1. בהארכה השלישית עלתה התהייה, אולי עדיף שייגמר כבר. לא משנה למי, העיקר שייגמר. השחקנים כבר גמורים, חלקם הולכים, חלקם צולעים, כולם כואבים. בעוד פחות מיומיים יש משחק נוסף, והצופה הניטרלי כבר בעומס יתר של חילופי הובלה, רווי מדרמות ומ"מהלכים אחרונים" למשחק אחד. אז יאללה, שייגמר.
איפה... הארכה רביעית, לראשונה בפלייאוף מאז 1953, ובסופה רודני הוד קובר שלשה (קלע 7 מ־9 הנקודות האחרונות של פורטלנד), ניקולה יוקיץ' החטיא עונשין ומלחמת ההתשה - 68 דקות, כמעט משחק וחצי - בין פורטלנד לדנבר, הסתיימה ב־137:140 לבלייזרס. למנצחים לא היתה אנרגיה לחגוג, למפסידים לא היתה אנרגיה להתאבל, לקהל לא היה מספיק כסף לשלם לבייביסיטר. אם היו נותנים ניצחונות בפלייאוף לפי אורך המשחק, פורטלנד היתה מובילה את הסדרה עכשיו 1:2.5.
מקולום. עוד אנטי גיבור שנהפך לגיבור בסדרה // צילום: איי.אף.פי
2. מארבע הסדרות המצוינות שיש לנו בחצאי הגמר, זו בין דנבר לפורטלנד מייצרת את הכי הרבה גיבורים ואנטי גיבורים. סי.ג'יי מקולום הוא הסקורר הכי פחות מוערך בליגה ונתן משחק לפנתיאון; דמיאן לילארד היה חלש יחסית, אבל עשה מהלכים קריטיים ומשך המון תשומת לב הגנתית; אניס קאנטר שיחק עם כתף פצועה ונלחם בגוף שלו (וברג'פ טאיפ ארדואן); ג'מאל מארי הפך לסכנה ברורה ומיידית לכל הגנה; ורודני הוד מצא גאולת פלייאוף עם שלשת ניצחון לאחר החוויות הקשות שעבר בקליבלנד.
אבל המסקרן מכולם הוא ניקולה יוקיץ', שלבדו מספק סיבה לא להוריד את העיניים מהסדרה הזו, ובמשחק מספר 3 גם מאמן דנבר, מייק מאלון, לא היה יכול להוריד ממנו את העיניים, ולא הוריד אותו מהמגרש במשך 65 דקות. 65 דקות זה זמן טוב לחילוף בכדורגל. יש אלפי תלמידי תיכון ל־3 יחידות מתמטיקה שמתפללים למספר כזה בבגרות. הפיתוי של מאלון לסחוט את הלימון מהכוכב שלו יכול להתברר כקטלני, ו־65 הדקות הללו, שהן כמות הדקות הרביעית בהיסטוריה של הפלייאוף לשחקן במשחק אחד, ירחפו מעל הראש של מאלון והגוף של יוקיץ' בהמשך הסדרה.
הצפייה ביוקיץ' היא חוויה אסתטית. כשהוא מקבל את הכדור אף אחד לא יכול לנחש מה יקרה, כמו חידת טריוויה שרק הוא יודע את תשובתה. ימסור, יכדרר, יזרוק, יטעה את השומר, את חבריו, את השופט, את הקהל, את עצמו. והכל בגובה של 2.13 מ' וגוף שנראה שמורכב מ־90% שומן תינוקות.
מאז הגיע לליגה מתמודד יוקיץ' עם כושר גופני לקוי, שטופל לא רק באימונים אלא גם בשיחות אישיות וטיפול צמוד ממאלון, שטיפל גם בצד המנטלי והילדותי שלו, כשהרבה להתלונן על שופטים. והשיפור ניכר. זה נתן לו אמנם רק 31 דקות בממוצע בליגה הסדירה העונה, אבל זה לא רע להפוך למועמד לגיטימי ל־MVP עם 31 דקות בלבד. אתמול הוא שיחק יותר מכפול בערב אחד, ובסיום המשחק מאלון התנצל בפניו על שנתן לו לשחק כל כך הרבה דקות. אם זה יעלה לדנבר בסדרה, יוקיץ' לא יהיה האחרון שמאלון ייאלץ להתנצל בפניו.
אנטטוקומפו. עומד בפני המשך הפרויקט של בוסטון // צילום: איי.אף.פי
3. אחרי משחק מספר 1 נדמה היה שבוסטון מצאה את התרופה ליאניס אנטטוקומפו - עם סוג של סדרת חינוך של ווטרנים לסוס הפרא הצעיר, עם הצגה הגנתית של אל הורפורד, הרבה התשה מנטלית והנה הילד לומד את הלקח. אבל בשני המשחקים מאז, אנטטוקומפו הוא זה שמלמד את בוסטון שהוא עשוי מחומר אחר (מילווקי ניצחה בבוסטון 116:123 ועלתה ל־1:2 בסדרה).
שדר המשחק קרא לו "גוף של אל יווני עם יכולת של MVP", הבידודים שלו חזרו להיות קטלניים ומגיעים עד לטבעת, חבריו לקבוצה מסייעים בארטילריה מבחוץ (40% ל־3 במשחק 3), והשבריריות של בוסטון עמוסת האגו חזרה. עם ג'נרל מנג'ר (דני איינג') שחטף השבוע התקף לב קל, מאמן שקיבל קרדיט בלתי נגמר וקיירי אירווינג אחד שמתרבים סימני השאלה לגבי אופיו, אנטטוקומפו הוא מה שעומד בפני המשך הפרויקט השאפתני של בוסטון, או חיסולו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
