יאיר ידידי
חשבתי לשלוח לך ווטסאפ, אבל זה טקסט ארוך מדי, אז מפרסם אותו פה.
אני באמת מעריך אותך מאוד. יצאת הכי מוצלח מכל החבורה שהיינו חלק ממנה בגיל 20. מי ימנה מעלותיך וכישרונותיך? אתה איש שאוהב בני אדם, אשף חברתי, להטוטן של מילים, פצצת כריזמה. יש לך לב טוב, הבחנה דקה, תחכום, הומור נהדר, שיער יציב. אתה כותב מעולה גם פרוזה וגם שירים, אתה שרירי, חבקן אלוף. מה יש לומר, אתה זכר אלפא, רומיאו.
לאחר שאמרתי את כל זה, אני רוצה להציע לך את הבחנתי למצב שבו אתה נמצא כעת. אם לא בא לך עליה, תעצור כאן.
יאיר, לקחת את הפנייה הלא נכונה. פתחת במופע של הנבגד הנוקם, מעיף בגדים של האקס מהחלון של חדר השינה תוך נאומים לכל מי שרוצה לשמוע בשכונה מה עוד תעשה לו. בצומת שבו פנית היתה עוד אפשרות. להישאר רגוע. רוצה לנקום? תרקח נקמה מתוקה בעוד שנתיים־שלוש, תגיש אותה קרה. אבל לא ככה.
הרטוריקה שאתה משתמש בה בנאומיך התכופים מול קהלים דמיוניים לא עובדת. בתי בת ה־8, שחלפה ליד המסך ששידר אותך, אמרה לי: "אבא, למה הוא צועק? יש לו מיקרופון". וזה עוד בלי להבין את המילים. עלית לטונים, ואתה לא יורד, רק מסלים מיום ליום.
בתור אחד שמתמחה בטונים, הרושם שלי הוא שלתדר הזה אין מקום עכשיו בסל הקניות של אזרחי ישראל. רוצים השלמה, רגיעה, מראית עין של פיוס, שקט מכיוון השאלה מי מנהיג אותנו. התעסקנו בזה מספיק, עכשיו יש לנו חיים, ואיזה חיים יש לנו עכשיו. איזה בלאגן. עזוב אותנו מהפאתוס, באמאש'ך. אתה ושותפך עפר שלח מכים בכל עוצמת לשונכם החדה בכל מה שזז, אבל אם נדמה לך שזה משרת כרגע משהו, בונה משהו, ישנה משהו - אתה ממש טועה.
בינינו, יאיר, גודל העבירה שחשבתם לעשות עם המשותפת זהה בדיוק לגודל העבירה שעשה גנץ עם ביבי. אולי אפילו טיפה יותר. נגיד, פי מיליון. אז גם אתה וגם שלח לא יכולים לדבר בשם איזו ערכיות. גם אתם זממתם להפר את הבטחתכם. והציבור מעדיף את ביבי על יזבק, ככה זה בישראל השנה. בתור המאבחן הגדול של מה ישראלי, איך לא עלית על זה בעצמך? וזה שחשבתם שגנץ הוא דוגמן־בובה שלכם, כפי שאני לומד מדברי שלח, זאת טעות קשה שלכם, לשמחת רוב הציבור בישראל, על פי הסקרים השבוע.
עצתי לך, יאיר, לך תהיה ראש אופוזיציה יצירתי. שַקם את תדמית ה"לא מגיע לישיבות הוועדות והמליאה", תן נוכחות שיא. תגיש חוקים, תשב בוועדות. אל תיסע אף פעם לחו"ל, ואפסן את אכזבתך בשמירת חפצים. לא יהיה לך שימוש בה בקרוב. רק כך תחזור להיות שחקן מרכזי.
יום העצמאות
מכל ימי השנה אוהב אני את יום הכיפורים. יום שקט יחסית, רגוע, אוויר נקי, עת רצון בין הבריות. מכל ימי השנה איני אוהב את יום העצמאות, שבשבילי הוא רועש עד מאוחר מדי בלילה, מלוכלך, אלים, בריוני לעיתים. אני מתעב את תרבות השחתת הרכוש, שנתפסת לגיטימית בערב יום העצמאות, כאילו שדור 48' חירף נפשו כדי שלנו יהיה חופש להשחית מכוניות ושאר דברים שנמצאים ברחוב בספריי קצף, חוטים, קיא.
רצתה הבריאה לשחק מעט בחגיה, והלבישה את יום הכיפורים על יום העצמאות. אילצה את יום העצמאות להיחגג באופן פחות מוחצן, פחות שם קצוץ על השכנים, פחות מזהם את האוויר בפגרי בעלי חיים נחרכים באש. יום של התכנסות בבתים, מרחב ציבורי כמעט ריק. אין זיקוקים שמקפיצים את הלומי הקרב וחיות הבית. מודה שזה בא לי טוב.
קמתי מוקדם בבוקר העצמאות ללכת לעבודתי. גם ביום הזה היתה תוכנית בוקר, ושמתי לב שישנתי בלילה הזה בשלווה ולא התעניתי מהלמות הבסים במסיבות ענק במרכז האירועים הקרוב לביתי. יצאתי מהבית, והנה מכוניתי בדיוק כשהיתה בערב קודם. אף אחד לא הפך אותה למטרת דמות לטיווח הספריי שלו. שמחתי. גם היא שמחה.
אני מרגיש שבחברה שיש בה דיון על נושאי ליבה ולא רק על פוליטיקת גידופים, היה יכול להיות מעניין להשתמש במסיבה שבוטלה השנה כדי לחשוב מחדש על האופן שבו חוגגים את היום החשוב הזה. אולי בזמן הזה, שבו אנחנו אדונים לגורלנו, מחליטים לבד על מדיניותנו בפני הנגיף, בלי להיות תלויים בשום מלך או קיסר או רודן או פריץ, שווה שנעריך טיפה יותר את שלטוננו העצמי, את המדינה שלנו, את מוסדותיה, את המחיר ששולם עבורה.
לא יכול להיות ששוטטות ברחובות וקניית קשתות מהבהבות ופטישים מצפצפים מארץ העטלפים זה הכי טוב שלנו. כי אם כן, אז אין לי פרצוף לעמוד מול דור המייסדים ולומר לו: זרעים שזרעתם - זה מה שנבט מהם. הייתי רוצה שביום הזה יהיו מעגלים של ריקודים ומעגלים של שיח, הייד־פארקים המוניים בכל מקום, ובהם אזרחים אומרים באופן עצמאי כל מה שעולה על דעתם.
הלוואי שזה ישתנה. ברור שזה לא ישתנה, אולי אני אשתנה. זו תהיה עצמאות.
אבחון
אמור לי איך אתה עוטה את מסיכתך ואומר לך מי אתה, חבר.
אם אתה לא הולך עם מסיכה בכלל, אתה או עבריין או אנרכיסט, שזה עבריין עם אידיאולוגיה. לך לא יגידו מה לעשות, ולא משנה מה המחיר. אתה בכלל קראת מחקר מטיבט, שעטיית מסיכות לא עוזרת בכלל ואף עלולה להיות מסוכנת אם אתה בולע את המסיכה בטעות, אז אתה גם מכוסה מדעית. אף אחד לא יגיד לך מה לעשות, אתה תרסס את הזולת כמה שבא לך, ושיגיד תודה שבכלל התקרבת אליו.
אם אתה קרוב לאחרים והולך עם המסיכה על הסנטר, אתה אחד משניים: או אחד שתהליך הנשימה שלו מתרחש דרך הסנטר, סוג של לווייתן עם פטנט אחר, או אחד ממספרי הסיפורים, מעגלי הפינות, מקמבני הקומבינות. יתפוס אותך שוטר - תגיד לו: "רק הורדתי לשנייה, הנה אני מחזיר". מה יעשה לך? אפס ביחסי אנוש.
אם אתה הולך עם המסיכה כשצריך, ליד אנשים, ומוריד אותה לחצי הפרצוף כשאתה לבד במרחב, אתה איש כלבבי. מבין את החשיבות אבל לא נגרר לציות עיוור. ברור לך שעטיית המסיכה כשאתה לגמרי לבד היא דבר מיותר לגמרי, שגם פוגע באיכות האוויר שאתה נושם, ומצד שני אתה מכיר באיכויותיך כממטרה של נגיפים. מפעיל שיקול דעת, קשוב.
ואם אתה מאלה שעוטים מסיכותיהם גם כשהם לבדם באוטו עם חלונות סגורים, אני מוכן להמר שאתה גם לא חוצה באדום כהולך רגל ב־3 בבוקר כשהכביש ריק לגמרי, ואף פעם לא טועם שקדים בשוק לפני ששילמת. אני לא שופט אותך. בסוף הרי תקבור את כולנו. בזום.
avrigilad@gmail.com טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
