כלי תקשורת רבים בישראל פרגנו למאמר ששגריר איחוד האמירויות בוושינגטון יוסוף אל־עותייבה פרסם ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" (ביוזמת המיליארדר הישראלי לשעבר והפעיל הדמוקרטי כיום חיים סבן), כאות לחברות וליחסי השלום ההולכים ומתרקמים בין ישראל לבין מדינות המפרץ הערביות־סוניות. אבל ההערכה הזאת איננה במקום.
הרי תכלית המאמר לא היתה להכיר לציבור הישראלי חבר חדש. תכלית המאמר היתה לאיים על הציבור הישראלי. ועותייבה לא הסתיר את האיום. הוא כתב אותו בגלוי, "סיפוח יהפוך על ראשן, בוודאות ובאופן מיידי, את כל השאיפות הישראליות לקשרי ביטחון, כלכלה ותרבות משופרים עם העולם הערבי ועם איחוד האמירויות". אז הנה כי כן, אולי עותייבה מבולבל. אולי באמירויות פותחים חברות באיומים. אבל ברוב המקומות בעולם לא כך מתחילים יחסים "נורמליים" - כך מסיימים אותם.
עוד בנושא:
• "עזור לפלשתינים להפיק לקחים משגיאות העבר": תשובה לשגריר איחוד האמירויות בארה"ב
• החלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון - אינה צעד בלתי חוקי
• "בישראל ובארה"ב נחושים: ריבונות - עד ספטמבר"
זאת ועוד עולה השאלה - האם האמירויות הגדירו את חיזבאללה וחמאס והאחים המוסלמים "ארגוני טרור" כטובה לישראל? האם הם שיתפו פעולה עם ישראל נגד איראן משום שהם ריחמו על היהודים המסכנים ורצו לעזור לנו? האם הם תמכו בישראל נגד חמאס בצוק איתן גם כן - מתוך רוחב לב ואהדה לציונים או משום שאיזה נסיך פעם יצא עם קיבוצניקית בטיול בלונדון וזכר לנו חסד נעוריו? ברור שלא.
כל שיתוף הפעולה בין האמירויות לישראל הוא תולדה של שיתוף אינטרסים. אנחנו התחלנו לעבוד יחד כי זה משרת את שני הצדדים. אף אחד לא עושה טובה לאף אחד. ואם כבר, הצד החזק במשוואה הזאת הוא ישראל. הכלכלה שלנו חזקה הרבה יותר מכלכלות הנפט של מדינות המפרץ. על מי הוא עובד כאשר הוא מאיים על ישראל בזמן שמחיר חבית נפט עומד על 37 דולר?
מעבר לכך, הגיע הזמן שישראל תנהל דיון פנימי על יתרונות וחסרונות הנורמליזציה עם מדינות ערב. האם אנחנו רוצים תיירים מהמפרץ הפרסי שוטפים את ירושלים? האם חסר לנו שיתוף פעולה תרבותי עם משטרים המתייחסים לנשים כאל רכוש בעליהן?
לפני "עידן השלום" ישראל וירדן קיימו שיתוף פעולה ביטחוני, אזרחי וכלכלי פורה במשך דורות. עצם היותם של יחסים אלה מוסתרים מהעין חיסן אותם ושמר עליהם מפני תמורות אקטואליות. ההאשמים יכלו להמשיך לקיים את שיתוף הפעולה גם בעיתות מלחמה ואינתיפאדות, ללא חשש מרחשי הלב של הציבור הירדני אחוז השנאה לעם היהודי. כיום כל מהומה מוסלמית בהר הבית מאיימת על היחסים בין שתי המדינות.
אולי נמהר לקבוע כי יחסינו עם ירדן נפגעו כתוצאה מהשלום, אך אין ספק שיש הרבה חסרונות ליחסים גלויים עם מדינות נטולות ערכים משותפים עם ישראל.
במאמר המאיים שלו, עותייבה למעשה מציב בפני ישראל בחירה: נרמול היחסים עם מדינות המפרץ או נרמול היחסים בין אזרחי ישראל היהודים. הרי מה תוכנית טראמפ אומרת? שהגיע הזמן לנרמל את היחסים בין אזרחי ישראל באמצעות ביטול הממשל הצבאי המנהל את חייהם של ישראלים המתגוררים ביישובים ביהודה ושומרון. כפי שישראל ביטלה את הממשל הצבאי ברמת הגולן בשנת 1981 וביטלה את אי השוויון בין תושבי הגולן שחיו תחת ממשל צבאי לבין שאר האזרחים שחיו תחת החוק הישראלי, כך חזון טראמפ המגולם בתוכנית הריבונות בא לנרמל את מעמדם של חצי מיליון הישראלים החיים תחת הממשל הצבאי והמנהל האזרחי הבלתי נבחרים ביהודה ושומרון.
היתרונות למדינה, ולו רק מבחינת זכויות האזרח הגלומות בתוכנית הריבונות, עולים עשרות מונים על נרמול יחסים עם מדינות סוניות, בוודאי כאלה שמראש מאיימות עלינו. אין סיבה להתרגש מעותייבה. הבטחת הריבונות גדולה, ועל ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמוד איתן ולממש אותה.