אחרי המלחמה בונים את הבית

מאז השבעה באוקטובר 2023,חיילי המילואים והסדיר היו אלה שעמדו בחזיתות השונות והצילו את מדינת ישראל , בדרום
מול חמאס, בצפון מול חיזבאללה, באיו"ש, וגם בזירות הרחוקות מול איראן ותימן. הם הגנו על
הגבולות ושמרו על הבית בגופם ובנפשם.

לצד אותה מערכה צבאית,התגלה גם קרב פנימי לא פחות גורלי: ענף הבנייה, הקטר של המשק הישראלי, נקלע למחסור חסר תקדים בעובדים, מה שהוביל
להפסד של יותר מ130- מיליארד שקל לכלכלה הישראלית שמתקשה גם כך לעמוד תחת נטל הוצאות הביטחון.

ההפסד הזה מתגלגל בסופו של דבר אל כולנו – בקיצוץ בשירותים הציבוריים, במיסים גבוהים יותר
וביוקר מחיה מעיק. בנקודה הזו, נכנס שוב אותו כוח שהציל אותנו בשדה הקרב – חיילי המילואים והחיילים המשוחררים.

אחרי שהגנו בגופם על המדינה, הם לובשים קסדות ואפודים זוהרים ונכנסים לאתרי הבנייה. הפעם הם מצילים אותנו בחזית הכלכלית: מצמצמים את הפער
שנוצר, מביאים איתם מקצועיות, משמעת ושליחות –ומוכיחים שבניין הארץ הוא המשך טבעי של שמירתה.

המספרים מדברים בעד עצמם: תוך חודשים ספורים הופנו מעל 4,000 מועמדים דרך שירות התעסוקה להכשרות מקצועיות בענף, מתוכם מאות כבר נקלטו בעבודות בשטח מעוזרי בטיחות ועד מנהלי עבודה.

הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל פתחה עשרות כיתות לימוד חדשות, במימון ממשלתי ובשיתוף התאחדות בוני הארץ וההסתדרות, ויחד עם עמותות
שקמו מתוך השטח, מתרקמת מהפכה של ממש: מי שעד לא מזמן לחמו בעזה או בגבול הצפון, מוצאים היום את מקומם בענף הבנייה, שמעניק להם קרקע
יציבה, מקצוע לעתיד ותחושת שייכות.

לא עוד רק הגנה על גבולותיה של ישראל, אלא בנייה של בית חדש, יציב ובעיקר בטוח.

שינוי אמיתי מתחיל

כדי להבין איך כל זה קרה בפועל, פנינו לעינבל משש, מנכ"לית שירות התעסוקה הישראלי. היא פוגשת מדי יום את האנשים שמאחורי המספרים: חיילי מילואים וחיילים משוחררים שמחשבים מסלול מחדש. משש מכירה את ענף הבנייה עוד מתפקידיה הקודמים, אבל בשנה האחרונה היא רואה מקרוב איך
המלחמה שינתה את הכללים.

לדבריה, דווקא מתוך המשבר החריף בענף נולדה הזדמנות לייצר שינוי אמיתי – כזה שמחזיר את העבודה הישראלית למרכז
ומעניק לחיילים שחזרו מהחזית מקצוע וקרקע יציבה להמשך החיים.

"אני מכירה מקרוב את המצוקה בענף", היא מספרת. עוד קודם לתפקידה הנוכחי ניהלה את מינהל העובדים הזרים ברשות האוכלוסין, והייתה אחראית
על גיוס, מכסות והיתרים לעשרות אלפי מעסיקים ועובדים זרים ופלסטינים שעבדו בענף.

"מדובר היה ביותר מ90 אלף עובדים פלסטינים שנכנסו לישראל מדי יום לעבודה בענף הבניין. מאז השבעה באוקטובר זה נעצר לחלוטין, והמחסור בידיים עובדות הלך וגבר".

דווקא מתוך המשבר הזה, לדבריה, נולדה הזדמנות: "יחד עם הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה ועם התאחדות בוני הארץ, אנחנו פועלים לשלב ישראלים
בענף – מילואימניקים וחיילים משוחררים בראשם.

פתחנו מסלולי השמה והכשרות מותאמים, וחשוב לי להדגיש: אלו לא רק מקצועות של מנהלי עבודה או הנדסאים, אלא גם מקצועות כמו אינסטלציה, מיזוג אוויר, חשמל, עבודת ולאחרונה פתחנו הכשרה למשמיעי טכנולוגיה והתמחות ברחפנים.

במהלך השנהאנחנו מפנים ומסייעים בסבסוד של מאות מועמדים להכשרות, ומתחילת השנה כבר מעל 4,000 ישראלים הופנו לעבודה ולהכשרות בענף".משש מאמינה ששילוב החיילים המשוחררים והחוזרים מהמילואים לא מסתכם במענה זמני: "זה לא רק פתרון למחסור בעובדים, זו שליחות לאומית וקריירה עם ערך. הפוטנציאל קיים והענף הזה יכול להעניק יציבות תעסוקתית, שכר ראוי ואופק קידום אמיתי. מי שעמד בחזית הצבאית יודע להתמודד עם לחץ,

עם אחריות, עם משמעת ולעבוד בצוות – ואלו בדיוקנ התכונות שענף הבנייה זקוק להן".

צמיחה אישית ולאומית

חגי רזניק, לשעבר מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון וכיום יו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביש
טחון, רואה מקרוב את השינוי שמתחולל. מבחינתו, המילואימניקים שחוזרים לשוק העבודה הם לא רק עובדים – הם מנוע צמיחה של ממש.

"עם שחרורם משירות מילואים ממושך, רבים מהם מתמודדים עם אתגר כפול: לחזור לשגרה אזרחית וגם למצוא את
מקומם בשוק העבודה. אבל לצד הקושי הזה, נוצרת הזדמנות יוצאת דופן. ענף הבנייה, שנחשב בעבר תחום מסורתי ומעט שוליים, הופך היום לפלטפורמה של צמיחה אישית ולאומית".

לדבריו, הערכים שאנשי המילואים מביאים איתם מהשירות הצבאי  מנהיגות, עמידה בלחצים, דייקנות
ועבודת צוות – הופכים אותם לעובדים מבוקשים באש
תרי הבנייה. "אלו בדיוק התכונות שמשנות את פני הענף ומעלות את רף המקצועיות בו", הוא מסביר.

רזניק מדגיש כי ההצלחה בשילוב המילואימניקים לא הייתה מתאפשרת בלי עבודת הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל והשותפויות הרחבות שנבנו סביבה.

"זהו מאמץ משותף של הקרן, התאחדות בוני הארץ, ההסתדרות ושירות התעסוקה, שנועד לא רק לתת פתרון נקודתי למחסור, אלא להקים מסלול
חדש ומסודר עבור אלפי ישראלים. כל גוף מביא את החוזקות שלו: הקרן מפעילה הכשרות והשמות, ההתאחדות מגייסת את החברות בשטח, ההסתדרות דואגת לזכויות, ושירות התעסוקה פותח את הדלת לאוכלוסיות מגוונות.

יחד אנחנו מייצרים שינוי אמיש
תי בענף, שינוי שיכול להחזיק לאורך זמן". רזניק מצביע גם על ההזדמנות הכלכלית: "בענף
הזה יש מסלול ברור. מילואימניק יכול להתחיל בתפקידי שטח בסיסיים, ובתוך שנים ספורות להגיע למעמד של מנהל עבודה, מנהל פרויקט או אפילו קבלן
ויזם. מדובר במסלול שמציע לא רק תרומה לאומית,
אלא גם עצמאות כלכלית ושכר מתגמל".

במקביל, הוא מסביר, העבודה בענף הבנייה לא מסתכמת בקריירה ומענה לצורך כלכלי, אלא גם מהווה תהליך בעל משמעות לאומית עמוקה: "אחרי
שהגנו על המדינה בגופם, עכשיו זו הזדמנות לקחת חלק פעיל בבנייתה ובעיצובה הפיזי של הארץ. זו דרך נוספת להמשיך את הלחימה למען הבית שלכולנו  הפעם לא עם נשק, אלא עם קסדה, מלט וברזל".

ההכשרות שמביאות את השינוי

ליז יעקב, רכזת מערך הכשרות בחירום בקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, חיה את השינוי
הזה יום-יום. היא נכנסה לתפקידה בשיאו של משבר
כוח האדם בעקבות השבעה באוקטובר, ובתוך חודשיים בלבד נדרשה להרים מערך חירום של הכשרות.

"פתחנו 72 כיתות לימוד בזמן שיא", היא מספרת. "מילואימניקים, חיילים משוחררים, וגם אוכלוסיות שנחשבות מוחלשות כולם מצאו אצלנו מקום.

חלקם הגיעו עם סיפורים אישיים קשים מהחזית, אבל יצאו לדרך חדשה עם מקצוע ביד". ליז מספרת על תחושת הסיפוק שהיא מרגישה בעבודתה: "ללוות אדם שמשגיע אליי אחרי שירות צבאי קשה, לעזור לו למצוא הכשרה מתאימה, ואז לראות אותו מתפתח ומתקדם זו הסיבה שאני עושה את מה שאני עושה. זה מחמם את הלב ברמות שקשה לתאר".

אל הדברים מצטרפת יוליה נוביק אלוש, סמנכ"לית פיתוח ואסטרטגיה בקרן: "כבר שנים שלא ראינו התגייסות ורצון של חיילים משוחררים להצטרף לענף
כפי שאנו חווים בשנה וחצי האחרונות, מאז השבעה באוקטובר.

דרך מערך ההכשרות וההשמה שאנו מובילים, הם נכנסים לעולם מקצועי מתפתח עם אופק
קריירה משמעותי, ובכך גם תורמים לבניית המדינה
וגם בונים לעצמם עתיד יציב ומבטיח"

יוזמה שנולדה מכאב

באותה שבת שחורה בחודש אוקטובר 2023 איבד יהונתן סקריסבסקי את אביו, רודי, שנרצח במושב אוהד. שותפו לדרך, איציק סרוסי, איבד שני עובדים בנובה ואחיו נפצע קשה בלחימה בבית חנון.

מתוך השבר הזה, נולדה יוזמה יוצאת דופן: עמותת "בשביל הבית", שמטרתה לשקם חיילי מילואים דרך עבודה בענף הבנייה, ולהחזיר גאווה לעבודה
ישראלית.

סרוסי, רתך צנרת מדרום הר חברון, ניהל לפני המלחמה עסק קטן שבו הקפיד להעסיק רק עובדים יוצאי צבא.

"ידעתי שאני רוצה לקחת חבר'ה משלנו, ללמד אותם מקצוע ולהפוך אותם לאנשי מקצוע אמיתיים", הוא מספר.

השבעה באוקטובר
טרף את הקלפים: כל שמונת עובדיו גויסו, חלקם נפצעו, וחלק איבדו את דרכם. במקום
להישבר, סרוסי פנה לסקריסבסקי מפקדו לשעבר בצבא  והשניים הקימו יחד את העמותה.
החזון שלהם פשוט אך עוצמתי: לא עוד מועדפת זמנית, אלא קורסים מקצועיים ברמה גבוהה,
במימון מלא, שמוציאים את הבוגרים עם תעודת הסמכה מוכרת ויכולת אמיתית להשתלב בשוק העבודה.

"אנחנו לא סתם עוד קורס", אומר סקריסבסקי. "התלמידים לומדים חודשיים וחצי כמעט בלי עיוני,
הכול עבודה מעשית. בסוף הם עוברים מבחן ומקבלים תעודה מחברת מזרח תיכון – הסטנדרט הגבוה ביותר בריתוך. כבר מהיום הראשון הם מוכנים לשטח".
התגובות מדברות בעד עצמן: מחזורי ההכשרה הראשונים כבר שולבו בעבודה, חלקם כשכירים, אחרים כעצמאיים. חלקם אפילו בחרו לשלם מכיסם על קורסים נוספים כדי להתמקצע עוד. "מי שמסיים אצלנו הופך לאיש מקצוע
אמיתי", אומר סרוסי. "אנחנו מלווים אותם גם אחרי
הקורס – שיחות שבועיות, פרויקטים לבוגרים, משפש
חה של ממש".

החזון קדימה כבר מתרחב: בית ספר גדול לכל מקצועות התשתיות – מים, ביוב, פלדה, מסגרות וכלי צמ"ה. "אנחנו רוצים להקים קמפוס שייתן מענה לכל
התחום הזה", אומר סרוסי בהתלהבות.

לוחמים שבנו את הארץ 

דרך המשבר שהפך להזדמנות, החזון הלאומי, היוזמות האישיות וההצלחות בשטח מתגלה כאן תמונה רחבה של מציאות חדשה.
חיילי מילואים וחיילים משוחררים לא חוזרים מהחזית רק עם זיכרונות קרב, אלא גם עם החש
לטה: לקחת חלק פעיל בבנייה של ישראל.

הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה, בשיתוף עם שאר הגורמים, מחברת את כל החוטים יחד, ומראה איך ההכשרות, הליווי וההשמות הופכים חלומות למציאות, ומייצרים תעסוקה גאה, יציבה ומשמעותית. זו ההוכחה שגם אחרי הימים הקשים ביותר,
אפשר לבנות עתיד חזק, עצמאי וישראלי יותר.

סיפורים מהשטח 

יצחק רודריגז | מקצין קרבי למנהל עבודה

יצחק רודריגז שירת עשור בקבע והשתחרר בדרגת רב-סרן.
את נקודת המפנה הוא זוכר היטב:
"היינו בתוך עזה,ובאותו זמן הבנתי
שמי שבונה לנו את הארץ אלה לא פעם אותם אנשים שמכוונים נגדנו את הנשק. זה פשוט הזיה. החלטתי שאני רוצה לעשות שינוי  להשתחרר מהצבא ולהקים יוזמה של עבודה ישראלית בעוטף עזה".
רודריגז חבר לקבלנים שמעסיקים עובדים יוצאי צבא בלבד, הצטרף לקורס מנהלי עבודה במימון המדינה, וכיום הוא משלב בין שירות מילואים אינטנסיבי לבין לימודים ועבודה בענף.

הוא מהווה דוגמה לישראלי איכותי שבחר להצטרף לענף הבנייה מתוך אמונה ומשמעות ולא מתוך ברירת מחדל. "המטרה שלי היא לא רק לנהל, אלא גם לחזור לעבוד בידיים  להיות תפסן, להניח ברזל, לבנות תקרה. מבחינתי, זו לא פחות מהשלמה טבעית לשירות הצבאי שלי", הוא אומר.

מעבר להיבט הערכי, יש כאן גם הזדמנות כלכלית אמיתית: "אפשר להרוויח יפה. מנהל עבודה או קבלן עצמאי יכול להגיע לשכר גבוה מאוד. זו לא רק תרומה למדינה זו גם דרך להבטיח עתיד יציב למשפחה", הוא מסכם.

מהרי בירה | מצנחנים לעוזר בטיחות

מהרי בירה, בן 36 מקריית מלאכי, שירת בצנחנים וממשיך לשרת במילואים בחטיבה .55 לאחר חיפוש שינוי בקריירה, מצא
את דרכו לענף הבנייה.

"הגעתי ללא רקע וידע מועט, אך עם רצון ומוטיבציה ללמוד את התחום, ולכן עשיתי קורס עוזרי בטיחות. הקורס חשף בפניי עולמות חדשים ומאתגרים, במהלכו גם הבנתי שזה המקום הנכון עבורי. היום אני אחראי על בטיחות באתר, ואני קם כל בוקר בתחושת שליחות".

המעבר לא היה קל – הצעות עבודה רחוקות, שיקולי נסיעות ושכר. אבל דרך הקרן הוא מצא את דרכו לרגבים מקבוצת רמי צרפתי, ומשם העתיד נראה מבטיח. "אני רוצה להתקדם לתפקידי ניהול, לעשות קורס מנהלי עבודה. אני רואה את עצמי בענף הזה לאורך שנים". הוא אומר בביטחון.