מחקר חדש משותף למינהל הבטיחות בזרוע העבודה במשרד הכלכלה וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בחן את הקשר בין היקפי הבנייה לפוטנציאל פגיעות ותאונות עבודה.
במסגרת המחקר נותחו נתוני תאונות עבודה שהתרחשו ב-495 ערים בישראל בין השנים 2003-2020, תוך שקלול של מספר וגובה בנייני המגורים הנבנים בכל עיר. על בסיס המודל הסטטיסטי, טוענים החוקרים, ניתן לנבא את תאונות העבודה בכל עיר בדיוק של לא פחות מ-80%, באמצעות המידע הקיים במוסדות התכנון בנוגע למספר בנייני המגורים ורבי הקומות מתוכם.
בראשל"צ, לדוגמה, נבנו בשנת 2021 כ-29 מבנים חדשים "גבוהים", ו-76 מבנים חדשים נמוכים. כמו כן נספרו בעיר בשנת 2020 כ-15 תאונות, ובשנת 2019 נספרו חמש תאונות. התחזית לפי המודל היא שבשנת 2021, מספר תאונות העבודה המדווחות בראשל"צ עמד על 15.16 תאונות. בפועל, מספר התאונות המדווחות בראשל"צ בשנת 2021 עמד על 12 תאונות. כלומר, רמת הדיוק של המודל היא 80%.
על כל 100 מבנים נמוכים שנבנים בשנה יש כשלושה נפגעים בממוצע. על כל 100 מבני גבוהים שנבנים בשנה יש כ-50 נפגעים בממוצע.
נתוני המחקר הנוכחי, אשר מאפשרים לראשונה לבסס מודל שיש בו כדי לצפות מגמות של תאונות עבודה בערים השונות על בסיס מגמות ומאפייני הבנייה בהן, יכולים לבסס העמקתה והרחבתה של מדיניות ממשלתית ומוניציפאלית להתמודדות עימן החל משלבי התכנון של יחידות הדיור וכלה בשלבי הביצוע של הקמתם.
מחקר שבוצע ופורסם על ידי המועצה הלאומית לכלכלה במשרד רה"מ מלמד כי בין השנים 2017- 2040 יעמוד הגידול בצורכי הדיור בישראל על כ-5.1 מיליון יחידות דיור - גידול של כ-60% במלאי הדירות ב-25 שנים. תחזית זו מלמדת כי היקף הבנייה למגורים צפוי להמשיך ולגדול ביתר שאת.
בישראל, בדומה לעולם המערבי בכל הנוגע לענף הבינוי, מתקיים תת דיווח של תאונות עבודה לרגולטור לעומת אלו המדווחות לגורם 'המפצה' (בישראל זהו המוסד לביטוח לאומי). חלק מתת הדיווח יכול להיות מוסבר במאפייני האוכלוסייה המועסקת בענף הבינוי, אשר לרוב מתאפיינת בהיותה מוחלשת ומושתתת על עובדים זרים אשר מבצעים את החלק הארי של העבודות
באתר הבנייה.
ניתוח גורמי ההיפגעות העיקריים של העובדים בענף הבינוי, מלמד כי החלק הארי בו (41%) נגרם כתוצאה מנפילה בגובה , ורוב האירועים מתקיימים באתרי בנייה רוויה, כלומר בנייה המיועדת למגורים (59%).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו