נשכחו בבית: הפנים מאחורי קריסת ענף התיירות

דודי רובינשטיין, יועץ תיירות ומנהל "חו"ל מהודר"

"ממש נפלו עלינו השמיים"דודי רובינשטיין זוכר מתי בדיוק טיפל בהזמנה האחרונה לתכנון טיול. "זה קרה ב־28 בפברואר והיא כמובן לא יצאה לפועל", משחזר רובינשטיין, תושב בני ברק בן 47 ויועץ תיירות ומנהל "חו"ל מהודר", "בתחילת חודש מארס הכל נדם! ממש נפלו עלינו השמיים". 

"חו"ל מהודר" היא קבוצה שמאגדת בכירים מענפי התעופה, התיירות והנופש הכשר לציבור החרדי והדתי, ורבים מהקבוצה היו מושקעים במלונות לפסח בארץ ובחו"ל. "אצלנו כבר התחילו להבין את הבום הנוראי, גרף ביטול ההזמנות עלה באופן מעריכי. בתחילת חודש מארס הכל נדם! בתוך כמה שבועות עוד ועוד ענפים הצטרפו אלינו עד לסגר המוחלט. אמרנו לעצמנו: 'צרת רבים חצי נחמה'. ברגע שהמשק ייצא מהקורונה גם אנחנו נחזור לעבוד, אבל מתברר שטעינו. אחרי חג פסח התחילו שחרורים הדרגתיים במשק, ורק אצלנו כלום, נאדה, גורנישט, שכחו אותנו בנתב"ג".

מאז, המצב מחמיר והולך. "החסכונות אוזלים, הסבלנות פוקעת ואין שום תאריך באופק, אין קצה של מתווה יציאה כלשהו. היינו בסיור סוכני נסיעות בנתב"ג. רשות שדות התעופה הראתה לנו את כל ההיערכות המחמירה והמדוקדקת שנעשתה לפתיחת השדה, את ההסכמים עם המדינות הירוקות, טרמינל כחול ועוד. לא נותר לנו אלא להתפלל שיתחיל לזוז משהו, שייבקעו שערי שמיים. משם כבר נתאושש, הלוואי".

אולגה מקסימנקו, מדריכת טיולים באיטליה ובספרד

מאז חודש ינואר לאולגה מקסימנקו יש תקווה אחת גדולה: לחזור לאיטליה ולספרד - שתי המדינות שבהן היא מדריכה טיולים. "שתי המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר וזה פשוט כואב", היא אומרת. 

"בזמן הקורונה הייתי המון עם בעלי וזה היה טוב", מספרת אולגה, בת 56 מאשדוד, "התחלתי לעבוד בהדרכת טיולים בישראל. יש לי רישיון של משרד התיירות, אני צריכה להתפרנס". 

ככל שחלף הזמן, לאולגה התבהר שהחזרה לחצי האי האפניני או לחצי האי האיברי לא תהיה מעבר לפינה. "אמנם איטליה וספרד יצאו אחרונות מכל הבלאגן, אבל החזרה לשם עוד רחוקה. אני אוהבת להדריך באיטליה בכל ליבי, אני אוהבת את המדינה הזאת מאוד, אבל אני יודעת שלא אחזור לשם לפני הסתיו.

עוד בנושא:

• "ביקשנו לפתוח את המדינה לבאים מאזורים בארה"ב ומאיטליה"

• כדאי שתדעו: חברות התעופה שלא כפופות לחוק בישראל

• מפתיע: ההעדפות של הישראלים לחופשה בקיץ

אפילו אם יאשרו לנו להגיע לשם לפני, לא אוכל להדריך שם, כי נכון לעכשיו אסור ללכת עם קבוצה ברחוב, קבוצות גם לא יורשו להיכנס לאתרים, אבל אני מאמינה שאצליח לבנות טיולים בהתאם להנחיות ולהגבלות. ככלות הכל, אנשים מאוד אוהבים את איטליה ואני מחכה שיאפשרו לטייל. ברגע שזה יקרה, אחזור להדריך ולעשות את הדבר שאני הכי אוהבת".

יהונתן וייס, מורה דרך

"הקושי הכי גדול הוא הגעגוע להדרכה - לעיניים הנוצצות, לסקרנות, לאופן שבו הארץ שלנו משתקפת ופוגשת את מגוון הקהלים שבאים לכאן מכל העולם", אומר יהונתן וייס (44), מורה דרך מתל אביב, "בכל פעם מחדש אני נפעם מתגובות האנשים לארץ, לסיפורים שאף סופר או תסריטאי לא יכולים להתעלות עליהם - לאתרים, לנופים, לאנשים, להיסטוריה הכל כך עשירה, למגוון הדתות והדעות שכולם גרים בכפיפה אחת.

במהלך העשור זכיתי להדריך ראשי מדינות ומושלים (אפילו ניתנה לי הזכות להדריך את הנסיך וויליאם לפני שנה), שחקנים, מנכ"לים וראשי חברות ותאגידים, וכולם דיברו על הנס והפלא הנקרא מדינת ישראל".

וייס מדבר בערגה על המקצוע שלו, אבל גם הקושי הכלכלי מנקר. "2020 היתה צריכה להיות שנת השיא עד כה בכניסת תיירים, אבל המצב בענף התיירות הנכנסת מדאיג. מאות ואולי אלפי בתי אב נפגעו, ופרנסתם נגדעה באחת ואין עוד אופק לפתיחת השמיים לתנועת מטוסים. 

"מורי הדרך מהווים את חוד החנית בהסברה הישראלית. לכן אשמח אם המדינה ומשרד התיירות יירתמו לשמר את הנכס היקר של מורי הדרך בתקווה שגם אנחנו נראה אופק כלכלי, כסוכני ההסברה של ישראל שלנו".

שרון ספקטור, דיילת אוויר בישראייר

"ענף התעופה הוא ענף מאוד רגיש, וכבר בתחילת פברואר הבנו שזה לא הולך לכיוון טוב", מספרת שרון ספקטור (48) מגבעתיים, דיילת אוויר בישראייר, "סגירת השמיים אמנם הגיעה כאילו בבום, אבל ידענו שזה עומד לבוא. לקח זמן גם לעולם התעופה להבין איך מתמודדים עם הדבר הזה". 

ספקטור מספרת שהחברה אמנם חברה קטנה, אבל נכנסה למשבר "עם מערכת חיסונים חזקה". "הדברים היו מאוד מסודרים. כמובן שדאגנו כל הזמן ואנחנו עדיין דואגים, אבל יודעים שיש לנו אבא ואמא וחברה תומכת שמעדכנת אותנו כל הזמן". 

ומה התחזית? "אני מאמינה ומקווה מאוד שנחזור לעבוד באופן הדרגתי בשבועות הקרובים, ומקווה שבעוד חודשיים־שלושה כבר נחזור לקיבולת מלאה. אנחנו שואפים לזה. אני באמת קוראת לכל מי שקורא את זה לעטות מסיכות, לשמור על ריחוק חברתי, רק ככה נצא מהמשבר. תהיו אחראים, אנחנו רוצים לחזור ולהגשים חלומות. באופן אישי, אני חולת תעופה ומאוד חסר לי הדבר הזה. זאת התמכרות, והגעגועים מאוד גדולים. גם כשנחזור זה יהיה אחרת, אבל האהבה קיימת וכלום לא יעצור אותנו".

אילן אלקבץ, הבעלים של מלון קוקו בתל אביב

בימים שלפני הקורונה, מלון קוקו ברחוב דיזנגוף שגשג עם 95% תפוסה, רובה בזכות תיירים זרים. אבל אז היכה הנגיף והמלון סגור זה ארבעה חודשים. "המלון היה מצליח מאוד ועכשיו אנחנו נאלצים להתמודד עם תשלומים: שכר דירה, ספקים ועוד", משתף אילן אלקבץ (44) מהרצליה, בעלי המלון, "המענקים שנתנו הם על מארס ואפריל, אבל מה עם מאי? אנחנו מתקשים מאוד להתמודד עם המצב הזה, אף שהוצאנו עובדים לחופשות ללא תשלום".

כעת שוקלים במלון פתיחה הדרגתית. "בשלב הראשון נפתח רק בסופי שבוע ובהמשך אם יהיה ביקוש נשמח לפתוח גם באמצע שבוע", אומר אלקבץ, אבל משדר פסימיות: "אני לא רואה יותר מדי סיכוי כי אין תיירים בארץ. אין אופק באמת לחזרת התיירים הזרים וגם כשיחזרו זה יהיה באופן מאוד מצומצם. זו ממש קטסטרופה". 

אם לא די בכך, החשש הגדול של אלקבץ הוא הגל השני. "אם יהיה גל שני, אני לא יודע כמה נצליח לעמוד. אנחנו אופטימיים ומקווים שזה לא יקרה, מתפללים שהתיירים יחזרו כמה שיותר מהר ושנוכל לחזור ולהפעיל את המלון שלנו. הענף הזה הוא האהבה שלנו ואנחנו אופטימיים ומחכים ליום שאחרי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו