לראשונה: סיפורו של אריה פרשקובסקי יוצא לאור

זהו סיפור הוליוודי קלאסי —ולגמרי במקרה, או שלא – משתתף בו גם תאורן וצלם בעל שם בינלאומי; אבל תחילתו של הסיפור לא התרחש על סט צילומים נוצץ, אלא לפני 43 שנה, בלב שדות וכרמים. שני אחים צעירים, אריה פרשקובסקי — רואה חשבון בהכשרתו, וארנון — חקלאי לשעבר, גדלו בצילו של אביהם בנימין, בעל כרמים בראשון לציון, רחובות וגדרה. מתוך אותה קרקע משפחתית — תרתי משמע — צמח חלום הנדל"ן הראשון: פרויקט של 22 קוטג'ים על מגרש בן 15 דונם בעיר הולדתם.

כעבור שבע שנים, ברוח טובה, החליטו השניים להתפצל. כך נולדו שתי חברות עצמאיות שצמחו כל אחת בדרכה: קבוצת "אריה פרשקובסקי"; ו"פרשקובסקי השקעות ובניין" — שהפכה עם הזמן לשחקנית מוכרת בבורסה.

ארנון פרשקובסקי, נשיא ובעל שליטה בחברה הציבורית, הפך לאחד השמות הבולטים בנדל"ן למגורים בישראל, עם שווי שוק מרשים של כשלושה מיליארד שקל. לצידו בחברה, פועלת המשפחה כולה: רעייתו עדנה, ילדיהם יוסי (יו"ר), שרון (מנכ"ל), חתנם חיים קראדי (מנכ"ל תחום הנכסים המניבים) ובני משפחה נוספים — כולם חלק משרשרת משפחתית שהפכה לאימפריה נדל"נית.

עם זאת, דווקא הענף הפחות מסוקר של העץ המשפחתי – קבוצת אריה פרשקובסקי – טומן בחובו סיפור לא פחות מרתק. חברה עם עבר עשיר ועתיר הישגים – ועתיד מבטיח לא פחות, עם תכניות חדשות ותנופת התחדשות באוויר. לאורך השנים יזמה הקבוצה ובנתה מעל 1,000 דירות ברחבי הארץ, 8,000 מ"ר של שטחי לוגיסטיקה, 100 אלף מ"ר של משרדים, שני בתי מלון, שני מעונות סטודנטים – והרשימה עוד ארוכה.

בימי הזוהר שלה החזיקה הקבוצה גם כ-2,000 דירות במרכז לונדון — עדות לניסיון המצטבר שלה בניהול וביצוע של פרויקטים מורכבים, בלב סביבות אורבניות צפופות, בישראל ובעולם. איכות בנייה, תכנון מדויק, בקרת ביצוע קפדנית ורישיון ג'5 — אלה היו ונותרו סימני ההיכר של החברה, וממשיכות ללוות אותה גם בגלגולה העכשווי.

בין הנכסים הבולטים שבידיה כיום: בית קודאק בפתח תקווה (בשיתוף עם מגדל), בית UMI בראשון לציון, ונכסים מניבים נוספים בהקמה — בתחומי הלוגיסטיקה, המשרדים והמסחר. במקביל, החברה ממשיכה ביזמות מגורים, לרבות פרויקטים של התחדשות עירונית בפריסה ארצית – בהתאמה לצרכים המשתנים של השוק.

גם מהצד של המימושים נרשמו מהלכים משמעותיים: המרכז המסחרי בכוכב הצפון בתל אביב נמכר לגזית גלוב, והמרכז המסחרי בפולג נתניה נמכר למגדל. בימים אלה מקדמת הקבוצה פרויקט גדול בנס ציונה, בשיתוף עם החברה הציבורית פרשקובסקי — הכולל כ-17 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה, על קרקע שנרכשה במשותף בכ-54 מיליון שקל.

בעוד שהעבר של הקבוצה מספר סיפור של יציבות, ניסיון ועשייה – נראה כי העתיד מסמן כיוון חדש. החברה עוברת בימים אלה תהליך של התחדשות אסטרטגית, עם הנהלה מחודשת ותפיסה שמבקשת להביא אותה לשיאים חדשים. מי שמוביל את השינוי הוא שילוב מעניין של ניסיון וחשיבה רעננה: אריה פרשקובסקי בעצמו, בן 74, רחוב מלהיות פנסיונר – עדיין מעורב ומלווה את המהלכים, מייעץ כיום לפעילות החברה המחודשת; כשלצידו חתנו, עדי בורקין – המכהן כמנכ"ל ומוביל את האסטרטגיה החדשה.

עדי בורקין, מנכ"ל קבוצת אריה פרשקובסקי: "כל פרויקט שאנחנו מקדמים הוא עוד שלב — לא רק בבניית בניינים, אלא גם בבניית המעמד שלנו כשחקן מרכזי בשוק לשנים הבאות"

בורקין מגיע מעולמות אחרים לגמרי – קריירה עשירה כתאורן וצלם קולנוע בסרטים בינלאומיים ובישראל. עכשיו הוא מביא את הראייה היצירתית והכישרון הניהולי שלו לעולמות הבנייה. לצידו פועלת גם רעייתו, עו"ד עדיה פרשקובסקי-בורקין, שמכהנת כיועצת המשפטית של החברה.

אריה פרשקובסקי, רואה חשבון בהכשרתו, מודה שתמיד נמשך פחות לעבודה המשרדית ויותר לעשייה בשטח; "הקמנו, אחי ואני, שתי חברות בשותפות והתחלנו בבנייה רוויה באזור ראשון לציון", הוא נזכר. "כשהילדים נכנסו לעסק, זה הפך לצפוף — אז פיצלנו את הפעילות. ארנון התרכז בעיקר במגורים, ואני פניתי יותר לכיוון של בנייה מסחרית, נכסים מניבים ומשרדים".

אריה פרשקובסקי, בעלים ומייסד הקבוצה: "היום אנחנו במקום אחר: משוחררים יותר, מפוכחים יותר, ומבינים שהחיבור לשותפים אסטרטגיים, לקרנות, ואולי גם לשוק ההון – הוא שלב טבעי בהתפתחות של חברה כמו שלנו"

הצמיחה לא איחרה לבוא. ב-1994 אריה פרשקובסקי הרחיב את הפעילות גם ללונדון, והתמקד בדירות קטנות להשכרה לסטודנטים ולעובדים זרים. במקביל, המשיכה החברה לפעול בארץ בכל החזיתות: מסחר, משרדים, לוגיסטיקה — וגם מגורים, כולל דירות יוקרה בנווה צדק, שנמכרו במחירים מהגבוהים בארץ, ונבנו בסטנדרטים שלא מותירים מקום לפשרות.

הפסגה, הקריסה והלקח

אחת ההחלטות הגורליות שהשפיעו על המסלול העסקי של אריה פרשקובסקי התקבלה בשנת 2007, אז רכש שלד בורסאי בשם דירקט קפיטל — ויצא, יחד עם שותפים מאיטליה, להקים חברה בינלאומית לניהול נכסים. עד לאותו רגע נחשבה קבוצת אריה פרשקובסקי לאחת הבולטות בענף הבנייה בישראל, אבל המהלך החדש סימן בבירור: המבט מופנה החוצה, אל השוק הגלובלי.

דירקט קפיטל פעלה בשווקים מתעוררים במזרח אירופה – גרמניה, לטביה, סרביה, קזחסטן – וגם בהודו, שם הוקמה שלוחה משותפת עם זכיינית פפסי, קבוצת ג'פוריה, ובליווי מוסד פיננסי בינלאומי. השוק קיבל את המהלך בהתלהבות: החברה גייסה כרבע מיליארד שקל בהנפקות אג"ח בתל אביב, ונראה היה שהחלום הבינלאומי קורם עור וגידים.

אלא שהמציאות הכלכלית טפחה על הפנים. משבר הסאב-פריים של 2008, וקריסתה של ליהמן ברדרס — שותפת אקויטי אסטרטגית מרכזית של דירקט קפיטל — הפכו את ההזדמנות להתרסקות. דירקט קפיטל נקלעה לקשיים תזרימיים, ובהמשך להסדר חוב שהעביר את השליטה לחברת יורופורט של מוטי קירשנבאום. מחזיקי האג"ח קיבלו לידיהם את רוב המניות — והחברה נעלמה מהבמה.

"זו לא הייתה טעות ביזמות – אלא נסיבות חיצוניות קשות", אומר פרשקובסקי היום, ומבקש לדייק את הלקח: "שום פרויקט שלי לא נכשל. נכשלתי עם השותפות. הפסדתי כסף – לא את היכולת לזהות פרויקטים".

על אף התקופה הסוערת, כל ההתחייבויות מול מחזיקי האג"ח כובדו במלואן. "במשך שלוש שנים עשינו הכול כדי לעמוד בכל התחייבות", הוא מספר. "זה לא היה פשוט, נפשית וכלכלית, אבל הילדים לא נתנו לי לוותר. אני אוהב את התחום, וידעתי שזו לא תהיה המילה האחרונה שלנו".

דווקא הטראומה של החשיפה הציבורית והמשבר בבורסה גרמו לקבוצה, במשך שנים ארוכות, להעדיף להישאר פרטית; אלא שמהר מאוד התברר — מתחת לרדאר יש לא מעט יתרונות. העבודה הייתה שקטה יותר, ממוקדת יותר, ומדויקת הרבה יותר.

"היום אנחנו במקום אחר", אומר פרשקובסקי. "עם פתיחות לשיתופי פעולה, מחשבה מחודשת על גיוסי הון — ואולי, בעתיד, גם מהלכים שיחזירו אותנו לליגה של הגדולים". הוא אומר את זה בשקט — אך עם ביטחון מלא.

הדור הבא: לא מהפכה, אלא תהליך טבעי

מה שמייחד את קבוצת אריה פרשקובסקי בגלגול הנוכחי שלה – הוא השילוב הלא שגרתי בין ניסיון של עשרות שנים לבין רוח רעננה שמביאה איתה אנרגיה חדשה. אחרי תקופה של זהירות טבעית, צומחת כעת הנהלה מחודשת, שבאה לא רק לשמר את הקיים — אלא גם לפרוץ גבולות.

בלב השינוי ניצב עדי בורקין, חתנו של אריה, שכאמור היה בעברו צלם ותאורן מוביל בסצנת הקולנוע המקומית והבינלאומית. הוא עבד לצד במאים כמו עמוס גיתאי, אבי נשר וז'אן קלוד ואן דאם – אך בסופו של תהליך פנימי, הוא בחר להפנות את המצלמה פנימה, ולעבור אל מאחורי הקלעים של עולם הנדל"ן, שם הפך לאחד השחקנים המרכזיים של הקבוצה.

"זו הייתה בחירה מודעת", הוא מספר. "הקריירה שלי בקולנוע הייתה בטוחה, אבל חיפשתי חיים מלאים יותר. רציתי את עדיה — וידעתי שהמעבר לעסק המשפחתי הוא הדבר הנכון. היום אני מאושר – גם כאיש משפחה, וגם כמוביל דרך בקבוצה שנבנתה לאורך דורות".

הדרך הייתה הדרגתית: בורקין התחיל כבודק פרויקטים לפני מסירה, עבר לניהול פרויקטים, ובהמשך התמקצע בתחום עבודות הבדק. הפרויקט שסימן את תפיסת הבעלות המלאה שלו בחברה היה המרכז המסחרי בכוכב הצפון – הראשון שליווה מהשלב הראשון ועד למסירה.

"אני צמוד לאריה כמו בן לאב", הוא אומר. "לקחת עסק משפחתי ולהוביל אותו קדימה – זו אחריות ענקית, ואני לא לוקח אותה כמובנת מאליה".

כששואלים אותו על הקשר בין קולנוע לנדל"ן, הוא מחייך – ועיניו נדלקות: "שני התחומים דורשים תכנון מדויק, חשיבה יצירתית, עבודת צוות, שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ויכולת לראות סיטואציה מזוויות שונות. כמו בקולנוע – גם בנדל"ן הכל תהליכי, עם תסריט, לוחות זמנים, הפקה – וחזון שמתגשם לכדי מציאות מוחשית ונצחית".

לצידו, פועלת גם עדיה פרשקובסקי-בורקין, עורכת דין והיועצת המשפטית של החברה — אישיות מרכזית בעיצוב קו החשיבה החדש של ההנהלה. הרקע המשפטי, הקשר המשפחתי והמעורבות האסטרטגית שלה – הופכים אותה לבורג חיוני בתהליך ההתחדשות שעוברת החברה.

"בהתחלה הם נהנו מהשם שלי – היום אנחנו נהנים משלהם"

מבט מבחוץ עשוי לעיתים לייצר את הרושם שמורכבות משפחתית היא מכשול לעסק, אבל בענף הנדל"ן הישראלי מדובר בתופעה רווחת. לא מעט מהחברות המובילות כיום בענף החלו כחברות משפחתיות, ורבות מהן ממשיכות לפעול כך מדור לדור. גם משפחת פרשקובסקי משתלבת היטב במגמה הזו: שני ענפים נפרדים, אך קרובים, פועלים זה לצד זה — עם שם משפחה משותף ומטרות דומות. "בתחילת הדרך הם נהנו מהשם שלי", מחייך אריה, "והיום אנחנו נהנים מהשם שלהם. יש בינינו אינטראקציה טובה, ואנחנו מקפידים על כבוד הדדי – לא דורכים אחד לשני על האצבעות".

בתוך הקבוצה עצמה, גישת "הדלת הפתוחה" הפכה לא רק לסיסמה – אלא לאחד מעקרונות היסוד בגלגולה הנוכחי. זו גישה שנולדה מתוך הבנה עמוקה שהלקוח של היום מצפה להרבה יותר מבניין. "בעולם דינמי שמשתנה ללא הרף", אומר עדי בורקין, "לקוחות מחפשים כתובת. מישהו שיהיה שם, שיקשיב, שיגיב, שיפתור. אנחנו לא בונים רק קירות ודירות – אנחנו בונים מערכות יחסים. זו המשמעות האמיתית של 'הדלת הפתוחה': התחייבות מתמשכת לשביעות רצון – גם הרבה אחרי שהפרויקט הסתיים והבניין אוכלס".

השילוב בין הגישה הזו לבין ניסיון עשיר ויכולות מקצועיות מוכחות, מעניקים לקבוצה יתרון יחסי מובהק דווקא בתקופה של אי ודאות — כלכלית, רגולטורית ובנקאית. בעידן שבו היציבות נחשבת למצרך נדיר, היסודות של קבוצת אריה פרשקובסקי ממשיכים לעמוד יציבים — ובונים את הקומה הבאה.

פונים לפריפריה, מתוך בחירה מודעת

שנים ארוכות פעלה קבוצת פרשקובסקי גרופ בלב אזורי הביקוש של ישראל — תל אביב (בעיקר בנווה צדק), ראשון לציון, כפר אז"ר, פתח תקווה, נתניה ועוד; אך בשנים האחרונות, עם רוחות השינוי שמנשבות בשוק, התקבלה החלטה אסטרטגית: להרחיב את הפעילות גם אל הפריפריה.

"המחירים בפריפריה שפויים יותר", אומר אריה פרשקובסקי, "והביקושים – לא פחות חזקים. אנחנו פועלים היום בקריית גת, בני עי"ש, אשקלון, קריית ביאליק, יקנעם וחדרה. החברות הגדולות, כמו דונה ודמרי, ביססו את ההצלחה שלהן בדיוק באזורים האלה — וזה לא מקרי. הפריפריה היא הזדמנות אמיתית".

עדי בורקין מחזק את הדברים: "זו בחירה מודעת. ההתחדשות העירונית בפריפריה מביאה איתה קהל שמעריך את ההשקעה, את המעורבות ואת הדיאלוג. יש לנו רקורד מוכח, ואנחנו מצליחים להחתים דיירים בפרויקטים במהירות – כי הם רואים אצלנו מחויבות אמיתית ותוצאה בשטח".

במקביל להתמקדות בשירות, אמינות וקשר בין-אישי עם הדיירים, קבוצת אריה פרשקובסקי מרחיבה את פעילותה במגוון תחומים — עם דגש על התחדשות עירונית, נדל״ן מניב, ומיזמים יזמיים מורכבים בישראל ובחו"ל.

כך למשל, בירושלים, בשכונת קריית מנחם, מקדמת החברה פרויקט פינוי-בינוי במסגרתו ייהרסו 72 דירות, ובמקומן ייבנו שני מגדלים בני 28 קומות. ביקנעם, פרויקט התחדשות נוסף צפוי להגדיל את היקף הבנייה מ-400 דירות קיימות לכ-2,000 יחידות חדשות. בקריית ביאליק מתוכננות כ-1,100 יחידות דיור, באשקלון כ-400 נוספות, ובחדרה – קרוב ל-1,000 יחידות דיור בפרויקט נוסף.

גם בלונדון נמשכת הפעילות ההיסטורית של הקבוצה: לאחרונה הושלם בהצלחה שיפוץ של מבנה עתיק מול המלון של אלפרד אקירוב ופפושדו. על הפעילות הבינלאומית אמון איתמר פרשקובסקי, בנו של אריה, שמתגורר כיום בלונדון ומשמש ראש התחום הבינלאומי של הקבוצה — הכולל גם נכסים בטורונטו ופרויקטים נוספים בעלי אופק תכנוני רחב.

בתוך ישראל, ממשיכה הקבוצה לפעול גם במרחבים הכפריים: היא מחזיקה זכויות בנייה במספר מושבים, חלקן כבר מומשו  — כמו בכפר אז"ר (על גבול בית החולים שיבא) בפרויקט של 200 יחידות דיור שנמכר לחברה ציבורית, ובאזורים נוספים כמו בית נחמיה וגימזו, כמו גם תכנון עתידי בסביבת אירפורט סיטי, על גבול שוהם.

"יש לנו עתודות קרקע, ניסיון ביצועי, מוניטין בשוק ויכולת אמיתית לראות רחוק", מסכם בורקין. "אנחנו לא מחפשים קיצורי דרך – אלא תנועה עקבית. כל פרויקט שאנחנו מקדמים הוא עוד שלב — לא רק בבניית בניינים, אלא גם בבניית המעמד שלנו כשחקן מרכזי בשוק לשנים הבאות".

לקראת חזרה לליגה של הגדולים

אחרי שנים של שמרנות מכוונת, נראה שבשנים האחרונות חוזר לקבוצה הרצון להעז — אך הפעם מתוך מקום אחר: בגרות עסקית, צניעות, והבנה עמוקה יותר של השוק.

"בעבר נמנענו מחשיפה ציבורית, בעיקר בגלל הטראומה שעברנו עם דירקט קפיטל", מודה אריה פרשקובסקי, "פעלנו כחברה פרטית, בלי חיבור למוסדות הון – וזה בהחלט בלם את קצב הגדילה. היום אנחנו במקום אחר: משוחררים יותר, מפוכחים יותר, ומבינים שהחיבור לשותפים אסטרטגיים, לקרנות, ואולי גם לשוק ההון – הוא שלב טבעי בהתפתחות של חברה כמו שלנו".

במקום הזה נכנס הדור הבא: הנהלה צעירה שצמחה מתוך המערכת, מכירה כל בלטה – ולא מהססת להביט קדימה. "אנחנו פועלים בזהירות ובאחריות – שלב אחר שלב", אומר בורקין, "יש לנו תוכניות שאפתניות, ויש סיבה טובה להאמין שבעתיד הקרוב נראה את החברה מתייצבת מחדש בצמרת הענף. לא בזכות מהלכים ראוותניים – אלא בזכות בנייה מדויקת, עקבית ובטוחה".

אחריות חברתית ותגובה למשבר

לצערנו, האסון הלאומי שהתרחש באוקטובר 2023 לא פסח גם על ענף הנדל"ן; תקופת הלחימה יצרה אי-ודאות תכנונית, שיבשה פרויקטים, והציבה בפני יזמים אתגרים לא פשוטים. עם זאת, בקבוצת אריה פרשקובסקי בחרו לראות במשבר לא רק קושי – אלא גם הזדמנות להוכיח אחריות, ערבות הדדית וערכים של עשייה קשובה.

"עם פרוץ המלחמה, היה לנו ברור שצריך לפעול", מספר עדי בורקין. "בירושלים, בפרויקט שהיה אז רק בשלבים מוקדמים, החלפנו דלתות למקלטים על חשבוננו; ביקנעם ניקינו מקלטים ב-17 בניינים — פשוט כי ראינו את הפחד בעיניים של הדיירים. דווקא ברגעים הקשים, המפגש האנושי והמחויבות לפרטים הקטנים בשטח – הפכו לכלים ניהוליים לא פחות חשובים מאקסלים ודוחות רווח".

בורקין מדגיש: "אנחנו לא רק בונים – אנחנו נוכחים. וברגעי מבחן, זה חשוב לא פחות מכל תכנית עסקית. החברה שלנו לא מנותקת — היא חלק מהמרקם החברתי, עם חיבור אמיתי לאנשים שחיים בבניינים שאנחנו מקימים".

הכל התחבר – הזהות, האדמה והמשפחתיות

לצד הפעילות העסקית הענפה, אריה פרשקובסקי מעולם לא ניתק את עצמו מהשורשים — מהחקלאות, מהאדמה, ומהחיבור הפשוט אך העמוק למעגלי החיים.

"יש לי כרם בעמק איילון. אני עדיין מגדל גפנים — זו אהבה ישנה", הוא מחייך. "רכשנו את יקבי סגל לפני שנים, מתוך רצון לעשייה מהנה, אבל מהר מאוד הבנו שזה דורש יותר מדי זמן. בסופו של דבר מכרנו את היקב ליקבי ברקן – אבל בתנאי שהם לא יקנו את הקרקע. זו הייתה אחת ההחלטות הכי חכמות שלנו. היום עומד שם מרכז לוגיסטי ענק, שנמכר לקטרפילר". גם כאן, כמו בפרויקטים נדל"ניים, החשיבה הייתה ארוכת טווח, רגשית ופרקטית גם יחד — ובעיקר עם עין פתוחה לעתיד.

תחושת השליחות – בין אם מדובר בגידול גפנים או בבניית מגדלים – מלווה את פרשקובסקי לכל אורך הדרך. "הייתי גם יו"ר אגודת הכורמים בשנות השבעים", הוא נזכר, "מכרנו את מניות כרמל מזרחי לקדמא, והיום הם מחזיקים בפרויקט הנדל"ני של היקב בראשון לציון. בסוף הכול התחבר – החקלאות, הבנייה, והזהות המשפחתית".

בורקין, בתור אחד שחצה גשר בין שני עולמות שונים – הקולנוע והנדל"ן כאמור – הוסיף תובנה משלו: "כדי להיות יזם, אתה צריך לדעת לראות מעבר למה שנמצא מול העיניים"; ואולי, זו התמצית של קבוצת אריה פרשקובסקי בגלגולה הנוכחי: שילוב ייחודי בין ראייה מעשית לחזון יצירתי – בין ניסיון חיים עמוק לשאיפה מתמדת לצמוח ולחדש.

לקראת סיום, דליה פרשקובסקי, רעייתו של אריה, שבמהלך הריאיון כמעט ולא התערבה, בוחרת לומר את המילה האחרונה — בנימה אישית ומרגשת: "היה לנו חשוב לשמר את המשפחתיות. היו רגעים של תסכול, בעיקר מההבנה שאתה לא באמת שולט בכל, אבל כשאני רואה את הדור החדש – חדור מטרה, מחובר לעשייה – אין לי ספק שהם יובילו את הקבוצה לא רק חזרה לגבהים שהיא כבר ידעה – אלא אפילו גבוה יותר, כפי שקורה כבר עכשיו".

דליה פרשקובסקי: "כשאני רואה את הדור החדש – חדור מטרה, מחובר לעשייה – אין לי ספק שהם יובילו את הקבוצה הכי גבוה שאפשר"