רזון אחרית הימים

ילדה שלי,

עונת הקיץ בפתח, וכפי שהבחנת, אמהות סביבנו לוקחות את העניין הזה ברצינות. כמו תיכוניסטיות ערב הנשף הן נרשמו למכוני כושר, החליפו את הקינוח בתפוח, לא ויתרו גם על הליכות בלילות (בערים אחרות קוראים לזה "צעידות", בפריפריה "כושר", ובתל אביב "מי באה איתי לאשת הברזל?"), ועכשיו הן נראות כמו משהו שמוכן לצילום שער ב"פנאי פלוס" יותר מאשר לדייט איתנו בגינה. 

"מה זה?" שאלתי השבוע אחת מהן, מתקשה להבין מה קרה לאישה החמודה והמלאה שבילינו איתה את החורף. "אה, ירדתי קצת. רואים?" כשהצעתי לה במבה, דובונים ועוגיות (בריאות!) היא הסתכלה עלי כאילו ביקשתי לשחוט את בנה הבכור. אבל אני דווקא מחבבת אותו. בסדר, תאכלי דשא, למי אכפת? בדיוק אז התברר לי שאת עוקבת בדריכות אחרי המו"מ, ושיש לך אפילו מה לומר בנדון. "לאמא בבטן יש תינוק", הודעת ליושבי הגינה. אז זהו, שלאמא שלך בבטן יש רק עוגות גבינה של שמו, תזכורת מתוקה משבועות. תיקנתי אותך בעדינות, ומאוחר יותר בלילה עיכלתי את המשמעות, תוך כדי יישור עוגת שוקולד ביתית: את חושבת שאני שמנה. 

ובכן: את חושבת שאני שמנה - הלם, שוק, תדהמה, אני חייבת עוד ביס, מישהו חייב לסיים את העוגה הזאת לפני שהחברים שלך והאמהות המעצבנות שלהם יבואו - ובכך את מצטרפת לשורה ארוכה מאוד של קרובי משפחה שחושבים כמוך, אבל לא ניחנו בישירות שלך. אוקיי, הבת שלי חושבת שאני שמנה, איך מתקדמים מכאן? מה עלי לעשות? האפשרויות הרגילות ניצבו מול עיניי: אני יכולה לפצוח בדיאטה, כמובן, ולהוסיף ספורט לשגרת חיי העמוסה באזהרות חוזרות ונשנות של ה"יס מקס" שבקרוב הוא מתחיל למחוק עצמאית. אני יכולה לאכול פחות, לספור קלוריות, להעדיף קטניות על פני פחמימות ולדלג על קינוח. כל יום. אבל זו תהיה הבחירה הקלה. עלי ללמד אותך להתמודד עם העניין הזה, דימוי הגוף. אני צריכה להראות לך מודל של אישה שלא ניחנה בגנטיקה של גל גדות, לא זכתה לחילוף החומרים של רותם סלע ולא התברכה במאמן הכושר של בר רפאלי. עלייך ללמוד לחיות עם ביקורת סביבתית על ממדי הגוף, להבין שהיא חלק מהחיים של אישה, ושיש דבר כזה שנקרא "אישה בריאת גוף", והיא לא מבלה שש פעמים בשבוע במכון כושר. 

את צריכה להבין שאישה נורמלית מקיאה רק בשתי נסיבות: משום שאכלה משהו מקולקל או בגלל שבחרה להרחיב את המשפחה. כן, חשבתי שאני אראה לך את הדרך לגאולה מבעיות דימוי גוף. ואז התבוננתי במראה, והבנתי שיש בעיה: את צדקת. אני באמת כבר לא רזה. 

הבאתי את הבעיה לדיון אצל אמהות לבנות, כאלו שלא נכנסו למידה 36 כבר כמה שנים (יש גבול לפרגון שלי), והתברר שכולן סובלות מאותה דילמה. ככל שהילדה גדלה, הודיעו לי, הבעיה מחריפה. "כשהן בנות שש הן גם מדברות על זה חופשי", עידכנה אותי אחת שמבינה בנשים בכל הגילים והמידות, "הן אומרות: 'את זה אני לא אוכלת, זה משמין, אני צריכה להיות רזה'. את שומעת את זה ובא לך למות. טוב, לא למות, לאכול". 

הזמנו ארוחת ערב במסעדה - שלושה סלטים, לחם קל, גבינה רזה, ללקק את האצבעות - והמשכנו לנתח את העתיד שלך. "כשהיא תלמד בלט, מה לדעתך היא תשמע שם? 'תכניסי את הבטן', ואז הן הולכות לשאול 'אמא, יש לי בטן? מתי היא תיעלם?' לכי תעני לזה תשובה אינטליגנטית". אני נחרדת מהמחשבה שהגוף שלך יהיה מושא לדיון. שאנחנו נשב ונחשוב מה להוריד מהתפריט שלך, מה מותר ומה אסור לך, שאת תבואי הביתה בדמעות ותשאלי משהו בנוגע למבנה שלך (תקשיבי לי, מהמם) או המשקל שלך (מעכשיו ולנצח: מושלם). איך יוצאים מהלופ הזה? איך מוציאים מהלקסיקון של בנות שש את המילה "דיאטה" בעולם שסוגד לרזון, בתרבות שנעה בין הניתוחים הפלסטיים המוצגים ב"חלומות מפלסטיק" לבין צמיחתה של פאשניסטה דקיקה ב"יומני קארי בראדשו"? 

*   *   *

עוד לא פגשתי את האישה שעל השאלה "האם תרצי לרזות קצת?" ענתה שלילי מוחלט. אני מודעת לכך שיש נשים רזות באופן טבעי, אני פשוט לא נוהגת להסתובב איתן. אני מכירה נשים אחרות. את אלו שעולות ויורדות במשקל, את אלו שיורדות ויורדות, ואת אלו שמקטרות ועולות (אמא שלך היא חברת כבוד של המועדון השלישי). אבל כאן השאלה היא לא אם אני מוכנה לשנות את אורח חיי בשבילך - ראית את הסלון שלנו, לא נותר זכר לחיי הקודמים בים הפלסטיק הוורוד (השמועות אומרות שפעם היתה לנו ספה) - אלא אם אני מוכנה לשנות את אורח חיי בשבילי. 

האם כדי שאת תקראי לי אמא רזה (נסי גם: "אמא טובה", "אמא נהדרת", "אמא יפהפייה"), אני מסכימה להישאב שוב למעגל הדיאטות, שמעולם לא הוציא אותי שמחה יותר, אבל גרם לי להיראות בעבר חטובה יותר בבגד ים.

אני יודעת את התשובה, אבל המחיר שאצטרך לשלם נראה לי מוגזם. ויתורים הם לא הצד החזק שלי, תשאלי את אבא. כרגע אני לא מוכנה להתחייב על כלום. אני אשתדל לרזות - בתנאים שלי, בזמן שלי, בעתיד כלשהו - ואת תשתדלי להגיד רק לאמא מה את חושבת על הצורה החיצונית שלה בכלל ועל המשקל שלה בפרט. אלא אם כן את רוצה שאני אפיץ את התמונות שלך מגיל חצי שנה. 

shirz@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו