הפרסומים האחרונים באשר לכוונות ישראל בנושא רצועת עזה, מבהירים לנו באופן שאינו משתמע לשני פנים: מאז הפסקת האש האחרונה לא חלו שינויים מהותיים בכיוון ההסדרה, ומכיוון שכך אנו מבינים כי צה"ל נערך מחד, ומאידך - חמאס לא יחכה עוד הרבה זמן. האם פנינו למלחמה, או לסבב? עוד חוזר הניגון.
הטקטיקה הישראלית מול רצועת עזה בחודשים האחרונים כיוונה להסדרה מול חמאס. לכך ישנן כמה סיבות ברמה האסטרטגית: הרצון לבדל את עזה מיהודה ושומרון, לא להכניס את אנשי הרשות הפלשתינית לעזה על כידוני צה"ל ובמחיר אבדות של חיילנו, ולשמר את הגמישות מול הזירה הצפונית. החשיבה הייתה שנוכל להכיל את המציאות בדרום, וליצור מנוף כלכלי מול חמאס נוכח הקשיים ברצועה, לפני חורף שצפוי להיות סוער.
הבעיה היא שהטקטיקה הישראלית נתקלה בקושי: חמאס הצליח לאתגר את צה"ל, שנותר ללא מענה אפקטיבי לטרור השריפות. כשהגיע סבב הרקטות, התגובה לא הייתה מוחצת ובטח לא משכנעת. כך סיימנו סבב כשחמאס חש הצלחה, ובצד שלנו - אכזבה. המצב היה עגום עד כדי כך, שתושבים יצאו לרחובות במחאה על רפיסות הממשלה ועל חוסר האמון במענה הביטחוני, תמונות שלא נראו במחוזותינו זמן רב.
רבבות יחזרו לגדר
ממשלת ישראל לקחה בחשבון שיש לעשות מאמץ לקראת הסדרה. היא אישרה את הפסקת האש, והנה הגענו עד הלום. כעת ניתן להבין מההצהרות של חמאס שההסדרה לא גובשה, והתגובה לכך מצדם נרקמת. בשלב הראשון לא נראה ככל הנראה ירי רקטות, אלא חזרה של רבבות לגדר הגבול, לשם פגיעה באורח חיי התושבים בעוטף עזה, אלו שכבר מזמן איבדו את הסובלנות והסבלנות למתרחש מאות מטרים מבתיהם. משם המציאות תדחוף אותנו, אלא אם יהיה שינוי משמעותי, למפגש אלים נוסף. רק שהפעם, הסבב יגמר אחרת.
רבבות יחזרו אל הגדר // צילום: איי. פי
נתניהו, שלקח על עצמו את תיק הביטחון, לא יכול להרשות לעצמו סבב רופס נוסף מול חמאס, לא בהקשר הביטחוני, ובטח לא בהקשר הפוליטי - נוכח שנת הבחירות. המפגש האלים הבא אם כן, הוא בעל פוטנציאל משמעותי להסלמה רבתי, וצה"ל כבר מתכונן אליו היטב.
במצב הזה, חמאס עלול למצוא עצמו עם הגב לקיר: לא רק שיקבל אש תופת אל תוך הרצועה ויאבד מכוחו, לבטח לא יחול גם שיפור במתרחש ברצועה פנימה. בחמאס מבינים שמבצע צבאי לא ישרת אותם בדבר, בטח כאשר בפעם הבאה ראשיהם מצויים בסכנה: אני מניח שצה"ל יפתח את המבצע, אם יתרחש, במהלומת עריפה של ראשי חמאס. הם יודעים ומבינים זאת, ולכן המציאות בצד שלהם הרבה יותר סבוכה.
הכוונה: להיכנס לעומק הרצועה
האימונים אותם מבצע צה"ל באחרונה, בתוך שטחים צפופים, פירי מנהרות ושטחים סבוכים, מעידים על רמת הכשירות של היחידות למתאר הלוחמה בעזה. האימונים הללו גם מבהירים שהכוונה היא להיכנס לעומק הרצועה, ולפעול במרחבים בהם צה"ל לא פעל בעשור האחרון, לרבות מבצע "עופרת יצוקה". האימונים האלו הגיעו מהלקח והתובנות ממבצע "צוק איתן", בו התגלו פערים בתחומי לחימת המנהרות. הפעם המצב שונה, ונבנתה כשירות לכך.
מתאמנים בלוחמת מנהרות // צילום: דובר צה"ל
אולם השאלה המעניינת היא: האם צה"ל מתאמן לקראת המלחמה הבאה, או לקראת המלחמה הקודמת?
השאלה הזו היא אקוטית, כיוון שקברניטי הצבא חייבים לקחת בחשבון את ההפתעות שחמאס עלול לייצר. ראינו את מטח הרקטות שרבות מהן לא יורטו על ידי "כיפת ברזל". ראינו גם את שילוב האזרחים על הגדר והפעלת כוחות לוחמים בחסותם. חמאס יכול לאתגר את צה"ל, אך בדבר אחד אין ספק: בהינתן ותתקבל החלטה לפעול במלוא העוצמה ברצועה, עד כדי כיבושה, מהלך אגרסיבי, עתיר אש, לא יותיר לחמאס ברירות רבות מידי, זולת הקרבה או בריחה. בכל אחת מהאפשרויות ידם תהיה על התחתונה. נקווה באמת שבפעם הבאה נפעל חזק, מהר, ולעומק, אחרת שוב יחזור הניגון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו