כולם מכירים את המסורת: להשתחרר מהצבא, לעבוד בעבודה זמנית ואז לארוז את עצמך ולטוס לפרק זמן ממושך. מה קורה כשחוזרים? על זה כבר פחות אוהבים לדבר.
אנחנו לא אוהבים לחשוב על החיים שלנו כעל מרוץ. בעבר, ההישרדותי יותר, לא הייתה לאנשים ברירה: הם היו חייבים לדאוג לקיום של עצמם. היום זה כבר פחות המצב. רוב האנשים יכולים להרשות לעצמם שנים ארוכות של מינוס בבנק, טיולים בעולם, דילוג בין עבודות, החלפת תארים וחישובי מסלול מחדש. נמשיך להחליף במחשבה שמתישהו דברים יסתדרו מעצמם. ביום בהיר פתאום תיפול עלינו הארה – נגיע לעבודה הכי מדהימה שיש, נלמד את התואר הכי נפלא ונכיר את הנפש התאומה שלנו. ככה סתם. מגיע לנו, לא?
לתחושתי, מבינים שלא רק כשכבר כמעט מאוחר מדי. רק אז, כשמפנימים שהשנים חלפו מהר משחשבנו ושאנחנו לא נמצאים במקום בו קיוונו להיות, נופל האסימון: בתהליך ההפיכה לאדם בוגר – רגשית ופרקטית, אין דחיינות ואין קיצורי דרך. על מנת להביא את עצמנו למקום שלם יש להשקיע עבודה רבה ומחשבה רבה. כדי לקצור צריך לשתול שנים קודם. וגם העץ המפואר ביותר התחיל כשתיל באדמה ריקה.
את כל אלה אנחנו מעדיפים לשכוח. להסיט את מבטנו באלגנטיות מהשעון ולהיסחף בנינוחות לאן שהשגרה תיקח אותנו. להניח שאם כולם עושים את זה, כנראה שזה טוב. לא אציין כאן מקומות מאוד בעייתיים אחרים אליהם הובילה חוכמת ההמונים וגם אדגיש שאני מאוד אוהבת טיולים. למרות זאת, כמה הנחות יסוד נראות לי משונות למדי ב"מסלול המשתחררים".
טורים נוספים של תמר מחלב:
- כך הטירונות תסייע לכם כל החיים
- צעירים ופעורים? לא ממש: מצו את עצמכם בזמן הצבא
מהבחינה המהותית, הרבה צעירים סבורים כי הטיול יביא אותם להסקת מסקנות משמעותיות לגבי המשך דרכם. הקונספציה על ישיבה במדבר, עישון חומרים שהשתיקה יפה להם וחשיבת מחשבות פילוסופיות ללא ספק מושכת הרבה משוחררים טריים. בפועל, גם תקופה ארוכה לאחר החזרה לארץ, התשובות שנסעו כל כך רחוק לחפש עדיין לא מגיעות. מעבר לכך, האם נקודת הזמן המתאימה ביותר לרוקן את חשבון הבנק ולטייל בעולם היא דווקא עם השחרור מהצבא? האם אפשר באמת להנות בטיול במשך חודשים ארוכים, גם עם הידיעה שחוזרים לנקודת התחלה נמוכה? לפי דעתי, פעמים רבות הטיול הגדול הוא לא מעבר להדחקה.
העולם שלנו יפה כל כך ולחיות בו זו זכות עצומה. הוא עמוס בנופים עוצרי נשימה, תרבויות מרתקות, אוכל טעים ואנשים מיוחדים. רשימת המקומות שאני רוצה לראות בלתי נגמרת, בחלקם אני גם שואפת לחיות לתקופה. אך מבחינתי, טיול אינו דבר חד פעמי, אלא דבר שכדאי לשלב לאורך כל החיים בשגרה.
לדעתי, עדיף להשתמש בזמן לאחר השחרור על מנת ליצור לעצמנו תשתית יציבה. להחליט החלטות באחריות, ולא לצפות שמסקנות יגיעו מעצמן בגלל טיסה. אם אצא לטיול גדול, אעדיף לעשות זאת בשיקול דעת ובבטחה – כשאני יודעת שאני עוזבת שגרה אהובה ופורה לצורך חופשה, ולא לצורך בריחה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו