חוק המכר (חוק הדיור הציבורי) של השר והח"כ לשעבר מטעם מרצ, רן כהן, שאמור לתת הנחה לדיירי הדיור הציבורי בעת רכישת דירתם, עבר השבוע בוועדת שרים ואתמול אושר בהצבעה טרומית. החוק עבר למרות התנגדות משמעותית, הן מצד פקידי האוצר והן מצד פקידי משרד השיכון, שלמרבה הצער הפיצו הרבה מידע לא מדויק לגביו.
חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), נחקק ב־1998, במטרה לאפשר הנחה משמעותית לדיירי הדיור הציבורי בעת רכישת דירה. עם זאת, לא מדובר ב״חלוקת דירות לעניים״ כפי שמנסה הפקידות באוצר ובשיכון לתאר את החוק, אלא בהנחה יחסית קטנה על רכישת דירה. דו״ח מבקר המדינה קבע כי ממוצע ההנחה לדייר בדיור הציבורי עומד על 300 אלף שקלים - הרבה פחות מאשר ההנחות שקיבלו אזרחים במבצעי "מחיר למשתכן", שהגיעו במקרים מסוימים ל־1.5 מיליון שקלים.
ההנחה הזאת היא גם קטנה אם לוקחים בחשבון את חלוקת הקרקעות ומכירת הקרקעות לבני הקיבוצים והמושבים, ובדיוק מתוך התפיסה הזאת עבר החוק של כהן, שרצה לעשות צדק היסטורי עם האזרחים העניים בחברה הישראלית.
מעבר לעניין המחיר, גם מבחינת המוצר יש פערים גדולים מאוד, כאשר במחיר למשתכן ההנחה התקבלה על דירות חדשות בבניינים חדשים ובשכונות טובות, ואילו הדירות שמוכרים לדיירי הדיור הציבורי הן ישנות - בנות 50 שנה, ולעיתים גם יותר - במצב תחזוקתי גרוע ובאזורי פריפריה חברתית. פעמים רבות המדינה אפילו הרוויחה מהמכירה הזאת כי לא נאלצה לשפץ את הדירות ואת הבניינים שמכרה לדיירים שזקוקים היום לשיפוץ במאות אלפי שקלים.
טיעון נוסף של מתנגדי החוק הוא שבשעה שהם פועלים למען הדיור הציבורי, החוק הוביל לחיסול המלאי כי כל הדירות נמכרו לדיירים. כדי לחזק את הטיעון שלהם, מציגים מתנגדי החוק באוצר גרף שמראה ירידה במלאי מ־110,000 דירות ב־1998 ל־49,000 היום.
מבדיקת פורום הדיור הציבורי עולות מספר תהיות: ראשית, ידוע שמ־1998 עד לשנת 2013 הוקפא חוק המכר חלקית ובעוד שהמדינה החליטה למכור 35,000 דירות מחוץ לחוק המכר, רק 7% מהכספים שהיו מיועדים לרכישת דירות חזרו למלאי. במקביל, אלפי דירות נגרעו מהמלאי בשנים האחרונות בגלל סיבות אחרות לחלוטין כמו העברת דירות לעמותות, שחיתות ומכירת דירות למקורבים, גריעה מהמלאי והעברה של שטחי הדיור הציבורי לפרויקטים בשוק הפרטי ועוד.
רשות המחקר של הכנסת וגם ועדות הכנסת השונות ביקשו כמה פעמים מידע ונתונים נוספים לגבי מכירת הדירות אבל משרד השיכון וחברת עמידר סירבו להעביר נתונים.
"מבטיחים ולא מקיימים"
אם משרד האוצר ומשרד השיכון באמת היו דואגים לאנשים הממתינים לדיור ציבורי כפי שהם טוענים כשהם פועלים בכל כוחם נגד חוק המכר, איפה הם היו בסיכומים על תוספת תקציב לרכישת דירות לדיור הציבורי? ״התקציב עבר לא מזמן, ואין שום תוספת לדיור הציבורי, זאת למרות שבתקציב הקודם הובטחו מיליארדים לרכישת דירות - הבטחה שכמובן לא מומשה״, אומר דני גיגי, מנכ״ל הפורום לדיור ציבורי, “טוב היה אם במקום להתנגד לתקווה היחידה של אזרחים עניים להשיג בית, היו מתמקדים בשיכון ובאוצר במציאת מקורות תקציביים ובניית תכנית ארוכת טווח להגדלת המלאי. אבל זאת כנראה דרישה גדולה מדי מהמשרדים שפועלים לחיסול הדיור הציבורי כבר למעלה משני עשורים. האם באוצר ובשיכון מנסים להעניש שוב דווקא את ישראל השנייה, אותו ציבור שכל מה שיש לו זה הנחה קטנה על דירה קטנה והרוסה בבלוק ישן בשכונת מצוקה?".
ממשרד השיכון נמסר אחרי אישור החוק בקריאה טרומית: ״החוק מאריך את תוקפו של חוק הדיור הציבורי בעשר שנים. מאחר שנוסח החוק הנוכחי אינו כולל פעולה משלימה ומאזנת של חידוש המלאי, הסכימה ועדת השרים לענייני חקיקה לקדם את החוק תוך תיאום עם משרדי הממשלה השונים, ותיקונו במתכונת מצומצמת יותר שתעניק את ההטבה רק לציבור שאכן זקוק לה ביותר, ותוך צמצום הפגיעה בזכאי הדיור הציבורי הממתינים לדיור ציבורי״.
במצב הנוכחי, כך נדמה, חוק המכר הוא התקווה היחידה של אנשים עניים לרכוש דירה שתספק להם ביטחון בקורת גג, והוא ההבטחה האמתית לצדק חלוקתי ולמאבק בעוני הרב דורי.
מסגרת: הדיירים השקופים
"אנחנו זכאים לפתרון מהמדינה, אבל בסוף ניזרק לרחוב"
בצל התקווה כי חוק המכר - שביטלה הממשלה הנוכחית עם הקמתה - יחזור ויחוקק מחדש, אי אפשר להתעלם מכך שסיכוייהן של עשרות אלפי משפחות קשות יום לרכוש דירה כבר נפגעו, בשעה שאין עבורן כל תוכנית דיור חלופית.
הפגיעה הזאת היא גם פגיעה בדור העתיד של משפחות אלו.
אותם אנשים החיים בדירות הללו, משלמים שכירות, לרוב במשך עשרות שנים בתקווה שהתשלומים האלו בסופו של דבר יתורגמו להנחה ברכישת הדירה, אולם הממשלה הנוכחית באיבחה אחת, עם ביטול חוק המכר, גזלה מהם למעשה את ההנחה המגולמת בכ־90 אחוז מערך הדירה.
סבטלנה (שם בדוי) המתגוררת בדירה של הדיור הציבורי בקרית אונו עם בתה הסובלת מבעיות נפשיות ומאפילפסיה קשה, היא בין הנפגעים הרבים מהקפאתו של חוק המכר. ״אני עולה מברית המועצות, אם חד הורית, הילדה שלי לא מאפשרת לי לתפקד כלל ואני חולה אונקולוגית. אני אישה מבוגרת ולא ברור עוד כמה שנים נותר לי לחיות.
"במשך שנים הייתי בטוחה שהבת שלי תזכה למעמד דיירת ממשיכה בדיור הציבורי בדירה שקיבלתי, כך שלא אצטרך לדאוג לה. אבל חוק הדייר הממשיך בוטל והחברה המשכנת מסרבת להכניס את הבת החולה שלי לחוזה. רציתי לנסות לקחת הלוואות מקרובים ולרכוש את הבית אבל עכשיו גם זאת לא אופציה. הילדה החולה שלי עשויה למצוא את עצמה ברחוב ביום שאלך לעולמי והמחשבה על זה קורעת אותי מבפנים. אני בעצמי סייעתי לאלפי משפחות של נכים כפעילה בעמותה למען נכים שקופים, ולמרבה הצער עכשיו כשאני עייפה וחולה, אין מי שיסייע לי".
רחל (שם בדוי) גרה בדירה שכורה בחולון עם שלושת ילדיה וממתינה לדיור ציבורי כבר שלוש שנים: "הדירה הרוסה ומסכנת חיים אבל בעל הבית לא רוצה לשפץ או לתקן ליקויים. הסיוע בשכר הדירה שאני מקבלת לא מספיק ועומד על 3,900 שקלים ושכר הדירה כבר הגיע ל־6,000 שקלים".
"בכל פעם שאני מתקשרת לעמידר או למשרד השיכון אומרים לי 'אין מה לעשות, יש תור' אבל לא מספקים שום פיתרון. מיליון פעמים אמרתי להם שאני גרה בדירה מסכנת חיים ושאני עלולה להיזרק לרחוב כי אין לי ערבויות וכספים לשלם לשכירות דירה, ושבעל הבית מנצל את זה, אבל לא קיבלתי תגובה. אני והילדים שלי בסוף ניזרק לרחוב למרות שאנחנו זכאים לקבל מהמדינה פיתרון".
השר גולדקנופף:
"קיימים פערים במחירי הקרקעות במרחב הכפרי"
שר הבינוי והשיכון, יצחק גולדקנופף, המכהן גם כיו"ר מועצת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), פנה השבוע במכתב אל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על רקע מתקפותיו על רמ״י בכל הקשור למדיניותה כאחראית לאובדן הרוב היהודי בנגב ובגליל.
מהמכתב עולה כי ביישובי גוש משגב שבגליל, ערך הקרקע לבית צמוד קרקע נמוך מאשר ערכה במחיר דירה בבניין בעיר נוף הגליל. כך לדוגמה, בעוד שבנוף הגליל עומד הסכום על 420 אלף שקל, הרי שעבור יחידת דיור צמודת קרקע ביישוב במשגב משלמים 200 אלף שקלים.
ביישוב לוטם ערך יחידת דיור צמודת קרקע עומד על 348 אלף שקל, ביישוב טל-אל על 288 אלף שקל ובמצפה אביב על 292 אלף שקל.
"אין חולק", כותב השר, "כי מחירי הקרקע במגזר הכפרי האמירו בשנים האחרונות. עם זאת, מחירי הקרקע במגזר הכפרי בפריפריה נותרו זולים באופן יחסי למחירים במגזר העירוני. לצורך השוואה, בשנת 2022 מחירי הקרקע בלוד עמדו על כ־800,000 שקלים. ברמלה עמד ערך קרקע ליחידת דיור על כ־550,000 שקלים ובנוף הגליל עמדו המחירים על כ־420,000 שקלים (לפני עלויות פיתוח)".