"רוצים להיות שחקן מרכזי במגרש" 

ח"כ אוסאמה סעדי זועם על גנץ ש"ירק לרשימה המשותפת בפרצוף", מגן על בג"ץ שאותו הוא רואה כ"מפלט האחרון" • על המחאה: "בלעדינו לא תצליח"

צילום: דודי ועקנין // רוצים שוויון מלא ושלום. ח"כ סעדי

יום רביעי שעבר היה יום חשוב לח"כ אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת). ועדת העבודה והרווחה של הכנסת בחרה בו פה אחד לעמוד בראש ועדת המשנה לתאונות עבודה בענף הבניין. יו"ר הוועדה, ח"כ חיים כץ, בירך אותו, וסעדי השיב כי "מדובר בנושא כואב וחשוב מאוד. רק אתמול קיבלנו עוד תזכורת של פועל פלשתיני שנפל מגובה ונהרג. אינשאללה שזה יהיה האחרון. נפשיל שרוולים ונתחיל לעבוד, יש לנו הרבה מה לעשות".

סעדי היה גאה מאוד בבחירתו משום ש"מסלול הקידום" של הח"כים הערבים בכנסת הוא קשה. בניגוד לח"כים יהודים, יודעים הח"כים הערבים שסיכויים להיות שרי ממשלה או סגני שרים אפסיים, וגם לתפקידים בכירים בכנסת, כמו ראש ועדה או סגן יו"ר הכנסת, יגיעו רק בודדים מהם. 

כששאלתי את סעדי אם לא מתסכלת אותו העובדה שהוא הגיע לכנסת בידיעה ברורה שסיכוייו להיות שר בממשלה אפסיים, הוא השיב כי "אנחנו באים לכנסת קודם כל כדי לשרת את ציבור הבוחרים שלנו. כמעט 600 אלף איש בחרו ברשימה המשותפת, ואנחנו רוצים לשרת אותם ולפתור את הבעיות שלהם: האלימות והפשיעה, התכנון והבנייה וכן העוני והבעיות הכלכליות. אלה בראש מעיינינו". 

אבל מה עם האמביציה האישית שלך להתקדם?

"היום הח"כים הערבים הם מהמצטיינים בכנסת. בוועדת החוקה שאני חבר בה, אני נחשב למשפטן טוב. הדבר גם מאפשר לי לקדם חוקים חשובים, כמו למשל החוק שהעברנו לביטול עיקול רישיון נהיגה על ידי ההוצאה לפועל. יש לזכור שעד לפני שנתיים לא היתה בשום יישוב ערבי לשכה של משרד הפנים, דבר שחייב את התושבים לנסוע ליישובים יהודיים. היום יש לשכות בטייבה, בסכנין, ברהט וביישובים נוספים. בקרוב ייפתח גם סניף של הביטוח הלאומי בשפרעם". 

צעד פופוליסטי 

האם ממשלת לבנון צריכה להיענות בחיוב לפניית ישראל להושיט לה סיוע הומניטרי, והאם סיוע כזה עשוי לסייע לפתיחת דף חדש ביחסים בין המדינות? 

"לדעתי זהו צעד של יחסי ציבור מצד ממשלת ישראל, שהשלטון והעם בלבנון לא יקנו. זו צביעות מצד הממשלה, שמגדירה את לבנון כמדינת אויב ועושה הכל כדי להכשיל את המאמצים להגיע לשלום צודק עם לבנון, וקולות הביקורת מבלפור על הארת בניין עיריית תל אביב בדגל לבנון מהדהדים למרחוק".

מה מצב הקורונה במגזר הערבי? 

"לא טוב. יש הרבה יישובים אדומים כמו קלנסווה וטייבה. הדבר נובע מכך שהתושבים מקיימים חתונות וחלקם מגיעים לאירועים ללא מסיכות. מצב דומה שורר בהלוויות ובביקור בבתי אבלים". 

מדוע, אף שאתם מפלגה אופוזיציונית, קולכם כמעט לא נשמע במחאה הציבורית?

"נכון שאין השתתפות מסיבית של ערבים בהפגנות, אבל יש משתתפים. ייתכן שמארגני ההפגנות חוששים שאם יזמינו אזרחים ערבים, זה יהפוך את ההפגנות לפוליטיות. כשהיתה ההפגנה הגדולה בכיכר רבין, שבה נאמו עשרה אנשים, לא היה אף ערבי. האם אין מובטלים ובעלי עסקים ערבים שנפגעו מהמשבר הכלכלי? מארגני ההפגנות חייבים לדעת שבלי הציבור הערבי המחאה לא תצליח".

כמשקיף מהצד, כיצד אתה רואה את המאבקים בחברה הישראלית על רקע המשבר הכלכלי והדרישה להדיח את נתניהו? 

"אני לא עומד מהצד. אני חלק מהמאבק הזה. אנחנו משוכנעים שנתניהו צריך להשאיר את המפתחות וללכת הביתה. אי אפשר לנהל מדינה עם שלושה כתבי אישום. בחודש ינואר יחל משפטו, ובמסגרתו יתקיימו בכל שבוע שלושה ימי דיונים. אני, כעו"ד במשך 25 שנה שהופיע פעמים רבות בבתי משפט, יודע שנאשם שצריך לנהל מדינה לא יכול בו בזמן גם להתפנות למשפטו, גם אם הוא סופרמן או קוסם. הוא חייב לפחות לצאת לנבצרות. בית המשפט לא נתן לו פטור מנוכחות במשפט, ולא מתקבל על הדעת שבעת שעדי מדינה יופיעו, הוא לא יהיה נוכח במשפט".

מבחינתכם יש הבדל מהותי אם ראש הממשלה הוא נתניהו, גנץ או לפיד?

"אנחנו לא מחפשים לשנות אנשים אלא מדיניות. אם המדיניות של גנץ תהיה זהה לזו של נתניהו, אז לא עשינו כלום. נכווינו כבר פעם אחת כשהמלצנו לנשיא להטיל על גנץ להקים את הממשלה, אף שהיו בינינו בתוך הרשימה המשותפת חילוקי דעות קשים, משום שנציגי בל"ד התנגדו לכך בתוקף. אבל רצינו לתת צ'אנס לשנות את המדיניות, אולם גנץ בגד בבוחרים שלו וירק לנו בפרצוף כשהחליט להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו. אנחנו רוצים להיות שחקן מרכזי במגרש ולא שחקן ספסל. ברצוננו להיות חלק מגוש חוסם ולא חלק מהממשלה. יש לנו שלוש מטרות בפעילות שלנו: שוויון מלא לאוכלוסייה הערבית, שלום צודק שיסיים את הכיבוש והקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצד ישראל". 

אפליה משטרתית 

לפני כחצי שנה הכרזתם על שביתת רעב כמחאה על האלימות ברחוב הערבי. נגד מי למעשה שבתתם, האם המשטרה אשמה באלימות ברחוב הערבי?

"שבתנו נגד הממשלה והמשרד לביטחון פנים. הם הכתובת לביקורת שלנו על כך שהמשטרה לא נאבקת בפשיעה המאורגנת במגזר הערבי. המשטרה טוענת שיש משפחות פשע, אבל היא לא נאבקת נגדן. בשנה האחרונה היו 100 הרוגים ומאות פצועים מהפשיעה הזו. הגישה של המשטרה היא שהעבריינים הערבים יריבו ביניהם והיא לא תכניס את ראשה לשם. המשטרה טוענת שיש עשרות אלפי כלי נשק במגזר הערבי, אבל אינה עושה הרבה בנושא זה, חוץ ממבצעי ראווה לאיסוף נשק. המשטרה מקדישה הרבה יותר זמן לפענוח מקרי רצח בקרב היהודים מאשר אצל הערבים, וזה חלק מהאפליה הקיימת בין היחס ליהודים ולערבים". 

כמשפטן וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט, האם אתה תומך ביוזמת ח"כים מהימין למנוע התערבות בג"ץ בחקיקה של הכנסת?

"בעיניי זהו חלק מהעליהום על ביהמ"ש העליון ועל המערכת המשפטית. לי יש ביקורת נוקבת יותר על בג"ץ מאשר לח"כים מיקי זוהר ויריב לוין. הביקורת שלי היא בעיקר על החלטות שקשורות לזכויות אזרחיות. בג"ץ אישר הריסת בתי פלשתינאים, הפקעת קרקעות, מעצרים מנהליים וחיסול של מחבלים. אבל, מצד שני בג"ץ הוא גם המפלט האחרון. היו לו פסיקות כמו הכרה בערך חופש הביטוי, הזכות להפגין, והכרה ביישובים הלא מוכרים בנגב -  שבהם הוא הביע תמיכה בעמדות של האוכלוסייה הערבית, ולכן לא צריך להרוס את בג"ץ. גם לא מקובלת עלי הביקורת על כך שבג"ץ הוא סניף של מרצ או בית משפט שמאלני, זה כלל לא נכון".

הרשימה המשותפת בנויה מארבע מפלגות שונות. כיצד אתם מיישבים את חילוקי הדעות ביניכם?

"ברור שיש ויכוחים וחילוקי דעות אידיאולוגיים בינינו, משום שיש אצלנו נציגות של התנועה האסאלמית ושל הקומוניסטים, אבל הסוגיות שאנחנו מסכימים עליהן רבות מאלה שאנחנו חלוקים עליהן. אנחנו מחפשים את המשותף בינינו ומתווכחים על הנושאים השנויים במחלוקת. השנה החלטנו שבנושאים שנויים במחלוקת המיעוט יקבל את עמדת הרוב. כך היה בהחלטה לתמוך במועמדותו של בני גנץ לראשות הממשלה. בל"ד התנגדו לכך, אבל קיבלו את עמדת הרוב".

אתה מאמין שיש סיכוי שלעם הפלשתיני יקום מנהיג עם חזון ואומץ לב כמו סאדאת, שיכריז כי הוא מוכן להתפשר כדי לחתום על הסכם שלום עם ישראל?

"אני לא מאמין שיהיה מנהיג פלשתיני שיאמר שהוא בעד הסכם שלום עם ישראל שלא יכלול חזרה לגבולות 1967, פתרון צודק לבעיית הפליטים, ירושלים המזרחית בירתה של המדינה הפלשתינית ושחרור האסירים הפלשתינים".

"קידום הנושאים החשובים - רק ביחד"

ח"כ אוסאמה סעדי (57) מתגורר ביישוב עראבה שבגליל המערבי. הוא נשוי למרווה (אחותו של ח"כ אחמד טיבי) ואב לשבעה. הוא סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים והיה יו"ר אגודת הסטודנטים הערבים. היה סנגורם של אסירים ביטחוניים וחברי המועצה המחוקקת הפלשתינית ממזרח ירושלים. 

ב־1999 נכנס לראשונה לכנסת כמזכ"ל סיעת תע"ל כשנבחרו מטעמה לכנסת הח"כים עזמי בשארה ואחמד טיבי. ב־2015 נבחר לראשונה לכנסת, אך כעבור שנתיים נאלץ לפרוש עקב הסכמי רוטציה ברשימה המשותפת. ב־2019 נבחר שוב לכנסת.

כששאלתי אותו אם טיבי, שהוא ותיק מאוד בכנסת וח"כ מזה 21 שנה, סייע לו בצעדיו הראשונים בכנסת, הוא משיב "כמובן. טיבי היה עבורי עץ גבוה שניתן להסתייע בו בעבודה הפרלמנטרית. היום יש לנו סיעה של שלושה ח"כים מתע"ל ויש בינינו שיתוף פעולה מלא". כשהערתי לו שהוא הרבה יותר שקט ומופנם מטיבי, הוא חייך והשיב "אין עליו ביחסי ציבור". 

סעדי הוא איש נעים הליכות ושקט שאינו נוהג להשתלח בגסות בח"כים אחרים, וזאת בניגוד לכמה מחברי סיעתו. כששאלתי אותו אם חבריו בעבר ובהווה כמו חנין זועבי ועופר כסיף עושים פרובוקציות רבות ומתבטאים בגסות רק כדי להתבלט ולמשוך תשומת לב, הוא השיב: "לדעתי הם לא עושים פרובוקציות כדי למשוך תשומת לב. כל איש וסגנונו. אני חושב שאפשר וצריך לדבר עם הרוב היהודי, כי בלי לחדור לתוך החברה היהודית, אתה לא יכול לחולל שום שינוי. גם בכנסת אי אפשר לעבוד ולקדם הצעות חוק ללא שיתוף פעולה עם ח"כים יהודים. מובן שקיים הוויכוח האידיאולוגי והפוליטי בינינו, אבל לפעמים יש אפיקים שבהם אפשר לפעול ביחד ולשתף פעולה, כמו בהצעות חוק חברתיות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר