יזהר הר־לב מהלך כבר שנים במרחב שבין ספרות וטלוויזיה, ואף על פי ש"שיעורים בהתפרקות" הוא כבר ספרו הרביעי - אחרי ספרים מקוריים ואינטליגנטיים שבהם "פובידיליה" (2003) ו"קצב התמוססות הקרחונים" (2013) - הוא כנראה ידוע יותר בזכות עבודותיו ככותב לסדרות טלוויזיה (שבהן "מסכים", "המדרשה" ואחרות). לכן זה רק טבעי שההשפעה הטלוויזיונית נוכחת גם בספר הזה, ולטובה, שכן נדמה שבזכותה מוכנסים אליו כמה עקרונות נרטיביים קלאסיים שהספרות הישראלית נוטה להתרחק מהם בזמן האחרון.
הכוונה היא בעיקר לתפקיד הפעולה בהנעת הסיפור. אם לפי הגישה הקלאסית של אריסטו, היסוד החשוב ביותר ביצירה הוא הפעולה או סדרת הפעולות שיוצרת את העלילה, והאפיון של הדמויות צריך לבוא לידי ביטוי קודם כל במעשיהן ולא בתיאוריהן, ברומנים רבים בספרות הישראלית העכשווית - ודווקא במשוכללים והיפים ביותר שבהם - הנטייה היא לפעולה המופנמת אל תוך הלשון. זו פעולה המתגלמת בזרימת המבעים, ההתבוננויות, הזיכרונות והתיאורים - כלומר בממד הקול, הפנימי בדרך כלל, של הדמות או של המספר; וגם כאשר מוצאים בסיפורים האלה פעולות שיהיו גלויות גם למבט חיצוני, הן הרבה פעמים מופיעות בצורת סיכומים, בהסתכלות לאחור או ממרחק, ולא בהכרח מניעות את הדמויות בהווה הסיפורי או משמשות ציר מרכזי בעיצובן.
לעומת זאת, לאורך רוב "שיעורים בהתפרקות", הפעולה לא רק מניעה את העלילה, הבנויה כרצף של סצנות שמתרחשות לנגד עינינו ממש, ב"כאן ועכשיו" של הסיפור, אלא גם משמשת ציר מרכזי בעיצוב הדמויות. אצל הר־לב, אנחנו לומדים על מצב הרמייה העצמית של דמות כשהיא מנצלת את תדמיתה הצדיקה כדי לגנוב; על תסביכי הדימוי העצמי של דמות אחרת כשהיא מסתגרת בבית; ועל מצב הדיכאון של דמות אחרת כשהיא מנסה להתאבד. מכיוון שמעשיהן של הדמויות לא תמיד תואמים את מה שהן אומרות על עצמן - הפער בין המילים והמעשים חושף אותן לא פחות מאשר התיאורים עצמם.
יוצא שלמרות הפעלתנות המרובה של הדמויות, יותר מאשר ספר של עלילה, זה ספר של דמויות; ואלה דמויות רב־ממדיות ומלאות חיות: הר־לב מציב במרכז הספר שלושה אחים לא־צעירים, ומטיל אותם, יחד עם הוריהם, למערבולת של ניתוחים ואבחונים עצמיים. הבכור, ליאור המכנה את עצמו "סאדיק", הוא מורה ליוגה "מואר" בן 47; השני, זוהר, הוא איש שוק הון סוער ומיוסר בן 44; והשלישית היא נטע המתגוררת בניו יורק, חובבת ספרות בת 38, שרוצה מאוד לכתוב משהו משל עצמה אבל בפועל קוראת יותר מאשר כותבת.
שלושת האחים הללו אינטליגנטים, רגישים ועתירי פוטנציאלים, ועם זה הם כישלונות מהדהדים, קודם כל בעיני עצמם (וגם בעיני הוריהם): אומללים, אובדי־דרך, והמחפיר ביותר (בעיני האם) - חסרי צאצאים.
הסיפור נפתח כאשר סרטונים ששלח אביהם המת מתחילים לנחות בתיבות האי־מייל שלהם. האב נפטר שלושה חודשים קודם מהתקף לב שני, ובפרק הזמן שבין ההתקף הראשון לשני הוא התפנה להכין לילדיו סרטונים שיתקבלו אצלם אחרי שילך לעולמו. כעת מאיצים המסרים מהעבר השני של מסך המוות כמה מהתהליכים המשבריים שבהם נתונים שלושת האחים, המתמודדים עם שאלות פתוחות מהעבר, עם הזדקנותם, עם דעיכת הליבידו שלהם ועם הספקות הרגילים מה הם בעצם עושים עם חייהם.
הר־לב מצליח לצלול אל הדרמה הרגשנית המתהווה כאן בלי ליפול לסכריניות או דידקטיות - אולי משום שהוא מגניב את התובנות פנימה יחד עם הנוגדנים שלהן, עם הקולות המלגלגים והספקות הפנימיים ("כמה מרוויחים היום בעבודה רוחנית?" שואלת האם את סאדיק). אפילו סאדיק עצמו לא לגמרי מאמין בשלל האמיתות הבודהיסטיות־רוחניקיות שממלאות את הספר - אמיתות בסגנון "כדי לשלות את הפנינה צריך לצלול למעמקים" או "ההבחנה בין החלל החיצון לחלל הפנימי היא רק קונבנציה תרבותית" - מה שמנטרל אותן מהנפיחות שמתלווה אליהן בדרך כלל.
למעשה, עולמן הפנימי של הדמויות ויחסיהן המורכבים עם הוריהן מפותחים כאן בכישרון כזה, שספק אם בכלל היה צורך בהחזרת האב מן המתים כדי "להחיות" את מערכות היחסים איתו. האב המת אמנם ממלא כאן תפקיד מענג - משהו בין ליצן לג'יני ("אז אני מת", הוא אומר לבנו בסרטון, "איך זה קרה? עוד התקף לב, סביר להניח. זה לפחות מה שמנבאים לי. אבל בחיים יש גם הפתעות"), אבל חזרתו לא באמת נחוצה להבשלת התהליכים הרגשיים של שלושת האחים, שמתמודדים עם דמותו של אביהם גם בלי נוכחות ההולוגרמה שלו.
ייתכן שהר־לב חש בכך, כי אף על פי שהאב שולח את ילדיו לשלל משימות ברחבי העולם - משימות שהיו יכולות למלא בקלות עוד 100-200 עמודים של עלילה פעלתנית - איפשהו לקראת הסוף נזנח הקו העלילתי הזה, וברגע שהמשבר הפנימי של הדמויות מגיע לזיקוק, הספר מסתיים כשהוא משאיר מאחוריו הרבה קצוות עלילתיים פתוחים.
הדמויות של הר־לב, שכל אחת מהן שקועה בתוך עולמה, לא זקוקות לאחרים כדי לראות את עצמן. מהבחינה הזאת, אף על פי שהן מקפצות בלי הרף ברחבי העולם, בורחות אל אחרים ומהם ומעצמן, הן נותרות במידה רבה בבידוד: כמו האב ששולח סרטונים שבהם הוא "משוחח" עם ילדיו במעמד צד אחד, גם ילדיו עצמם לא מצליחים להשפיע זה על זה ולהשתנות, והם מגיעים לתובנות "במעמד צד אחד" יותר מאשר מתוך המגעים שלהם עם העולם.
לכן, גם אם כל אחת מהדמויות ברומן זה היא עולם ומלואו של הקשרים ומערכות יחסים, הספר מביא למעשה תיאור רצוף־השתקפויות של משפחה הנתונה במצב של ריחוק חברתי, שחבריה מופנמים כל כך זה לתוך זה עד שהם לא זקוקים זה לזה בפועל, וחיים את חייהם המשפחתיים במידה רבה לבדם.
שיעורים בהתפרקות / יזהר הר־לב, זמורה, 287 עמ' טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
