נתוני מועצת החלב מצביעים על שינוי בהרגלי הצריכה של הציבור הישראלי: בעשור האחרון ירדה צריכת מוצרי החלב הכוללת לנפש בכ-5%, אך במקביל נרשמה עלייה של כ-10% בצריכת הגבינות הקשות. המשמעות אינה הפחתת צריכת חלב, אלא שינוי אופייה, מעבר ממוצרים בסיסיים כמו חלב ניגר וגבינות רכות למוצרים הנתפסים כאיכותיים יותר, מערביים ועשירים בחלבון.
המגמה הזו תואמת מגמות תזונה מודרניות והשפעות תרבותיות, אך בישראל היא מתרחשת במחירים גבוהים במיוחד. גבינות קשות נמכרות לעיתים במחירים הגבוהים עד פי שניים מהמחירים באירופה, מה שיוצר מצב פרדוקסלי: הציבור צורך פחות מוצרי חלב בסך הכול, אך ההוצאה בפועל גדלה משום שהוא עובר למוצרים יקרים יותר.
הפער במחירים אינו רק סוגיה כלכלית, אלא גם חברתית. כאשר גבינות קשות הופכות למוצר יקר, הן נעשות בפועל מוצר “מעמדי”. משפחות בעלות הכנסה נמוכה מתקשות לרכוש אותן באופן קבוע, דבר שעלול להעמיק פערים תזונתיים ובריאותיים. הורדת מחירים, לכן, אינה רק מהלך צרכני אלא גם צעד בעל משמעות בריאותית וחברתית, שיכול להנגיש מקור חלבון איכותי לאוכלוסיות רחבות יותר.
העובדה שהצריכה גדלה למרות המחיר הגבוה מצביעה על ביקוש חזק שאינו ממומש במלואו. הציבור רוצה את המוצר, אך המחיר מהווה חסם. מצב כזה מרמז כי הוזלה צפויה להוביל לגידול משמעותי בביקוש, לא משום שייווצר צורך חדש, אלא משום שהצורך הקיים ישתחרר מהחסם הכלכלי. במבט רחב יותר ובאופן תיאורטי, המגמה עשויה להשפיע גם על מבנה ענף החלב.
גידול בצריכת גבינות קשות לצד פתיחת השוק לתחרות עשוי לעודד התייעלות, להגביר תחרות מול המחלבות הגדולות ולשנות את תמהיל הייצור המקומי. עבור קובעי מדיניות, הנתונים מחזקים את הטיעון כי מדובר לא רק בסוגיה ענפית, אלא בשילוב של מאבק ביוקר המחיה, שיפור בריאות הציבור והגברת התחרות במשק.
בסופו של דבר, הסיפור אינו רק על גבינות. הוא משקף שינוי תרבותי ותזונתי, מצביע על המחיר הגבוה ככל הנראה, בשל חסמי שוק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו