יש עתיד בנגב

אם בן גוריון היה בחיים, ודאי היה חש סיפוק. ואילו אני, גם אם לעיתים אני חש פיספוס ומבטא ביקורת ואכזבה בקשר להווה ולעתיד של באר שבע, בירת הנגב, המיועדת להיות המטרופולין הדרומי של ישראל, אין ספק שאני מכיר בכך שהעשור האחרון מלווה בהרבה תקווה ושבסך הכל המגמה חיובית.

לאחרונה אני קורא כותרות מתריסות בנוסח: "אנשי יחידות המודיעין של הצבא לא ירצו להדרים", "הצעירים האיכותיים מעדיפים את המרכז". 

אני נזכר באדריכלים ואדריכליות צעירים שהגיעו לדרום ועברו דרך משרדי. הם עשו זאת עם מעט ציפיות, אך כעבור זמן לא רב הודו כי הם מופתעים לטובה וטוב להם בעיר. בטוחני כי מדובר באפקט הביצה והתרנגולת: ככל שיגיעו יותר צעירים, האזור יתמלא במסה קריטית של תושבים וחלק גדול מהחזון ימומש.

חישבו על זה, מה הסיבה לקיומה של באר שבע? אלו נתוני פתיחה טבעיים יש לה? נדלג ברשותכם על התקופות הקדומות, ישירות לתחילת המאה הקודמת. באר שבע הייתה הבירה המחוזית והכלכלית של הפזורה הבדואית בנגב. היו בה מבני ממשל, התרחשה בה פעילות מסחרית והיא הייתה על צומת דרכים.

לאחר קום המדינה, בשלב בו לא היה בה דבר למעט העיר העתיקה שהוקמה בתחילת המאה הקודמת ונכסים היסטוריים מסורתיים שאיני מקל בהם ראש, חשיבותה קיבלה משנה תוקף בגין התפתחות התעשייה בנגב - מפעלי ים המלח, התעשיות הפטרוכימיות, מחצבים שונים הקיימים בנגב, לאחר מכן קמ"ג. נוסיף לזה את חשיבותה כעיר מחוז לכלל הישובים סביבה, לצבא ועוד.

בתור ילד זכורני כי תמהיל האוכלוסייה כלל מהנדסים, אנשי צבא (פיקוד דרום) והכל התערבב עם העליות השונות בעשורים השונים, אנשי סגל של האוניברסיטה, המכללה, בית החולים ועוד.

כך, מכוח האנרציה, התפתחה לה עיר מודרנית שמחד זכתה לתוכנית מתאר טבעתית (שרון) שזכתה בעבר לשבחים רבים (בצדק או לא) ומאידך, טלאים טלאים לא מאוחים שנוצרו לעיתים בחופזה, החל מתחילת שנות ה-90', עת הגיע גל עלייה גדול לעיר.

המע"ר נדד למרכז האזרחי, תוך הזנחה ונטישה של המע"ר ההיסטורי הוא העיר העתיקה. המוסדות העיקריים בעיר – אוניברסיטת בן גוריון ובית החולים סורוקה, נותרו כאיים מנותקים בלב העיר.

להשפיע על העתיד

לפני כעשור חילחלה ההכרה בקרב המנהיגות המקומית שיש להפנות את המשאבים למספר גורמים מכריעים בחיי העיר, גורמים שהשפעתם תהיה שנים רבות קדימה.

ראשית, יצירת מרחב ציבורי איכותי תואם אקלים, נווה מדברי, בר קיימא. זהו מרחב שמייצר חוויה מתקנת לתושבי העיר, תוך שיפור ומילוי החללים המוזנחים. כך נוצרו פארקים שכונתיים, כל אחד עולם ומלואו, ומעל כולם הפיכת החצר האחורית של באר שבע, אשר התבססה על נתיב נחל באר שבע, לפארק שמהווה אבן שואבת לחיים, לפנאי ולנופש.

"לכל מקום שאנו הולכים אנו מביאים איתנו את המים", זהו החזון שאימץ ראש העיר הנוכחי, חזונם של מי שמסייעים בידי קברניטי העיר לממש את המרחב הציבורי האיכותי, חברי ה-JNF (Jewish National Fund).

בשנים האחרונות מצטרפת לחגיגה פעילות ענפה לאיחוי חלקי העיר ברחובות  ומבנים איכותיים, יצירת שפה רגולטורית איכותית בשכונות הליבה, מבני ספורט, תרבות וחינוך איכותיים ולא פחות מכך, החזרת העיר העתיקה לתושבי העיר כמרחב מיוחד ואיכותי.

אין ספק שבנוסף לכל אלה שונתה תדמית העיר הן כעיר איכותית לתושביה והן כעיר שמעבר למוסדותיה המסורתיים הידועים מייצרת מקורות תעסוקה רלוונטיים לצעיריה. לאחרונה יש עיסוק רב במאמץ לערב שימושים ולפתח מרחבים מייצרי עירוניות. נכון, התהליכים לוקחים זמן רב, אך אין ספק שהשינוי ניכר.

כל אלה אמורים להוות כר פורה למגמות של מעבר יחידות הסייבר והתקשוב של הצבא לבאר שבע וסביבתה. מהלך מסוג זה משול להקמת כפר אולימפי באיזור פריפריאלי. הוא יביא איתו פתרונות תחבורתיים, מצויינות תכנונית וביצועית, ביקושים, תחרות כמעט בכל תחום שהוא ובעיקר אוכלוסייה צעירה ואולי גם פתרונות אטרקטיביים לאוכלוסייה מתבגרת כחלק ממעגל החיים. אי אפשר להתעלם מזה. העתיד של ילדינו הוא  בדרום בעיקר בזכות העובדה שהצעירים יצביעו ברגלים.

המעורבות האישית שלי במהפך בא לידי ביטוי בפעילות בה אני מעורב סביב פארק נחל באר שבע, כאשר בקרוב ייצאו מכרזים נוספים לבניית מאות בניינים הצופים לאגם.

אני עצמי הייתי אמון על התוכנית של הפארק, אשר התבססה על תוכנית אב שהייתה על השולחן, שנערכה על ידי אדריכל רחמימוב וליאורה מירון. בשמונה השנים האחרונות אני מכהן כאדריכל רשות פארק נחל באר שבע, ותוך כדי מימוש הפארק עסקתי במימוש תכנוני של מיזמים פרטיים מחוללי שינוי על הפארק, כגון סינמה סיטי באר שבע, מול 7 באר שבע ועוד.

אז להאמין בבאר שבע? בהחלט. זו בירת הנגב ואני ממליץ לעוד ועוד אנשים מהמרכז לבוא ולהתנסות. מבטיח שלא תתאכזבו.

• הכותב הוא אדירכל שמוביל תכנון ועיצוב פרויקטים בנגב

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו