תוכנית חדשה לצמיחת האוכלוסייה הבדואית בנגב

אחרי עשרות שנים שבהן מנסה מדינת ישראל, ללא הצלחה, למצוא דרכים שיאפשרו צמיחה ושגשוג של המגזר הבדואי בנגב, עולה כעת יוזמה חדשה שתעבור בקרוב להליך חקיקה, בשילוב ובשיתוף האוכלוסייה הבדואית. המטרה: למשוך יזמים להשקיע באזור שמשווע לדיור ולמקומות תעסוקה ובתמורה לכך לקבל הקלות מיסוי ותכנון גם למגדלים שיבנו באיזורי המרכז.

מדובר אמנם בנושא רגיש שלעתים מתנגש מבחינה מוסרית עם התוכניות לייהוד הנגב, אבל לאחר השביעי באוקטובר, כשהסולידריות עם המגזר הבדואי קיבלה משנה תוקף, כבר ברור שצו השעה הוא להיטיב עם מי שהקריבו ומקריבים למען המדינה.

תוכנית החטיבה להתיישבות ומשרד השיכון והבינוי להקמת 18 יישובים חדשים - רובם מזרחית לבאר שבע - מקודמת בימים אלו בבנייה מתועשת ומהירה, זאת בשעה שיישובי הבדואים הרבים נאבקים על קיומם ופיתוחם, ומתמודדים עם אלפי הריסות בתים בשנה. בנוסף, עשרות מיישובי המגזר הנמצאים על אדמות אבות תושביהם לא זכו להכרה, וחלקם מיועדים לפינוי.

האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה כ־350 אלף נפש, כמחצית מהם מתגוררים ביישובים שבהם אין תשתית מסודרת וללא שירותים של שלטון מקומי ומרכזי. אבל דווקא במלחמה - בשעות הקשות ביותר של החברה האזרחית - התגלה הצד היפה שבין הבדואים ליהודים: עשרות מיזמים משותפים התעוררו בנגב, תיירנים בדואים אירחו אלפי מפונים מהעוטף, פעילים גייסו מזון והובילו אותו לשטחי הכינוס של צה"ל, בני נוער התנדבו לסייע לחקלאים יהודים ועוד.

האוכלוסייה הבדואית ספגה אבידות קשות גם במהלך טבח 7 באוקטובר, וגם כאשר החטוף סאמר טלאלקה מהיישוב חורה נהרג בשוגג מירי חיילי צה"ל.

חטופים אחרים נמצאים עדיין ברצועה, בהם הישאם א-סייד, המוחזק בידי חמאס כבר שמונה שנים לאחר שנחטף כשחצה את הגבול לרצועה. במלחמה עצמה כמובן לוקח חלק גדוד הסיור המדברי שמורכב רובו מגששים ולוחמי צה"ל בדואים.

מכון ריפמן לפיתוח הנגב, המסייע רבות גם בימי שגרה ליוזמות משותפים של בדואים ויהודים, יעלה בקרוב לחקיקה תוכנית שאפתנית שאותה יקדם מול כלל הגורמים, בכל הרכב פוליטי נוכחי ועתידי של הכנסת והממשלה. עד היום, כאמור, נעשו ניסיונות רבים - שכשלו כולם - להסדיר את נושא הדיור הבדואי על בסיס מפתח קבוע, כאשר המדינה היא הגורם המסדיר, דוגמת ועדת גולדברג, דו"ח פרבר וחוק בגין. מכון ריפמן מציע תפיסה חדשנית שבמסגרתה השוק החופשי הוא זה שיסדיר את הנושא.

בנייה בנגב, הקלות במרכז

למעשה, טיוטת החקיקה המתגבשת בימים אלו איננה מכירה בתביעות הבעלות על הקרקע מראש, אלא מכירה בהן "כזכות לפיתוח" רק אם נעשית עסקה יזמית על בסיס מפת דרכים ברורה לתהליך, ומן הצד השני מתנה אותה בהסדרת הקרקע התפוסה.

במלים אחרות, אם עד היום ניסתה המדינה באופן חלקי וללא הצלחה להביא להסדרת ההתיישבות, מציע המכון תפיסה לפיה מי שירצה להיכנס לעסקה עם יזמים בקנה מידה לאומי יידרש להתחייב הן לשיווק לשוק החופשי והן להקמת אזורי תעשייה, תעסוקה ומסחר. התמריץ הכלכלי מהצד הבדואי ברור, ולצדו מייצרת טיוטת החקיקה גם הזדמנות ליזם, ומציעה לו לקבל בתמורה לבנייה במגזר הבדואי הקלות מיסוי ותכנון גם בפרויקטים שהוא מקדם מחוץ לנגב. בנוסף, באפשרותו של היזם לשנות את ייעוד הקרקע בנגב במסגרת העסקה.
טיוטת החקיקה לא עוסקת רק בפיתוח נדל"ן למגורים עבור האוכלוסייה הבדואית, שבתוך עשרים שנה תמנה כחצי מאוכלוסיית הנגב, אלא גם בשורה של צעדים לפיתוח כלכלי על בסיס עקרונות דומים. עוד עוסקת הטיוטה בנושאים מגוונים מתחום אחריותה של המדינה כדוגמת חיזוק השלטון מקומי, רשות חינוך על פי חוק, שינוי תפיסת המשילות וחיזוקה על ידי הקמת שיטור פדראלי ושיטור מקומי, ועוד.

אופק תעסוקתי

סמי אלקרנאווי, תיירן מצליח ואיש עסקים בדואי מהר הנגב, אירח מאז תחילת המלחמה אלפים מתושבי העוטף - רבים מהם על חשבונו. "זה הזמן להפוך את ברית הדמים בינינו לברית אחים, תמיד הייתי נאמן למדינה שלי ובמלחמה כזו אין שאלה - צריך לעזור וכך עשיתי", הוא אומר, "מלבד תוכנית כלכלית הנוגעת לקרקעות, חייבים לקחת את החינוך כנכס אסטרטגי ומקביל. ללא חינוך אמיתי המקנה כישורי חיים ואופק תעסוקתי, יישאר הנגב מאחור".
עמר אבו זקיק, מהנדס העיר הבדואית תל שבע ובעצמו תושב הפזורה, מוסיף: "חייבים פעם אחת ולתמיד לקדם בנגב מדיניות ברורה על מנת לתת מענה לאוכלוסיית הבדואים הרחבה. התוכניות שמביא מכון ריפמן מתוות בדיוק את הדרך לשם ואת זה צריך לחבק בכל הכח"
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן ומנכ"ל משרד הבינוי והשיכון לשעבר, מניח את התוכנית בהקשר של המלחמה ומסביר מדוע היא כל כך חשובה: "מזכירים בזמן האחרון הרבה את המילה 'קונספציה'.

המערכה האחרונה שינתה גם את הקונספציה שהייתה קיימת בנגב בכל הנוגע לקשר שבין יהודים לבדואים והגיע הזמן שהיא תשתנה גם ברמת המדינה. בנגב אין ואקום ובמקום שבו לא תהיה המדינה יהיו גורמים עוינים ולא נאמנים לה. לצד חיזוק המשילות ושלטון החוק יש צורך אמיתי גם לשנות את הקונספציה בתחום הפיתוח ולקדם חקיקה כלכלית אמיתית שתביא לשינוי המצב בנגב".