כבוד שר המדינה והשגריר יוסוף אל עותייבה, רציתי להודות לך על שגרמת לי בסוף השבוע ריגוש נוסטלגי. אתה היית בן שלוש כשנשיא מצרים אנואר סאדאת הגיע לביקורו בירושלים, ואני בן 12.
מן הסתם, אינך זוכר דבר מאותו אירוע היסטורי. עבורי ועבור מיליוני ישראלים נוספים זו הייתה חוויה מעצבת חיים. עד כדי כך הצליח סאדאת לשלהב אותנו, שהיינו מוכנים להקשיב בנימוס רב לדברים הלא פשוטים שהוא אמר לנו אז מעל בימת הכנסת - דברים שחלקם היה אז מאוד לא מקובל על רוב החברה הישראלית.
חמש מלחמות ידעה ישראל עד לאותו יום עם מצרים. ודווקא סאדאת, שהכאיב לנו יותר מקודמו, ידע למצוא את דרכו לליבנו.
בין איחוד האמירויות לבין ישראל מעולם לא שרר עימות כלשהו. הרשה לי לצטט לך איש ממשל כווייתי לשעבר, שאמר לי עת נפגשנו בארצו: "גדלנו בלי שנאה ליהודים ולישראל, עד שהגיעו לכאן מורים פלשתינים ומצרים שהתחילו ללמד אותנו שנאה".
אני יודע, כבוד השר והשגריר, שבארצך הדברים לא היו שונים. הפכתם בעל כורחכם לחלק מסכסוך שלא נוגע אליכם, תוך אימוץ נרטיב שקרי שנועד לייצר איבת נצח בין ערבים ויהודים. אם סאדאת היה אמיץ דיו לבוא ולנאום בכנסת, יידרש יותר ממאמר בעיתון ישראלי כלשהו כדי לשכנע את דעת הקהל הישראלית שפניו של איחוד האמירויות להשלמה והכרה בישראל.
דווקא מאחר שאני מודע לעוצמת הצלחתו של החינוך לשנאה כלפינו בנסיכויות ומלכויות חצי האי ערב, התרשמתי מאוד לראות לפני שלוש שנים במוזיאון הלובר שנפתח בארצך, אבו דאבי, את המוצגים היהודיים הנכללים בתערוכת הקבע. צפיתי בהתרגשות רבה בקבוצות המבקרים, שהגיעו מרחבי העולם הערבי, ובחנו בהתעניינות רבה את המוצגים הללו. היה זה מפגש ראשון שלהם עם היהדות. יוזמה מהפכנית ברוכה.
אך הרשה לי לתקן אותך: גם פתיחת בית כנסת באבו דאבי, בדובאי או בבחריין, אינם "גזרים" או תמריצים כלפי העולם היהודי או ישראל. הפתיחות המאוחרת הזו היא בראש ובראשונה תרומה שלכם להוצאתו של העולם הערבי מעידן של בורות ושנאה כלפי היהודים, שתרמו רבות לתרבות הערבית. מדובר בתיקון עוול היסטורי, שהערבים גרמו לעצמם כשהחליטו לגרש את היהודים מקרבם ולהכריז מלחמת שמד על ארצם. היום אתם מבינים אילו רווחים ניתן להפיק משיתוף פעולה ביניכם לבין ישראל.
חשוב איך היה נראה עכשיו המזרח התיכון, לו מדינות ערב היו מקבלות את הקמתה של ישראל הקטנה לפני 72 שנה. לו ארצך הייתה, מיד עם קבלת עצמאותה לפני כ-40 שנה, מכריזה על הכרה במדינת ישראל, במקום לאמץ את הסרבנות שרק המיטה אסונות, הרס ושכול.
אם ברצונך לתרום באמת לשלום במזרח התיכון, בהיותכם "תומכים נלהבים של העם הפלשתיני", היית צריך לפרסם פניה בערבית לעם הפלשתיני. מעל ל-100 שנים גוררת האוכלוסייה הערבית, שהתגוררה או היגרה לשטחי המנדט הבריטי בארץ ישראל-פלשתינה, את המזרח התיכון כולו לאובדן ואבדון. פעם אחר פעם הם דחו פשרות, יוזמות שלום ותוכניות מדיניות והחזיקו את כולנו כבני ערובה של גחמת ההשמדה שלהם. ואתם, במדינות ערב, עודדתם אותם, נתתם להם גיבוי פוליטי ומדיני והזרמתם להם כספים שרק חיזקו אותם בעקשנותם לדבוק ברעיון: "מן הים עד הנהר - פלשתין תשוחרר".
היכן היה המזרח התיכון היום לולא הייתם לוחצים על הפלשתינים לנהוג אחרת? מה יכול היה להיות היום מצבם של הפלשתינים לולא הפכתם אותם בארצותיכם לפליטים חסרי זכויות במקום לאזרח אותם, ואילו הייתם משקיעים את הכספים שלכם בהפיכת מחנות הפליטים בשטחי הרשות הפלשתינית ליישובים מן המניין ולא לקיני אלימות וטרור?
עוד בנושא:
• ההפחדות לגבי פריצתה של אינתיפאדה שלישית - מוגזמות
• כוננות לקראת ריבונות: במערכת הביטחון נערכים להשלכות המהלך המדיני
• לקראת החלת הריבונות: הרשות הפלשתינית מעבירה את הקרב גם לזירת האו"ם
אתה צודק, כבוד השר והשגריר, כשאתה מתייחס ל"קונצנזוס ערבי ובינלאומי" בנוגע לזכות הפלשתינים להגדרה עצמית ולא מדבר כמו האירופים על "חוק בינלאומי", שכן החוק הבינלאומי עומד לצדה של ישראל בכל הקשור לתוכניות החלת הריבונות בבקעת הירדן וביהודה ושומרון. ההתנגדות לכך מבוססת על קונצנזוס שנוצר באמצעות הפעלת אלימות וסחטנות. ל"נשק הנפט" היה תפקיד מרכזי ביצירת ה"קונצנזוס" הזה, ומי כמוך יודע שימיו של נשק זה כלו.
אתם גם הבנתם, באיחור, את הסכנה העצומה הגלומה באלימות. ההקצנה, לה תרמתם במשך עשרות שנים, חזרה אליכם כבומרנג: "אלקעידה", "דאעש" ושאר מפלצות הרגו הרבה יותר ערבים ומוסלמים.
לכן למדינות ערב יש אינטרס עליון לשמור על יציבותה של ירדן. אנחנו כבר רגילים עשרות שנים לשמוע על סכנת התמוטטותה של הממלכה ההאשמית השכנה לנו, ותרמנו יותר מכם למניעת אפשרות זו למרות שבעיני רבים מאיתנו קיומה של ירדן הוא סמל לאי-צדק היסטורי שנעשה כלפינו. בשם איום אי היציבות הזה, אין נורמליזציה בין ירדן וישראל, כפי שאין נורמליזציה בין מצרים וישראל - שתי מדינות שלישראל יש הסכם שלום איתן מזה עשרות שנים. מכאן נובעת, כבוד השר והשגריר עותייבה, הרתיעה הטבעית שלנו, הישראלים, מהמונח "נורמליזציה" שכבר אינו טומן בחובו הבטחה אלא רק אכזבות.
בישראל, כבוד השר והשגריר אל עותייבה, לא ראינו בהם מעולם אויב. בישראל, כבוד השר והשגריר אל עותייבה, לא פספסנו מעולם הזדמנות להושיט את ידנו לעולם הערבי. אבל בישראל, כבוד השר והשגריר אל עותייבה, בניגוד לפלשתינים, לומדים מטעויות. אנחנו גם רואים את הסכנות המשותפות לכם ולנו ומבינים את הפוטנציאל הענק שיהיה לשיתוף פעולה בינינו. עזור לפלשתינים להפיק לקחים משגיאות העבר שלהם, למענכם.
בכבוד רב, ובתקווה להיפגש בקרוב לשיחה עמוקה יותר, בבית הכנסת המתכונן באבו דאבי או בכל מקום אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו