"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למה לא עשיתי טיול גדול אחרי צבא?

רבים סבורים שטיול יביא אותם למסקנות משמעותיות • הקונספציה על ישיבה במדבר וחשיבת מחשבות פילוסופיות בהחלט מושכת, אך בפועל התשובות מתמהמהות

,עודכן
ישראלים חוזרים מהודו במהלך הגל הראשון של הקורונה (למצולמים אין קשר לידיעה) // צילום: יהונתן שאול

כולם מכירים את המסורת: להשתחרר מהצבא, לעבוד בעבודה זמנית ואז לארוז את עצמך ולטוס לפרק זמן ממושך. מה קורה כשחוזרים? על זה כבר פחות אוהבים לדבר.

אנחנו לא אוהבים לחשוב על החיים שלנו כעל מרוץ. בעבר, ההישרדותי יותר, לא הייתה לאנשים ברירה: הם היו חייבים לדאוג לקיום של עצמם. היום זה כבר פחות המצב. רוב האנשים יכולים להרשות לעצמם שנים ארוכות של מינוס בבנק, טיולים בעולם, דילוג בין עבודות, החלפת תארים וחישובי מסלול מחדש. נמשיך להחליף במחשבה שמתישהו דברים יסתדרו מעצמם. ביום בהיר פתאום תיפול עלינו הארה – נגיע לעבודה הכי מדהימה שיש, נלמד את התואר הכי נפלא ונכיר את הנפש התאומה שלנו. ככה סתם. מגיע לנו, לא?

לתחושתי, מבינים שלא רק כשכבר כמעט מאוחר מדי. רק אז, כשמפנימים שהשנים חלפו מהר משחשבנו ושאנחנו לא נמצאים במקום בו קיוונו להיות, נופל האסימון: בתהליך ההפיכה לאדם בוגר – רגשית ופרקטית, אין דחיינות ואין קיצורי דרך. על מנת להביא את עצמנו למקום שלם יש להשקיע עבודה רבה ומחשבה רבה. כדי לקצור צריך לשתול שנים קודם. וגם העץ המפואר ביותר התחיל כשתיל באדמה ריקה.

את כל אלה אנחנו מעדיפים לשכוח. להסיט את מבטנו באלגנטיות מהשעון ולהיסחף בנינוחות לאן שהשגרה תיקח אותנו. להניח שאם כולם עושים את זה, כנראה שזה טוב. לא אציין כאן מקומות מאוד בעייתיים אחרים אליהם הובילה חוכמת ההמונים וגם אדגיש שאני מאוד אוהבת טיולים. למרות זאת, כמה הנחות יסוד נראות לי משונות למדי ב"מסלול המשתחררים".

טורים נוספים של תמר מחלב:

-אין אמת אחת: אל תפחדו לטעות

-כך הטירונות תסייע לכם כל החיים

-צעירים ופעורים? לא ממש: מצו את עצמכם בזמן הצבא

מהבחינה המהותית, הרבה צעירים סבורים כי הטיול יביא אותם להסקת מסקנות משמעותיות לגבי המשך דרכם. הקונספציה על ישיבה במדבר, עישון חומרים שהשתיקה יפה להם וחשיבת מחשבות פילוסופיות ללא ספק מושכת הרבה משוחררים טריים. בפועל, גם תקופה ארוכה לאחר החזרה לארץ, התשובות שנסעו כל כך רחוק לחפש עדיין לא מגיעות. מעבר לכך, האם נקודת הזמן המתאימה ביותר לרוקן את חשבון הבנק ולטייל בעולם היא דווקא עם השחרור מהצבא? האם אפשר באמת להנות בטיול במשך חודשים ארוכים, גם עם הידיעה שחוזרים לנקודת התחלה נמוכה? לפי דעתי, פעמים רבות הטיול הגדול הוא לא מעבר להדחקה.

העולם שלנו יפה כל כך ולחיות בו זו זכות עצומה. הוא עמוס בנופים עוצרי נשימה, תרבויות מרתקות, אוכל טעים ואנשים מיוחדים. רשימת המקומות שאני רוצה לראות בלתי נגמרת, בחלקם אני גם שואפת לחיות לתקופה. אך מבחינתי, טיול אינו דבר חד פעמי, אלא דבר שכדאי לשלב לאורך כל החיים בשגרה.

לדעתי, עדיף להשתמש בזמן לאחר השחרור על מנת ליצור לעצמנו תשתית יציבה. להחליט החלטות באחריות, ולא לצפות שמסקנות יגיעו מעצמן בגלל טיסה. אם אצא לטיול גדול, אעדיף לעשות זאת בשיקול דעת ובבטחה – כשאני יודעת שאני עוזבת שגרה אהובה ופורה לצורך חופשה, ולא לצורך בריחה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר