני, נראה שינוי ועלייה מתונה של 2-4 אחוזים עד סוף 2026".

מזרחי מציע שלושה פתרונות לדיור להשכרה: במכירת קרקעות רמ"י – תוקצה חצי קרקע להשכרה וחצי לבנייה בשוק החופשי; הקלות שבס-כחלון – 20% מהדירות לזכאים ו-10% להשכרה; והסבת עודפי משרדים לדירות קטנות.

בצפון ובדרום הוא מדבר על חלוקת קרקעות למילואימניקים בחינם כציונות מעשית: פיזור אוכלוסייה, מתנה למשרתים והגנה על קרקעות המדינה מפולשים. ובאופן מפתיע, דווקא לגבי התחדשות עירונית הוא פחות אופטימי, מניסיון: “העלויות והזמן הפכו את זה ללא כדאי ליזמים".

מה המסר שלך לזוגות הצעירים?

“מחיר למשתכן זה סיכוי זכייה נמוך של 3 אחוזים ומטה. מי שלא יכול לקנות חדש, שיקנה יד שנייה. העיקר להתחיל ממשהו. אפשר גם שלושה חדרים בלי מעלית, זוג צעיר בלי ילדים לא צריך חמישה חדרים בשנים הראשונות. התרחבתם? תתקדמו לדירה גדולה יותר".

ונדל"ן כהשקעה?

“זה לא בורסה. בנדל"ן מסתכלים על פרקי זמן של 10-30 שנה. מי שמחכה שהמחיר ירד עוד קצת, עלול לגלות שכבר אין מה לקנות והמחירים עלו".

ומה הלאה בפן האישי?

“הכניסה לפוליטיקה בוערת לי בעצמות. הילדים אומרים שזה לא בשבילי. יכול להיות שהם צודקים. אני איש עשייה. אצלי מילה היא פלדה. ימים יגידו".