גם הראיון שערך אריאל כהנא עם צבי האוזר ב"ישראל השבוע", לא הצליח לפתור את החידה הפוליטית של השנה האחרונה, מסתורית אף מזו של ליברמן: איך קורה שדמויות מרכזיות במחנה הלאומי, בעיקר אישיות בעלת עוגן אידיאולוגי כה עמוק כהאוזר, הצטרפו בכזאת השתוקקות לאופוזיציה שנשבעה אמונים להחלפת שלטון הימין.
האניגמה מתעצמת דווקא לקראת מועד ג', שבו הימין קרוב במיוחד להגשמת חלק משמעותי משאיפותיו. חלומות שנידונו לפני עשורים בחוגי נוער של המחנה הלאומי עברו סוף־סוף לאגף הביצוע, ומי שמכניס מקלות בגלגלים הוא אחד מחניכיה הדגולים של התנועה? האוזר אמנם מתחייב שכחול לבן תאמץ את תוכנית המאה, אבל כמו שהסביר כאן בבהירות פרופ' אבי בראלי, כשגנץ מצהיר שהחלת ריבונות בבקעה תיעשה רק בתיאום עם הקהילייה הבינלאומית, המשמעות המעשית היא וטו של אירופה בהזמנה. האוזר לא עד כדי כך תמים לחשוב שהאיחוד האירופי, שכבר הזמין מבית הדפוס מדבקות לסימון תוצרת התנחלויות, יכיר בהחלת ריבונות בגושי התיישבות.
מימיו כיועמ"ש. האוזר עם רה"מ נתניהו // צילום: פלאש 90
"נתניהו מנהל מדיניות שמרסקת את החברה הישראלית", אומר האוזר, "תפיסת נתניהו היא שימור כוח פוליטי, על ידי יצירת מחלוקות". נדלג מעל קמפיין החרדל הדוחה ומעל העובדה שהוא וחברי מפלגתו קנו לעצמם הרגל לסמן בבוז את הליכוד ומצביעיו כ"ימין הזוי" ו"פולחן אישיות". מה שמפתיע הוא צרות האופקים שמפגין אדם בעל תודעה היסטורית ורוויזיוניסטית, שיודע משהו על טקטיקת הפילוג, ההדרה והדה־לגיטימציה שממנה סבלה התנועה שחינכה אותו.
"ריסוק החברה" וה"שיסוי" הם מיתוס שהשמאל טיפח כדי לעשות דה־לגיטימציה לעידן נתניהו, לאחר שתחזיות הקריסה הכלכלית, הביטחונית והמדינית קרסו. איך בכלל מודדים פילוג? האם החברה הישראלית כיום יותר מפולגת משהייתה בימי הפנתרים השחורים? מלחמת לבנון הראשונה? אוסלו? אירועי אוקטובר 2000? ההתנתקות? זה טיעון רציני?
הוגה חוק הלאום
אבל אם בכל זאת דחוף לקבוע שנתניהו אחראי לפילוג כלשהו בחברה, צריך להיות הוגנים ולהודות שאחד כזה אכן רשום על שמו - וקוראים לו "חוק הלאום". הכוונה הייתה טובה, אבל המימוש והנוסח פגעו באמת ובתמים במיעוטים - מוסלמים, נוצרים ודרוזים - אזרחי המדינה, שגם כך נאבקים עם אפליה, דעות קדומות ועוינות. אלא שבאופן אירוני, אחד מהוגיו ומקדמיו הדומיננטיים של חוק הלאום - היה צבי האוזר.
בהמשך דבריו עוד יקבע האוזר ש"נתניהו מנהל אסטרטגיה של ריסוק אמון במערכות... פוגע בכוונה תחילה באמון המערכות הביטחוניות, האקדמיות, התרבותיות, המשפטיות והתקשורתיות". זהו המשך של סעיף הפילוג, וגם כאן האירוניה מטפסת לראש מגדל. הרציונל העמוק ביותר מאחורי חוק הלאום היה הרצון להכניס לארגז הכלים השלטוני אמצעי לריסון כוחם המופרז של שופטי העליון, ולהיאבק באקטיביזם השיפוטי המשתולל בחסות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. האוזר היה מהוגיו של חוק הלאום המפלג כדי לשבור את בית המשפט - ואחרי שנתניהו מימש את החזון, הוא מאשים אותו בשיסוע החברה ובריסוק האמון במערכות?
האוזר עם גנץ // צילום: אייל מרגולין/ג'יני
"אני מבכה את השינוי שחל בנתניהו... הכל רתום לאותו קרב אישי, כולל עניין ארץ ישראל ואחדות ישראל", אומר ח"כ האוזר בעצב על האיש שהגשים את כל חלומות נעוריו: הריבונות ברמת הגולן (שהאוזר היה ממקדמיה המובילים); הצהרת פומפאו על חוקיות ההתיישבות, וההכרה בזכות להחלת ריבונות בבקעה ובגושים. מהידוע עד כה, להאוזר אין זיקה אידיאולוגית לכחול לבן, ליש עתיד, ול"שותפים הטבעיים" בעבודה ובמרצ.
אני מתקשה להבין את המניע למעשיו, אבל הולך ומתקבל הרושם שאם יש מישהו ש"שם את האישי לפני ענייני ארץ ישראל" - זה הוא עצמו. בעוד ימים לא מעטים יש סיכוי גדול שהאוזר יירשם בהיסטוריה כמי שלשם הפלת נתניהו היה מוכן להקריב את הסיכוי ההיסטורי הנדיר להגשים את האידיאולוגיה של המחנה שבו הוא צמח. טרנספורמציה לתפארת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו