שער הרחמים

ביום שישי האחרון עמדה רחמים במטבח ביתה הצפון תל־אביבי ובחשה בסירי ענק שבעבעו על הכיריים הרחבות. תבשיל דגי חריימה, ארטישוקים ממולאים, עוף בצ'ילי, צלי בקר, מרק אסאדו עם שעועית וקובה במיה. 

"ככה אני, חייבת שיהיה ריח של אהבה ובית חם לבנים שלי. אני שולחת לשכנים שלי אוכל, וגם לשומר למטה", היא אומרת בין ערבוב סיר אחד למשנהו, מנהלת בין לבין את חמ"ל ה"עזרה לזוגות שקבעו חתונה בחודשים הקרובים ונמצאים בלחץ בגלל הקורונה" - שהיא הקימה באופן ספונטני.

פוסט שהעלתה לעמוד האינסטגרם שלה בשבוע שעבר, שבו הזמינה זוגות אובדי עצות ליצור איתה קשר ולהיעזר בניסיונה הרב, הזרים אליה המון תגובות. "אני כאן למענכם ובשבילכם", כתבה. "יש לכם צורך בעזרה לגבי עריכת חתונה על פי הגבלות משרד הבריאות? מתלבטים? מתוחים? כתבו לי". 

כדי להשתלט על זרם הפונים גייסה רחמים את כל צוות משרד ההפקות שלה, ודרך קבוצת הווטסאפ המשותפת שלהם היא מנתבת את הבקשות מאינספור כלות לעתיד שרואות את חלום החתונה מתפוגג כמו אלכוג'ל אל תוך כף יד חוששת. בשלב מסוים היא מוותרת על הקלדת התשובות ופשוט עוברת להקליט את העצות וההוראות, שכוללות גם מענה ישיר לשאלותיהן של הכלות החרדות. 

כן לבטל אירוע שנקבע ליוני, או לא לבטל? כן לערוך חופה או לא? מה להגיד לחמות ש"איבדה את זה"? ואיך לעבור בשלום את הלחץ שנחת משום מקום על כלות ועל חתנים שהיו עסוקים בתכנון האירוע המכונן של חייהם - ונאלצו לבטל ללא התראה מוקדמת, עקב הנחיות משרד הבריאות, בלי כל רמז לעתיד.

"אני צריכה לעזור, כי אני רוצה לעזור, כי אני יכולה לעזור", היא מסבירה למה נכנסה להרפתקאה הזאת. "הפקת אירועים זה המקצוע שלי כבר 25 שנה. זה מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, ובשעת חירום כזו אני חייבת לתת מעצמי. מה זאת ערבות הדדית אם לא זה, ואיפה הכוח שלנו כעם מאוחד ומגובש אם לא בדברים האלה? זה הזמן להשאיר את הוויכוחים בצד ולאחד כוחות, להתמלא בחמלה ובנתינה. אני מזמינה את כל הזוגות שקשה להם להתייעץ איתי ולהיעזר בי. אני פה הכי בשבילם". 

היא צרודה עכשיו ממאמץ הדיבורים, בדיוק כמו בימים שאחרי הניתוח להסרת גידול שפיר מבלוטת התריס, לפני ארבע שנים. "אבל יעבור לי. הזוגות האלה צריכים אותי עכשיו".

נותרה לך מהניתוח צלקת על הצוואר. הסיוט הזה כבר מאחורייך?

"כן־כן, אני בסדר גמור. היתה תקופה לא פשוטה, עם חשד לסרטן בבלוטה, אבל אני כבר אחרי זה. מודה לאלוהים שהוא שמר עלי ושיכולתי לחזור לכל האהובים שלי ולמה שאני הכי אוהבת לעשות, לשמח".

מה העצה הכי טובה שאת נותנת לפונים אלייך?

"לא לבטל את החופה בשום אופן. את מסיבת החתונה כן, כי הרי אין ברירה, אבל לא לבטל חופה וקידושין. יש תאריך שנקבע, והוא מבחינתי 'מכתוב' מלמעלה. תערכו חופה כדת משה וישראל, ותנו תוקף לאהבה שלכם. חתן וכלה, שני זוגות הורים, רב ושני עדים. לא צריך יותר. בעזרת השם, כשנחזור לימי השגרה, תוכלו לחגוג כמה שאתם רוצים במסיבת חתונה הכי שמחה שיש.

"האהבה עכשיו במבחן, כי כולנו במשבר אחד גדול ומתמשך. אני מאמינה גדולה בדבר הזה שקוראים לו אהבה, ואני בטוחה שהיא יכולה לנצח את הכל".

רוב הכלות שפונות אלייך לא יכולות להרשות לעצמן, מן הסתם, את שירותייך. ובכל זאת את מגלה את סודות המקצוע, ועוד בחינם?

"אני לא יודעת אם הן יכולות להרשות לעצמן או לא, ודרך אגב, הלקוחות שלי הם לא רק סלבס ואנשים עתירי ממון. על האירועים האלה פשוט שומעים במדורי הבידור והרכילות - החתונה של אילנית לוי ואלירז שדה, החתונה של נטע אלחמיסטר, של מאיה בוסקילה, של חן, בתה של פנינה רוזנבלום - ואז אני מוגדרת כ'מפיקת האירועים לאלפיון העליון'. אבל יש לי עוד שלל לקוחות. 

החיקוי בארץ נהדרת . "איזו גדולה שני כהן הזאת, בחיי"

"לגבי סודות המקצוע שלי? אין לי שום בעיה לחלוק אותם עם כל מי שרק רוצה לשמוע. בשביל מה הקמתי בית ספר להפקות אירועים, אם לא כדי לחלוק את הידע שלי עם מאות סטודנטים, שמסיימים אותו והופכים להיות מפיקים נפלאים בעצמם? 

"אני מאמינה בנדיבות הלב שמחזירה לי פי אלפי מונים. זה עובד לי יופי עד עכשיו. שוק האירועים בישראל מגלגל כ־13 מיליארד דולר בשנה. כלומר, גִלגל - עד שבאה הקורונה הזו וטרפה לנו את כל הקלפים. יש לכולם מקום, ויש פרנסה לכולם, ככה אני מאמינה".

***

שלושה שבועות חלפו מאז הפיקה רחמים את מה שמדורי הרכילות הגדירו "חתונת השנה" - של הזמר אייל גולן ובת זוגו הדוגמנית דניאל גרינברג. למרות הזמן שחלף, רחמים מודה שעדיין לא התאוששה מהלילה הדרמטי, שהושפע, איך לא, מווירוס הקורונה וההנחיות איך לפעול בצילו.

"ייקח לי זמן, וואו, איזו טראומה זאת היתה. 25 שנה אני מפיקת אירועים, ידעתי משברים, ידעתי בלת"מים, אבל כזה דבר עוד לא היה לי", היא נאנחת. 

"החתונה נקבעה ליום חמישי, וכבר יום קודם, ברביעי, אני והצוות שלי היינו בשטח, פיקחנו על התקדמות ההקמה. היו פתרונות שהייתי חייבת להמציא, כי תפאורות שהזמנו לא הגיעו מסין, אז פנינו לייצור מקומי - שעלה פי כמה. ואני כל הזמן מתפללת ביני לבין עצמי: שרק לא יבטלו, שרק לא יגבילו את מספר האורחים".

ואז יצאה הודעת ראש הממשלה ומשרד הבריאות, שהגבילה התקהלות עד 100 איש.

"זה קרה בשבע בערב, ואני זוכרת כל רגע ורגע. ישבתי עם דניאל בלובי המלון, ושמענו יחד דרך הנייד את הצהרת ראש הממשלה. הדם אזל לי מהגוף, אבל רק לכמה דקות, כי אני חייבת להתעשת. אני מסתכלת על דניאל ואומרת לה: 'לא מבטלים בשום אופן, תהיה גם תהיה חופה, אנחנו שולפים את תוכנית מגירה ב'. 

"דניאל התקשרה מייד לאייל ושרה לו: 'לא ייאמן, היא אמרה לו כן, אח שלנו מתחתן'. אייל נתן את ברכת הדרך לחתונה של 100 איש. 

"ברגע שהבנתי שדניאל ואייל מקבלים את העניין בסדר גמור, ושהחופה תתנהל כסדרה, התפניתי לדרמה האמיתית של אותו ערב - לרדת אל עשרות העובדים באולם ולעצור להם את העבודה. זאת היתה סיטואציה לא פשוטה. היו שם תאורנים, בוני במות, אנשי שטיחים, פרחניות ואנשי המשרד שלי עצמם. 

עם דניאל גרינברג בחתונה המצומצמת // צילום: ששון משה

"באיזשהו שלב נשברתי ופרצתי בבכי, ואני אחת שתמיד בוכה בעבודה שלי רק משמחה, מורידה רק דמעות של אושר. בכיתי בגלל כל הספקים שאני עובדת איתם כבר שנים, חברים שהפכו למשפחה, שבבת אחת היו צריכים להפסיק לבנות אירוע חלומי, בישורת האחרונה של ההקמה. ברגעים האלה לא חשבתי על עצמי, רק עליהם. ישבנו שם על השטיחים שהונחו רק בבוקר, ופשוט בכיתי איתם. זה היה נורא".

בעלי המקצוע ספגו הפסדים גדולים?

"בוודאי. מדובר במאות אלפי שקלים. עלות החתונה הזאת הגיעה למיליון ו־700 אלף שקלים. ביטלנו שחקנים וניצבים, ביטלנו את עופר ניסים, ביטלנו סוסים אמיתיים שהיו צריכים להיות, ביטלנו פרחים, ביטלנו יותר מ־1,000 מנות שהיו אמורות להאכיל 1,000 אנשים, שתייה, מה לא?"

מי יישא בכל ההפסדים האלה?

"את כל האוכל קייטרינג 'פלפל' הנפלא תרם למרכז סיוע לחיילים בודדים ולחיילים חסרי עורף משפחתי, ע"ש מייקל לוין. לגבי שאר הדברים, אנחנו בוחנים את העניין בכובד ראש. גם אני, כמפיקת אירועים, וגם אייל ודניאל כלקוחות. 

"אני ביקשתי כל הזמן ממקבלי ההחלטות: תכירו באפידמיה הזו ככוח עליון. עוד היום, אנא מכם. אנשים ימשיכו לקנות בסופר, אבל יבטלו את בת המצווה, כי אי אפשר לחגוג עכשיו. 

"התחושה העצובה היא שהתעשייה הזו נמחקה כליל מעל פני האדמה. אני לא יודעת לכמה זמן נזדקק כדי לשקם אותה. הדיבור באוויר על מתן הלוואות לבעלי העסקים לא מנחם אותי. השיח צריך להיות שיח של פיצוי ולא של סיוע על ידי הלוואות. תוכנית חירום שתהיה ברורה וקונקרטית, כי אני לא הצלחתי להבין דבר וחצי דבר ממה שגיבשו עד כה במשרד האוצר.

"צריך להפוך את כל התוכנית הזאת למסמך בר קיימא, ולהעביר אותה בחקיקה בכנסת. בשביל זה צריך כנסת מתפקדת וממשלה חזקה ומאוחדת, ואני מתפללת שכבר תקום אחת כזו, כי הגיע הזמן".

אפרופו, מה חשבת על המהלך של בני גנץ?

"אני מאוד בעד המהלך שלו. חושבת שהוא הבין מה העם הזה צריך, ומה שהעם צריך זו ממשלה שתדע לשקם אותנו מההריסות של התקופה הזאת. אני חושבת שאנחנו נחזור לישראל אחרת. רק לא יודעת עד כמה אחרת".

וחוץ מזה, מה מצב היומן שלך בימים אלה?

"וואו, קשוח מאוד. ממש. כל אירועי אפריל שלי התבטלו, ועל אירועי מאי ויוני ובכלל על הקיץ מרחפת עננה כבדה של סימן שאלה אחד גדול. חתונות בארץ וגם בחו"ל, מסיבות בר מצווה, אירועים עסקיים, הכל מקבל 'ביטול' ביומן. זאת הפעם הראשונה שבה אני מרגישה חסרת אונים אל מול הלא נודע. 

"בהתחלה עוד התנחמתי שאוכל להמשיך ללמד בבית הספר שלי, שנמצא בתל אביב ומונה יותר מ־150 תלמידים, אבל גם הוא סגור בינתיים. אני נערכת לתת שיעורים מקוונים בפלטפורמה דיגיטלית. אין ברירה אחרת. עכשיו כולם, כולל כל צוות ההוראה המקצועי שלי, בבית. 

"גם אני יושבת בבית, ואני לא יודעת לעשות את זה, באמת. אני קמה בבוקר ומשימת חיי היא להעניק ולשמח, זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי. אז לפחות אני מתפנה לעזור למי שצריך אותי. אני וורקהולית שאוהבת את העבודה שלה, את הלקוחות שלה. 

"כל הלקוחות שלי הופכים להיות משפחה שלי אחרי שאני חולקת איתם את השעות הכי יפות של חייהם. אני כאילו אוספת לעצמי עוד ועוד קרובי משפחה ומרחיבה את הגרעין המשפחתי שלי. אז מה אני מציעה לך לאכול? את חייבת לטעום את המרק".

***

לא בכדי רחמים (46), אישה חמה ובלתי אמצעית, אוספת לעצמה עוד ועוד בני משפחה במהלך השנים. היא נולדה בברזיל, ובגיל חצי שנה אומצה מבית יתומים שם על ידי זוג ישראלים, אורי וברטין רחמים, וגדלה בחולון. 

אמהּ המאמצת חלתה בסרטן ריאות ונפטרה כשאירית היתה בת 16, ואביה נפטר כעבור שנה וחצי משברון לב, כשהוא מותיר אותה ואת אחיה רונן, המבוגר ממנה בשלוש שנים ומאומץ גם הוא, יתומים מאב ומאם. בראיונות לתקשורת הודתה שההתלבטות אם לפתוח את תיק האימוץ שלה היא נקודה רגישה וכואבת בחייה. 

מאז, בלית ברירה, רחמים למדה להסתדר בחייה. למסיבת הסיום בתיכון הגיעה בגפה, וכדי לפרנס את עצמה החלה להופיע כרקדנית, ובהמשך אף הקימה עסק של רקדניות לאירועים שונים בארץ וברחבי העולם. 

היא נישאה לראשונה ליורם חזן ב־1994 והתגרשה ממנו כעבור שבע שנים, נישואיה השניים לכדורגלן העבר לירון בסיס, במארס 2002, עלו לכותרות בעקבות הפיגוע ב"סי פוד מרקט" בתל אביב, שם חגגה את מסיבת הרווקות שלה, והוגדרה נפגעת הלם. בסמוך לנישואיה אלה החלה לעסוק בהפקת אירועים.

מבסיס התגרשה ב־2011, חודשים ספורים אחרי שהשתתפה בעונה החמישית של "הישרדות", שבה זכתה כשורדת האחרונה. בחמש השנים האחרונות היא מנהלת זוגיות עם איש העסקים והנדל"ן ובעליה של קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון, עמוס לוזון (55).

את שלל הסירים שבישלה היא תנייד בערב לביתו של לוזון בארסוף, שם הם מבלים את סופי השבוע, בשאר הימים הם מתגוררים בדירתה התל־אביבית של רחמים. מי שעוקב אחרי עמוד האינסטגרם שלה, שמונה כמעט 100 אלף עוקבים, מתוודע לאופן שבו מכנה רחמים את אהוב ליבה "עמוסי".

קראת את הטוקבקים שכוונו אליו, בהקשר לביטול כל האירועים עד למועד לא ידוע?

"למי יש זמן לקרוא טוקבקים?" היא עונה. "נראה לך שאני קוראת טוקבקים? אני מעדיפה לאכול צהריים עם הבנים שלי, מור (17) ואוֹרי (13), ולשמוע איך עבר עליהם היום. הם החיים שלי, הילדים הללו. אני קשורה אליהם בטבור, קמה בבוקר למענם, לא ישנה בגללם ובעצם חיה ושורדת את החיים האלה בשבילם. אני מתמקדת בהם, לא בטוקבקים. מה היה כתוב שם?"

שלך אין מה לדאוג מבחינה כלכלית, כשהכל מסביב מתמוטט, כי "עמוסי" ידאג לך.

"מעולם לא לקחתי אפילו שקל אחד מעמוס עבור העסק שלי. אני עצמאית, עם כל מה שמשתמע מהדבר הזה. מעולם לא ביקשתי, מעולם לא נשענתי, אני עובדת מבוקר ועד לילה, ישנה שלוש שעות בלילה. את כל מה שמביא איתו 'אירית רחמים הפקות אירועים' בניתי בעשר אצבעותיי, גם את בית הספר שלי. אומרים עלי שאני שחקנית נשמה טוטאלית, וברוך השם המאמץ שלי נושא פרי.

"אבל אם עמוס ואני נוסעים ליוון יחד, כי אני בת הזוג שלו, איזה טעם לפגם יש בעובדה הזאת? אני לא באמת מבינה. אם וכאשר אני אזדקק לעתודות כספיות, מי אם לא בן הזוג שלי יעזור לי בעת משבר ויהיה שם בשבילי? ואגב, גם ענף הנדל"ן וההשקעות חווה כעת טלטלה גדולה. הקורונה לא פוסחת על שום מגזר עסקי. 

"אנחנו יחד במשבר הזה, מתכנסים בד' אמותינו, מנסים להבין מה אנחנו יכולים ללמוד מכל זה, מדברים הרבה על מה שבאמת חשוב, על איך ההשתבללות הזו מדייקת לנו את מה שבאמת חשוב בחיים".

ומה המסקנה?

"בדיוק מה שאמרתי לכלה מהצפון, שבוכה בגלל עניינים כמו שמלת כלה והזמנה שכבר עוצבה. ברגעי משבר - מה שחשוב זאת האהבה. המוטו שלי לחיים הוא 'ועל הכל תנצח האהבה'. לי ברור שהמגיפה הזאת הציבה בפנינו מראה ותמרורי אזהרה אדומים שקוראים לאיפוק, לעזרה הדדית, לחברות, לנדיבות, לחמלה ובעיקר לאחדות בינינו. 

"אני מרגישה שעד שפרצה הפנדמיה הלכנו לכיוונים רעים של שנאת חינם, הכפשות, השמצות, המון רשעות ורוע בין בני אדם. היד היתה קלה על המקלדת, בדיוק כמו אלה שכתבו עלי ועל עמוס טוקבקים. מתברר שאין סוף ליהירות ולהתנשאות של בני האדם, ולכן ייתכן שהקורונה היא תמרור גדול וזועק לעשות חשבון נפש ולהיות טובים יותר ורחומים יותר".

***

"עמוס הוא אדם מבריק ואותנטי, ובעיקר טוב לב. אני יכולה להעיד כמה הוא נותן לאחרים, בסתר כמובן. הוא אבא לשלושה ילדים ועוד שלושה מאומצים מהם יש לו כבר נכדים, ואני גם מתרגשת מאיך שהוא מתייחס בכל כך הרבה כבוד לאמא שלו. אני מאחלת לכל אחת בן זוג תומך כמוהו. הנתינה שלו היא הרבה מעבר לגשמית. הוא שותף מלא ואמיתי לחיי, למעשיי, למחשבותיי ולאחריות שרובצת על כתפיי. הוא מודל ומושא להערכה.

"עמוס הוא אי של שפיות בחיים הסוערים שלי, ובעיקר איתו הכי מרגיש לי בית. כל החיים חיפשתי בית, וסוף־סוף מצאתי. פעמיים ננטשתי בחיי, פעם על ידי ההורים הביולוגיים שלי, פעם על ידי ההורים המאמצים שלי, שנפטרו צעירים כל כך, בני 50 פלוס. ואז, לפני חמש שנים, מצאתי סוף־סוף את הסול מייט שלי, את הנפש התאומה. מצאתי את כל מה שאיבדתי עם מות ההורים שלי לפני 30 שנה. אני מגישה לך מהחריימה, בסדר?"

אני יודעת שסיפור ההורים הביולוגיים שלך לא פתור אצלך. אמרת בעבר שאת נמנעת בינתיים מנסיונות לחפש אותם. משהו השתנה?

