ספקים בימי קורונה

מהו כוח עליון? המונח מקושר על ידנו לדבר מה שהתרחש בהפתעה גמורה, ללא שליטתנו, מבלי שיכולנו לחזותו מראש או להיערך אליו. באופן דומה, גם עולם המשפט הכיר בכך שהתרחשות מפתיעה ובלתי צפויה עשויה להיתפס ככוח עליון המשחרר צד לחוזה מהתחייבויותיו, מבלי שיוטלו עליו סנקציות.

בישראל המסגרת המשפטית לשחרור מחוזה מעוגנת בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות), הקובע כי כוח עליון יוכר בהתקיים התנאים הבאים:

1. מפר החוזה לא ידע אודות נסיבות שקרו אחרי כריתת החוזה.

2. מפר החוזה לא יכול היה לצפות מראש נסיבות אלו וגם לא למונען.

3. קיום החוזה הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים.

מקרה שכיח של הפרת חוזה בימי הקורונה באה מצידו של ספק. ניקח את הדוגמה הבאה: ראובן הוא ספק של שבבים אלקטרוניים. אחת לחודש הוא נוסע למפעל בסין שבו מיוצרים השבבים, בוחן את הדגמים ומבצע הזמנות.

לאחר שהשבבים האלקטרוניים נוחתים בארץ, הוא מספק אותם לחנויות אלקטרוניקה שמוכרת את השבבים לצרכן הקצה, בין היתר לחנותו של שמעון. בין שמעון לראובן (שמעדיף איש קשר ישראלי על פני תקשורת ישירה עם הסינים) יש חוזה לאספקת השבבים.

פתאום פורצת מגיפת הקורונה, המפעל בסין נסגר בצו ממשלתי והייצור נפסק. שמעון, ששילם כבר לראובן עבור השבבים, נותר ללא סחורה וסופג הפסדים כבדים. האם הוא זכאי לתבוע את ראובן בגין ההפסד שנגרם לו?

מה יאמרו בתי המשפט?

באופן כללי ניתן לומר כי בית המשפט מהסס מאוד לקבוע כי דבר מה מהווה כוח עליון המצדיק הפרת חוזה. כך למשל, תופעה של קרה בחקלאות שגרמה לאובדן כל היבול לא הוכרה ככוח עליון שמביא לסיכול החוזה (ע"א 421/74 שגן נ' מדר).

עיכוב בקבלת אישור מסים לצורך העברת זכויות במקרקעין בעקבות מעבר מס שבח למחשוב לא הוכר ככוח עליון המסכל חוזה (גולדשטיין נ' גוב-ארי). גירוש ישראלים מאוגנדה בשנת 1972 לא הוכר ככוח עליון, מאחר שלעמדת בית המשפט היה צורך לצפות מהפכות ותהפוכות באוגנדה (חירם לנדאו נ' פיתוח מקורות מים).

יחד עם זאת, אף אחד מן האירועים הללו שזכו להתייחסות בפסיקה לא היה מגפה עולמית המשתקת את הכלכלה בכל מדינות העולם בו זמנית. לכן, גם אם הקורונה טרם זכתה להתייחסות של בית המשפט, אין ספק שבקרוב היא תזכה.

והפעם, קיים סיכוי לא מבוטל שבניגוד למקרי העבר, יכיר בה בית המשפט ככוח עליון, המשחרר את ראובן מחיוביו, מבלי להיות חשוף לסנקציות הקבועות בחוק החוזים.

אפשרות אחרת היא שבגלל העומס החריג הצפוי על המערכת יחליט בית המשפט להסיר מעצמו את האחריות ויפנה את הצדדים לפתרון הסכסוך בגישור, לא לפני שהצדדים ישחיתו את זמנם וכספם לריק במשך שנים של התדיינויות סרק.

מה עושים?

הליכים משפטיים דורשים משאבים רבים, בעיקר זמן וכסף. בנוסף, תהליכים משפטיים חשופים לעיני כל, ולכן עלולים לחשוף מידע רגיש על ההתנהלות העסקית והפרטית של הצדדים. העלויות מאמירות כאשר מדובר בתביעה שעלולה להימשך כפליים מהזמן הרגיל, כתוצאה מעוצמת המשבר.

תביעה היא תהליך משפטי ממושך, שעלול להותיר את החברה בחוסר ודאות פיננסית למשך תקופה ארוכה. העובדה שאיננו יודעים עדיין כיצד בית המשפט יתייחס להפרות חוזה על ידי ספקים שנגרמו בגלל הקורונה, מגדילה את חוסר הוודאות עשרות מונים ומחזקת את הצורך בפתרון מהיר של הסכסוך מחוץ לבית המשפט.

בשיתוף משרד עורכי הדין גדעון פישר ושות'