חומוסיות בירושלים: הרבה מעבר לאוכל

יוםהחומוסהבינלאומי הוא הזדמנות לחזור אל בירת המדינה, שטוענת כמובן שהיא גם בירת החומוס הישראלי – למרות שביפו ובעכו יש שיחלקו על זה. חומוס בירושלים הוא יותר מאוכל: הוא שיוך עדתי, משפחתי, מסורתי וסוג של הצהרה, קצת כמו הקרב על המעורב הירושלמי המקורי בין "חצות" ל"סימה" . ריכזנו עבורכם את האהובים עלינו.

ההיסטורי: חומוס פינתי

עם סגירת"חומוסטעמי" ("לא ללעוס, לבלוע") בשל פטירת הבעלים, נותר חומוס "פינתי" בפינת הרחובות המלך ג'ורג' וההסתדרות מוסד החומוס היהודי הבלתי מעורער של העיר. ב"פינתי" מושיבים את כולם ליד כולם, וכל סועד יודע שזה לא המקום לפתוח לפטופ ולהתרווח ליד השולחן – יש תור.

החומוס של "פינתי" הוא חמצמץ במידה, בהתאם לטעם הישראלי ה"עדין" יותר, והמתכון הסודי נשמר במסעדה עשרות שנים. כמו כל חומוסייה שמכבדת את עצמה, גם את קירות "פינתי" מעטרות תמונות ובהם שועי עולם שאכלו שם במשך השנים.

גם בימי הקורונה "פינתי" פתוחה, במתכונת של TA. בשעות הצהריים הספסלים ברחוב ליד המסעדה מתמלאים בסועדים - ואין אף אחד שיקרא להם להזדרז.

האותנטי: אבו שוקרי בבית חנינא

אז מי הוא אבו שוקרי המקורי? האם הוא מאבו גוש? מהעיר העתיקה? או זה שפועל כבר עשרות שנים מבית חנינא בצפון העיר ומצהיר על גבי האריזות בעברית: "אבו שוקרי המקורי – אין לנו סניפים נוספים"? ברשותכם, לא ניקח צד בויכוח הזה, אבל נתמקד בזה שבבית חנינא.

לא רבים מחוץ לירושלים מכירים את החומוסייה הזו, שבקרב חובבי החומס נחשבת בטופ 5 של החומוסיות בארץ. באבו שוקרי בבית חנינא טוחנים עדיין את החומוס ביד, אבל את הפלאפל כבר עושים במכונה. מדובר בחומוס פלשתיני אותנטי: יש לו טעם חמוץ מודגש, והיו ישראלים (גם במערכת "ישראל היום") שתהו אם הוא מקולקל... אז זהו שלא – זה טעמו של החומוס הערבי-ירדני, וגם המרקם הוא הרבה פחות "שמנתי" מחומוס במסעדות ישראליות. אבו שוקרי מוכר גם בזכות החמוצים המופלאים שהוא מחמיץ לבד, אבל זהירות – זה חריף אש.

בימי הרמאדן עמוס מאוד אצל אבו שוקרי, שכן אין מוסלמי שמכבד את עצמו בירושלים שלא ישבור את הצום עם חומוס. בימים כתיקונם הוא פתוח מ-08:00 עד 12:00 ומ18:00-20:00 בלבד, גם לקנייה במקום בימי קורונה. בימי הרמדאן עקב סגירת החנויות בערב במגזר הערבי בשל מגפת הקורונה, הוא פתוח עד שעה 15:00 בלבד.

המתוייר: הלבנונית באבו גוש

קצת מחוץ לירושלים, באבו גוש, נאבקות ביניהן מספר חומוסיות על החך הישראלי. לבד מאבו שוקרי המקורי או המקורי פחות, "המסעדה הלבנונית" היא אבן שואבת גם למבקרים רבים מאזור המרכז. החומוס של הלבנונית הוא הרבה יותר ישראלי מפלשתיני, ויש לו מרקם חמאתי וטעם רך, עם דגש על טחינה. לחומוס של הלבנונית טעם פחות חמוץ, והמסעדה פופולרית בשל זה גם בקרב תיירים רבים, שמחפשים טעם פחות עז בחומוס.

המסעדה לא מבצעת משלוחים אבל אפשר בהחלט לקחת TA במקום ולהתענג עליו באחת מפינות החמד שבכפר אבו גוש.

פתוח מ-10 בבוקר ועד 23:00.

הטרנדי: החומוס של טחינה

לפני מספר שנים נפתחה החומוסייה המיוחדת הזו ברחוב ניסים בכר, ליד שוק מחנה יהודה וסמוך לתיאטרון הפרגוד ז"ל. במקום מכיניםחומוס נדיבשמותאם יותר לחיך ה"אשכנזי" עם תוספות בצבעים שונים. ניתן גם לאכול בשיטת ה"רי-פיל" – מחיר קבוע למילוי הצלחת שוב ושוב, עד ששובעים (או מתפוצצים). בשל הצלחת המסעדה הצנועה הזו נפתחו לה גם סניפים במקומות שונים בארץ, אבל המיקום של המסעדה עם פינת הישיבה שמשקיפה על אחד מהרחובות הכי יפים בירושלים – עושים את ההבדל.

במסעדה גם נוהגים לאסוף את כל האוכל שנשאר סמוך לשעת הסגירה, לארוז אותו בכלים מהודרים ולהגישו לדרי רחוב או לקשיי יום.

החומוס של טחינה, ניסים בכר 23 פתוח 12:00-22:00

המשפחתי: חומוס אליהו מחנה יהודה

חומוס אליהו בשוק מחנה יהודה נפתח לפני כ-5 חודשים, כאחד מסניפי הרשת המצליחה ברחבי הארץ. המקום פופולרי במיוחד בקרב משפחות ומבקרים מחוץ לעיר בשוק. החומוס של אליהו מוגש במנות נדיבות, אך גם הוא נוטה יותר לטעם ה"אשכנזי" ופחות למזרחי. המיקום בשוק הוא מיוחד, דבר שתורם גם לאווירת "מחניודה" צעקנית וחמה במקום.

א׳-ה׳: 10:30-20:00

ו׳: 08:00-15:00

ש׳: סגור