"דווקא היום, אולי בהשפעת המצב הכללי מסביב, אני בשלה יותר מתמיד לפתוח את תיק האימוץ שלי, ולחפש אחר ההורים שלי, כשעמוס מלווה אותי יד ביד בתהליך הזה. 

"אני מרגישה שהגיע הזמן והבשילו התנאים. עד עכשיו פחדתי, הדחקתי, הרגשתי שאם אחפש את הוריי הביולוגיים אבגוד באבא ואמא שגידלו אותי. היום אני מבינה שאין לזה קשר למסירות שלי אל ההורים המאמצים שלי. אדם חייב לדעת מאיפה הוא הגיע. אני חייבת לעצמי  ולילדים שלי את הקלוז'ר הזה".

זה אומר, מן הסתם, לנסוע לברזיל ברגע שהקורונה תיעלם מחיינו.

"זה אומר שכל מה שאצטרך לעשות - נעשה. אני מוכנה יותר מתמיד למסע הזה. אני פוחדת ממנו, אני מתרגשת ממנו, אבל התקופה הזאת, של עצירת מרוץ החיים, של הפאוזה הזו שמחשבת מסלול מחדש, שיקפה לי שזה מה שאני חייבת לעשות".

נחזור ללקחי היום שיבוא אחרי הקורונה. לאור כל מה שאת אומרת, ומה שחווית במקרה של אייל ודניאל, אולי כדאי להמליץ על קונספט של אירועים קטנים ואינטימיים, ולא על הפקות של 1,000 איש עם במות פומפוזיות?

"לבן הקטן שלי, אוֹרי, חגגתי לפני כמה חודשים בר מצווה בנוכחות 80 איש, לבקשתו. כולם באו ושאלו 'איך זה יכול להיות?' אז אם אני עורכת אירוע קטן, אני סופגת ביקורת, ואם אני מפיקה חתונה גדולה, מקטרגים עליה ואומרים שהיא מגלומנית. לא חושבים על כל עשרות האנשים שמתפרנסים ממנה. 

"אני הגעתי למסקנה שככה אנחנו, ישראלים חמים שאוהבים לחגוג עם המשפחה הגדולה שלנו, עם החברים מכל מעגלי החיים שלנו. ואני, תפקידי הוא להגשים לכל לקוח את אירוע החלומות שלו, לתפור לו את החליפה המדויקת למידותיו".

נחשי מה הזכרת לי עכשיו.

"אני יודעת", מחייכת רחמים, "את החיקוי שלי ב'ארץ נהדרת'. איזו גדולה שני כהן הזאת, בחיי. החיקוי הזה הגיע אלי בווטסאפ בשיא המשבר שהיה באולם, שעתיים אחרי הודעת ראש הממשלה. אני בדיוק יושבת לקבל החלטות איך אני ממזערת נזקים, את מי להזמין, מה לבטל, איך לבטל, ופתאום אני רואה את הדמות שלי - ומתפוצצת מצחוק. זה היה קרש ההצלה שלי בערב הזה. כמה דקות של אסקפיזם טהור שיכולתי להרשות לעצמי".

אהבת את החיקוי?

"ועוד איך. קודם כל, נכנסתי אחר כבוד לפנתיאון של עולם הבידור, לא? לכבוד לי, בחיי. אני בהלם לאילו רזולוציות הם ירדו, כמו לשחזר את הפולדר של בית הספר שלי, עם הלוגו והכל. זה מטורף. 

"וגם, אני יודעת שהוגים אירוע בצירה, האמיני לי שאני יודעת. אבל לפעמים יוצאת ממני הילדה שדיברה עד גיל חמש ערבית עיראקית בבית, ואני הוגה אירוע בחיריק. 

"זה הזכיר לי שפגשתי באחד האירועים את המורה ללשון שהיתה לי, והיא לחשה לי באוזן: 'אני גאה בך, אירית, על האימפריה שהקמת, כמה אני מתגאה שהיית תלמידה שלי'. אני בטוחה שהמורה הזו סולחת לי על העניין הזה. לארוז לך את הארטישוק הממולא הביתה?"

hagitr@israelhayom.co.il

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו