מגשים החלומות

רוחל'ה אסייג, בת 84, הייתה השפית של הברון דה רוטשילד עד לפני כ־13 שנים. בכל ערב כשהגיעה הביתה ריחות המטבח היו ממלאים את ביתה הקטן, דירת 3 חדרים בשיכון באור עקיבא, לא רחוק מהאחוזה בקיסריה. 

כשניסים אסייג הבן (57) מסתובב היום בשכונה המוזנחת באור עקיבא, הוא מצביע על שלט גדול בשיכון הרכבת שאומר: ״כאן ייבנה על ידי NSA״. הילד שגדל בשכונה הוא הבעלים של החברה הזו, והוא זה שהצליח לשדך שתי חברות ענק, שיכון ובינוי ותדהר, להריסת השיכונים לטובת 1,750 דירות שצופות אל הים מהקומות הגבוהות. 

פרויקט הטיילת באור עקיבא יוקם כשכונת דגל לפינוי-בינוי במקום שבו גדל. "עבורי זו סגירת מעגל", הוא אומר בהתרגשות. "לא רק משפחתי, גם  המשפחות שאיתן גדלתי וחיו בדוחק יחזרו לדירות חדשות מול הים. אני גאה להיות זה שמגשים עבורן חלום".

ניסים, נשוי +3 ילדים ושלושה נכדים, מתגורר בראשון לציון בשכונת נחלת יהודה. מאז השתחרר מהצבא בדרגת אל״מ כסגן מפקד חיל החימוש ורמ''ח אומ''ן (ארגון ומשאבי אנוש), הוא הפך לאחד החלוצים בתחום הפינוי-בינוי. יש באמתחתו עשרות פרויקטים, אבל הוא מתגאה במיוחד בכך שעד היום לא תבע אף דייר כסרבן.

״אני מחדיר בדיירים אמון ביכולת שלי להגשים להם את החלום״, הוא אומר. "פרויקטים שמקודמים בידי קבלני חתימות לעולם לא יצליחו, כי אנשים חותמים רק עם מי שיכול להגשים להם את החלום. דיירים לא נסחפים אחר שמות ומותגים. אני מביא את האדם שבי לכל מפגש עם דייר".

אסייג החל לעסוק בהתחדשות כבר לפני 12 שנה. למעלה מ-50 פרויקטים עברו תחת ידיו, והוא ביצע שותפויות עם החברות הגדולות במשק.

החיים במתנה

בתקופת מלחמת לבנון שימש אסייג סמל טכני פלוגתי בחטיבת טנקים. ב"אסון הספארי", שאירע במרץ 1985, הוא היה הניצול היחיד שיצא ללא פגע פיזי. החיים ניתנו לו במתנה, והוא מרגיש כך עד היום.  

מכונית התופת התפוצצה בסמוך לשיירה של ארבע משאיות ספארי, שנסעה לכיוון דרום לבנון. בפיגוע נהרגו 12 חיילי צה"ל ו־14 נוספים נפצעו. "הייתי מפקד שיירת הרכבים, לכן ישבתי ברכב המוביל", הוא משחזר. "חצינו את גדר המערכת, ואז הגיח מולנו טנדר מקומי בצבע אדום בוהק. הורינו לו לעצור ולרדת לשולי הכביש. הוא סטה מעט לשוליים, המתין למשאית הספארי שתתקרב ואז התפוצץ. הייתי היחיד שלא נפגע. סוג של נס. אולי השם שלי ניסים, שניתן לי בגלל הלידה הקשה, קצת סייע".

בניגוד למצופה, אסייג ניתק עצמו מהאירוע בהחלטה שלא להגיע לבתי הקברות או לבתי החולים, שם היו מאושפזים הפצועים. "המשפחות כעסו עליי, אבל קיבלתי גיבוי מהרמטכ"ל דאז, שאול מופז", הוא מספר.

רק ב־2003, לאחר 17 שנים של נתק, חידש את הקשר עם החיילים והמשפחות בשידור חי בתוכנית 'שישי בגאון', שצולמה במקרה באור עקיבא. "סיפרו לי שאמורים לעלות את אמא שלי מהקהל לבמה. יהורם גאון ניגש אלי וביקש שאעלה גם. לפתע נפתח המסך, וכל החיילים מהשיירה היו שם. היה לי קשה לעצור את הדמעות. לעולם האירוע הזה יהיה חלק ממני, כי זה מה שהביא אותי להיות מה שאני, ובעיקר עורר בי רגישות לאנשים".

הפריצה הגדולה

ב־2008, לאחר שיחרורו מהצבא, נכנס אסייג לתחום ההתחדשות העירונית עם התמחות בתוכנית הממשלתית פינוי־בינוי - הריסת מבנים ישנים לטובת בנייה חדשה. לדבריו, כבר אז הוא זיהה זאת כאלטרנטיבה היחידה למחסור המתפתח בקרקעות ולצורכי המיגון.

לאחר שפתח את חברת NSA הגיע לאסיפת דיירים בתל אביב, כדי לשכנע אותם להיכנס להליך של הריסה במסגרת פינוי־בינוי. הוא לא ידע שבמקום נכח עיתונאי.

"למחרת פרסום הכתבה קיבלתי טלפון מנוחי דנקנר, שהיה אז בשיאו.  נפגשנו, ובאותו לילה חתמתי על החוזה הראשון הגדול שלי עם קבוצת איי.די.בי - 3 מיליון ₪ מקדמה לאיתור  קרקעות, החתמת דיירים והתחדשות עירונית".

התוכנית הייתה למצוא שכונה להריסה תוך ארבע שנים, תמורת בונוס יפה. "הספיקו לי שנה ועשרה חודשים להרוס את שכונת יוספסברג בפתח תקווה. עוד בנובמבר 2009 נערך הסכם ההתקשרות עם נציגות הדיירים, וכבר בספטמבר 2011 הפרויקט הושלם. הפרויקט נבחר כמצטיין בפינוי־בינוי ב־2011. תוך שנייה הפכתי לאחד מיקיריו של נוחי".

באותה שנה הרגיש אסייג כי הוא רוצה להשתחרר ולצאת לחופשי. ״כבר אז משהו לא טוב הלך בקבוצה הזו וביקשתי לעזוב. נוחי היה יותר מבסדר, ולמרות שמנהלים בחברה אמרו לו שהוא עושה טעות, הוא הסכים לשחרר אותי בלי לפגוע בי כלכלית. למרות הסתבכותו, בעיניי תמיד יישאר איש אציל נפש".

מה צופן העתיד? אסייג סבור שעם ביטול תמ''א 38 רק חברות בודדות יצליחו לשרוד בתחום ההתחדשות העירונית. אין לו ספק שהוא בין הבודדים שימשיכו לאורך זמן להיות בין מובילי התחום במדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו