גיל שנהב, כנען שנהב אדריכלים

המשימה שלנו: בניית ישראל בעשרים השנים הבאות היא אתגר והזדמנות של פעם במאה שנה. אין מדינות שצופות להכפיל את כמות האוכלוסייה בזמן הזה. החלק שלנו בתכנון עירוני אינטנסיבי ואיכותי של בניית מגדלים הוא דרמטי והאתגר הוא לראות את העיר, השכונה, הרחוב, אבל לא פחות ואולי אף יותר - את האדם, הולך הרגל, רוכב האופניים, הילד שירד לשחק בגן הציבורי.

מבט עולמי: אני משמש כיו"ר CTBUH-israel – סניף ישראל של המועצה העולמית לגורדי שחקים ובנייה עירונית. אנחנו לוקחים חלק בפעילויות בינלאומיות ושומרים על קשרים מקצועיים עם אנשי תכנון ובנייה, הקמה, הנדסה ועוד כדי ללמוד איך עושים דברים בחוכמה, במקוריות, ביצירתיות ובחדשנות. התחדשות עירונית וצמיחה אורבנית קיימות בכל העולם אבל מה שמייחד את ישראל זו העוצמה, מהיותנו מדינה קטנה עם ילודה רבה.

תכנון שווה זהב: דנית, רעייתי, היא המתכננת המומחית בישראל לנושא דיור מוגן, עוסקת בזה מעל עשרים שנה וחתומה על בתי דיור מוגן רבים, טובים ומוכרים של הרשתות הגדולות. תכנון לגיל השלישי זה ההתמחות שלנו, ואנחנו יודעים שבעשרים השנים הקרובות אחוז הקשישים צפוי להכפיל את עצמו. זה משהו שצריך להיערך אליו, להבין וללמוד אותו. אנחנו נוסעים להרבה מדינות כדי להתרשם כיצד מתייחסים שם לנושא ואני יכול לומר בהחלט שישראל היא בקידמת התכנון העולמי לגיל השלישי.

תרומה לקהילה: המשרד שלנו מלווה את משרד האדריכלים זרתא מהעוטף - אנשים נפלאים ומוכשרים שסייענו להם לעמוד שוב על הרגליים אחרי שהם התקשו לתפקד בעקבות 7 באוקטובר. עבדנו איתם, יחד עם עוד חברים, צמוד בנושא של הבאת עבודות חדשות, גיוס כוח אדם, התארגנות על משרד חדש, עזרה בניהול וכל מה שנזקקו לו.

"האתגר בתכנון הוא לראות את העיר, השכונה, הרחוב, אבל לא פחות ואולי אף יותר - את האדם, הולך הרגל, רוכב האופניים, הילד שירד לשחק בגן הציבורי"

בנימה אישית

מקצוע שהוא תחביב ותשוקה

מילדות התעניינתי באמנות, בציור, במוזיקה, והיה רק טבעי שאלמד שרטוט אדריכלים. בסיום התיכון התקבלתי למשלחת חילופי סטודנטים לארה"ב והתגוררתי ב"Oak Park" בשיקגו, שבה חי, עבד ותכנן האדריכל האמריקאי המפורסם פרנק לויד רייט. הייתי מוקף באדריכלות שלו בכל תקופת השהייה שלי ובנוסף, שיקגו היא אחת הערים הכי מעניינות בהתפתחות הבנייה בעולם (גורדי השחקים הראשונים למעשה תוכננו עבורה), כך שאותם ימים היו רמז מטרים לקריירה שלי כיום.

אחרי השירות בצה"ל נרשמתי לטכניון, עם בחירה אחת ויחידה - אדריכלות, ועד היום אני מרגיש שהמקצוע זה אני ואני זה המקצוע. האדריכלות עבורי היא לא פרנסה אלא דרך חיים, תחביב, תשוקה ואם כבר אפשר ליהנות מזה כמקצוע - זה הדבר הכי נפלא.

לצד האדריכלות, חווינו במשרד כמו כולם שנה וחצי של מלחמה, שבה תפסנו את תפקידנו כמרחב המוגן האנושי עבור עובדינו ובני משפחותיהם. הרבה מהם היו במילואים והמשפחות היו צריכות להסתדר עם הילדים בלי אותו עובד או עובדת - מדובר באתגרים כלכליים, בדאגות. עשינו הרבה פעילויות והשקענו הרבה מחשבה ומשאבים כדי להעניק להם אי של יציבות בתוך הים הסוער.

אנחנו יכולים לעשות כאן את המקום הנהדר ביותר בעולם. זה תלוי רק בנו. מטבעי, אני אופטימי.