לפי כתבה נרחבת שפורסמה אתמול ב"ניו יורק טיימס", מחקר על אודות מדוזה שהתגלתה כבת אלמוות עשוי לשפר פלאים את איכות החיים האנושיים לעת זיקנה.
הכתבה מבוססת על תגלית של כריסטיאן סמר, סטודנט גרמני לביולוגיה ימית, שגילה בשנת 1988, סמוך לעיירה רפאלו שבריביירה האיטלקית מדוזה בת אלמוות. במסגרת המחקר שערך סמר הוא שלה יצורים שונים מהים ברשת ללכידת פלנקטון, ובין היתר מדוזה ששמה Turritopsis dohrnii.
מדובר במדוזה בגודל ציפורן של זרת, שאף שהונחה בצלחת פטרי מעבדתית, היא סירבה למות. במקום להזדקן הלכה המדוזה והצעירה, עד שהגיעה לשלב הראשוני של התפתחותה, ואז החלה במחזור חדש של חיים.
הממצאים פורסמו בשנת 1996 במאמר "מעגל החיים במסלול לאחור". במאמר תוארה המדוזה כיצור שהצליח לחמוק מהמוות ולהשיג חיי אלמוות. הממצאים נראו סותרים את חוקי הטבע הבסיסיים, ואחד ממחברי המחקר הישווה זאת למחזור החיים של פרפר. המחקר לא היה מוכר מחוץ לאקדמיה בשנים שעברו מאז, אולם כיום המדע סבור כי תהליך ההצערה של המדוזה נגרם מלחץ סביבתי או מתקיפה פיזית.
המדען היפני שין קובוטה עקב במשך שנים אחר המדוזה, וכעת תולים בו את התקווה לפתרון תעלומת ההזדקנות. "יישום המחקר על בני אדם הוא אחד החלומות היפים של האנושות. כשנבין איך המדוזה מצעירה, נוכל להשיג דברים נפלאים", אמר קובוטה. לדבריו, "המדוזה בת האלמוות היא מין פלאי, אולי המופלא ביותר בממלכת החי. אני מאמין שיהיה קל לפתור את תעלומת האלמוות וליישמה גם על בני אדם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו