זו לא הייתה זוגיות רגילה מתחילתה. היא, ערירית בת 80 מרובת נכסים, בת אצולה של ממש. הקשר עם בתה היחידה נותק לפני יותר מעשור, וזו בכלל גרה בארצות הברית. ואילו הוא, צעיר ממנה ב-20 שנים, פועל חשמל פשוט שמעולם לא התחתן וחי מהיד לפה.
מהיום הראשון כל הסובבים הרימו גבה. הרי מה יש לו לחפש עם אישה מבוגרת ממנו ב-20 שנים, למעט ההון והנכסים שלה? ברור למדי, לא?
מבחינתו, הוא שידר רק אהבה, חמלה וזוגיות למופת. הוא טיפל בה וניכר (למראית עין) כי הוא אוהב אותה מאוד. הרי המטרה מקדשת את האמצעים, לא? מה זה סבל ומשחק קצר טווח, לעומת נכסים והון רב שיהיו רק שלו אחריה ויסדרו אותו הלאה למשך כל חייו?
לכולם זה היה ברור. את המשחק שלו אף אחד לא קנה. כולם ידעו (למרות ההכחשות הגורפות שלו) כי הוא מחכה ליום שאחריה. משחק חד משמעי שאין בו ולא כלום.
עם זאת, לפחות התנחמו כי היא מאושרת. היא אוהבת אותו וטוב לה. ״עיוורת עיוורת״, אמרו כולם, ״אבל לפחות טוב לה בגילה".
לפני כשנה קיבלה שבץ מוחי. הוא היה שם בשבילה. תמך, סעד, טיפל ואהב. עד היום האחרון…
לפני כחודש הגיע אליי עם צוואתה. כצפוי, היא השאירה לו את כל נכסיה. הון צבור של מיליוני שקלים. דירת מגורים ברמת אביב, דירה להשקעה בצפון הישן וחנות שקיבלה מהוריה ברחוב דיזנגוף בעיר.
הבנתי כי הוא מגיע אלי כדי שאטפל ברישום הנכסים על שמו ובמכירתם, על מנת שיוכל להתחיל ליהנות מהחיים, אחרי טיפול ארוך וממושך בה.
"בועז, אני רוצה שתלווה אותי בכל ההליך", אמר. "אני רוצה לרשום את כל הנכסים על שמי ולמכור אותם למרבה במחיר. אני רוצה להיות נזיל לגמרי".
צדקתי. הגיעה השעה עבורו…
"את הכסף אני רוצה נזיל מסיבה פשוטה. עשיתי חשבון, כי כל הנכסים שווים יותר מ-10 מליון ₪. החלטתי לאתר את הבת בארצות הברית ולהעביר לה מחצית מהסכום הכולל. את המחצית השנייה, בניכוי סכום קטן שיישאר אצלי לטובת הוצאות מחיה סבירות, אני רוצה לתרום למוסד בו היא שהתה בשנה האחרונה. אני רוצה להנציח אותה שם ולקוות שאחרים יוכלו ליהנות מכך, וסופם יהיה טוב יותר משלה".
אמר וטרף את כל הקלפים.
הכותב הוא עורך דין המתמחה בתכנון וליווי עסקאות נדל"ן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו