קופצת לגובה

על החלון הפנורמי בדירתה של מאיה כץ, המתמודדת על ראשות עיריית הרצליה, היה תלוי שלט בחירות גדול מבד סגול. כרזה שתבלוט למרחקים, שתשקיף אל הרחוב ואל כביש החוף העובר בסמוך, וגם תמשוך את עיניהם של המבקרים בבריכת השחייה שלמרגלות הבניין. אבל עכשיו רק קצהו של השלט מוצמד לזגוגית בנייר דבק, והשאר גולש ברישול אל הרצפה, מקמט את תמונתה של המועמדת הצעירה ביותר לראשות עיר בישראל, בבחירות שיתקיימו בעוד חודשיים. 

כץ (32) מתעלמת מהשלט שנפל. היא עומדת במרכז הסלון בשמלה אופנתית כחולה ובנעלי עקב דקות, נראית כתיכוניסטית עדינה, אבל ההתנהלות שלה בוטחת ונחושה. בקול נחרץ היא מחלקת בטלפון הנחיות למתנדבי מטה הבחירות שלה ומבקשת מהם להדפיס פליירים נוספים ולבדוק אילו שלטים נתלשו באישון לילה.

ההספק שלה לא היה מבייש אדם בן 50. בילדותה נבחרה פעמיים לאלופת הארץ בג'ודו. בגיל 16 נרשמה ביוזמתה ללימודי תואר ראשון במדעי המדינה, יחסים בינלאומיים וניהול. לפוליטיקה המקומית נכנסה בגיל 22 כשמאחוריה כבר תואר שני בדיפלומטיה ובחקר קונפליקטים, ולפני חמש שנים, כשהיא בת 27, החלה לכהן כסגנית ראש העיר וממלאת מקומו.

"יצא שהקריירה שלי התחילה מוקדם", היא אומרת כשעיניה עדיין נעוצות במסך הטלפון הנייד. "אני לא עונה על שום דפוס סטריאוטיפי, וצריך לשים בצד את העובדות שאני אישה, צעירה ורווקה. אם היה עומד כאן גבר, אף אחד לא היה מתעניין איך הוא הספיק כל כך הרבה.

"לפעמים אני מקבלת תגובות שוביניסטיות כמו 'את ילדה, מה עשית בחיים?', 'איך אחת כמוך תנהל עיר?' או 'לכי תתחתני ותעשי ילדים'. אנשים רואים בחורה בגובה 1.54 מטר ששוקלת 42 ק"ג, ובטוחים שהיא לא תוכל להחזיק עירייה על הכתפיים. אבל אני כאן כדי לשנות ולקדם. אם המחיר הוא הקרבה של זוגיות וילדים, אז אני אשלם אותו עכשיו ואאמין שזה יגיע ברגע הנכון".

• • •

כץ גדלה במרכז הרצליה, בתם של דורון, מנהל ענף אמנויות לחימה בבני הרצליה, ואסתי, עקרת בית. שלא כאחותה חן, שמבוגרת ממנה בשלוש שנים ושהיתה שקטה וחובבת אמנות, היא היתה פעלתנית ושובבה. כבר בגיל 5 רשמו אותה הוריה לחוגים של ג'ודו, בלט ותיאטרון. הג'ודו היה אהבתה הגדולה, ובגיל 12 זכתה לראשונה באליפות ישראל לילדות. כעבור שנה התקבלה לנבחרת ישראל, ופעמיים בשבוע היתה נוסעת לבדה באוטובוס לאימונים במכון וינגייט. 

בכיתה ט', כשהיתה יו"ר מועצת התלמידים, קיבלה שיחת טלפון מפתיעה מיעל גרמן, ראשת העיר.

"היא ביקשה שאבוא אליה לשיחה. התרגשתי כל כך, שאפילו לא שאלתי מה הסיבה. כשהגעתי, היא סיפרה שמקימים בעיר תיכון חדש וביקשה שאעבור בכל כיתות ט' ואשכנע תלמידים ללמוד שם בשנה שאחרי.

"הייתי חצופה וביקשתי ממנה לומר מה היא תיתן לנו בתמורה, כדי שיהיה לי תמריץ לשכנע את הילדים. היא אמרה שיהיו טיולים שנתיים לאילת, ואני ידעתי שזה יקנה את הילדים. כשסיפרה על המגמות המיוחדות כמו תיאטרון, מוזיקה, רפואה וספורט ימי - היא קנתה אותי. 

"הצלחתי לגייס לתיכון הזה יותר מ־200 תלמידים, אני ביניהם. בשנה הראשונה נהניתי מאוד מהאווירה של בית ספר בהקמה, ובעיקר ממגמת התיאטרון שבה למדתי, כי פעם בשבוע היינו נוסעים לשיעורים בבית צבי. באותה שנה גם הפכתי למדריכת ג'ודו במחלקת הילדים במכבי הרצליה, אבל לא היה לי ספק שבעתיד אהיה שחקנית תיאטרון".

"מה שחשוב זה לא הגיל והחזות החיצונית, אלא העשייה". כץ עם תושבים בהרצליה // צילום: תהילה אברהם

בכיתה י"א היא הרגישה שהלימודים קצת משעממים אותה וחיפשה אתגר חדש. "יום אחד ראיתי שלט חוצות, שמבשר על יום פתוח של האוניברסיטה הפתוחה ברעננה", ניצת זיק שובב בעיניה. "בלי להגיד להוריי כלום לקחתי אוטובוס ונסעתי לקמפוס.

"ביקשתי מהמזכירה להירשם לקורס כלשהו, לא חשוב איזה, אבל היא טענה שאני צעירה מדי ולא רושמים ילדים בני 16. נכנסתי לדיקן ומחיתי. איך הם כותבים שהלימודים מיועדים לכולם, ולי לא מאפשרים? התעקשתי, עד שהוא נכנע והסכים שאקח קורס אחד בסטטיסטיקה, וסיכמנו שאם אכשל, לא אמשיך. 

"חזרתי הביתה וסיפרתי להורים שלי. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הם התנגדו לאמביציה שלי. הודעתי שאלמד גם בלי האישור שלהם ואממן את הקורס בעצמי. כשהבנתי שהכסף מהדרכת ג'ודו לא מספיק, הלכתי לדוכן של מיצים סחוטים וביקשתי עבודה. ניקיתי את מקרר הפירות ועשיתי כל מה שביקשו ממני, עד שגייסתי את כל הסכום, כמעט 2,000 שקלים. 

"פעם בשבוע, בשעות הערב, הייתי נוסעת באוטובוס לרעננה כדי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה. בסופי שבוע, בין השיעורים והבחינות של כיתה י"א, הכנתי עבודות בקורס. בסיום הקורס קיבלתי 63, הציון הנמוך ביותר שקיבלתי אי פעם. מבחינתי הלימודים האקדמיים הפכו לכישלון חרוץ. התביישתי. 

"הראיתי להוריי את הציון והודיתי שהם צדקו, ושאני עדיין לא מתאימה לאוניברסיטה. אבל הם הגיבו הפוך ממה שחשבתי והיו גאים שעברתי בכלל את הקורס. מאותו רגע הם מימנו לי את המשך הלימודים. בחרתי לעשות תואר במדעי המדינה, יחסים בינלאומיים וניהול".

באותה שנה היא גם זכתה שוב בתואר אלופת ישראל בג'ודו, הפעם לנערות. אבל כשביקשה לצאת לקורס טיס, היא נתקלה בהתנגדות נחרצת של הוריה. "היה לנו ויכוח גדול, כי אחיו של אבא נהרג במלחמת יום הכיפורים. ידעתי שאני לא חייבת את האישור שלהם, אבל השכול היה בולט מאוד בבית. מעולם לא הלכתי לטקס יום הזיכרון בבית הספר, תמיד התלוויתי להוריי לקריית שאול. אז הלכתי למיונים לתיאטרון צה"ל". 

בחופש הגדול היא טסה עם חברה לפלמה דה מיורקה. כשחזרו ארצה, כעבור שבוע, הכירה את דור, שהיה מבוגר ממנה בשנה.

"הלכתי עם חברה לתיכון היובל, שהיה מקום התכנסות של תיכוניסטים מהרצליה, והוא היה שם", נמתח חיוך קטן על שפתיה. "בזמן שאני מתלבטת איך לגשת אליו, הוא יצא למגרש החניה. רצתי אחריו, נכנסתי לאוטו של אבא שלי ופשוט התנגשתי בו, פגוש מול פגוש. מזל שהוא עצר בזמן, אחרת הנזק היה יותר מסתם מכה קטנה.

"יצאתי אליו, אמרתי לו שהוא חמוד בעיניי ונתתי לו את הטלפון שלי. הוא אמר לי 'השתגעת?' ואחר כך צחק. למחרת הוא התקשר".

• • •

לתיאטרון צה"ל היא לא התקבלה. "לא היה לי סיכוי. נבחנו איתי שחקנים כמו תום אבני, אגם רודברג ורן בכור, היה ברור שאני לא בליגה שלהם". אבל הג'ודו סידר לה שירות כספורטאית מצטיינת בבסיס במרכז הארץ. "התעסקתי שם בעיקר בשלישות, ואחר הצהריים יצאתי לאמן ולהתאמן. בגיל 19, אחרי חצי שנה בצבא, סיימתי את התואר הראשון".

"אחרי המפגש האחרון עם החניכים בג'ודו, הלכתי לשירותים ובכיתי כמו ילדה". בחליפת ג'ודו

כשהשתחררה עברה להתגורר עם דור בהרצליה. כדי לממן את לימודי התואר השני, עבדה בשלוש עבודות: כמדריכת ג'ודו, כמנהלת משמרת במכון כושר וגם כמנהלת גרעין הרצליה של ארגון הנוער צמרת, השייך למועצה הציונית בישראל.

"בחרתי בדיפלומטיה ובחקר קונפליקטים במסלול הבינלאומי של המרכז הבינתחומי, כי שקלתי לצאת בעתיד לקורס צוערים במשרד החוץ. העדפתי מסלול דחוס ואינטנסיבי של שנה, ולכן נאצלתי לעזוב את כל העבודות. אני זוכרת שאחרי המפגש האחרון עם החניכים שלי בג'ודו, הלכתי לשירותים ובכיתי שם כמו ילדה. ככה נפרדתי מכמעט 20 שנה בענף הזה". 

מתגעגעת?

"מאוד, במיוחד לתחרויות. עד היום לפעמים מדגדג לי באצבעות".

את התואר השני היא סיימה בגיל 22, ואז חשה תקועה בצומת דרכים. "מי שמשתחרר מצה"ל נמצא ברשות עצמו. חיפשתי מישהו בעיר שייעץ לי בנושא לימודים או תעסוקה, ולא מצאתי כלום. אמרתי לאבא שלי שהייתי רוצה להקים מרכז ייעוץ לצעירים, ואין לי מושג למי לפנות. זו היתה שנת בחירות, והוא הציע שאתנדב באחד המטות ואציג להם את התוכנית שלי.

"בחרתי מועמד שלא היה מזוהה פוליטית והקמתי עבורו מטה צעירים. הרמתי טלפונים, גייסתי חברים, חילקתי פליירים, אבל הרגשתי שמתייחסים אלי בזלזול. פשוט מרחו אותי.

"חזרתי לאבא שלי מתוסכלת, והוא הציע שאפתח מטה משלי וארוץ לבדי למועצת העיר כדי להגשים את התוכניות שלי. עד אותו רגע לא חשבתי בכלל על עשייה ציבורית, אבל אחרי כמה ימים החלטתי ללכת על זה, אפילו שהיו לי רק שלושה חודשים עד לבחירות של 2008. 

"אבא שלי שכר עבורי חנות קטנה ברחוב הראשי מול העירייה, ותליתי שני שלטים שציירתי עם אחותי שעליהם שם הרשימה, 'צעירים נטו'. מצאתי את עצמי לבד, אף אחד לא נכנס. אז הדפסתי פליירים ויצאתי למקומות בילוי של צעירים ולקפיטריה של המרכז הבינתחומי. המתנדב הראשון שבא לעבוד איתי היה עומרי אקוניס, אח של שר המדע והטכנולוגיה. אחריו באו עוד, לאט־לאט, ומצאתי את עצמי מתחננת לבתי דפוס שידפיסו לי פליירים במחירים מופחתים, כי לא היה לי כסף אפילו לסקרים. כבר אז התייחסו לגיל שלי, אמרו לי שזה עולם של גברים, ואין לי סיכוי להחזיק מעמד".

כשהסתיימה ספירת הקלפיות התברר שכץ השיגה 1,650 קולות, כ־300 יותר ממה שנדרש אז עבור מנדט אחד במועצה. היא הפכה לחברת מועצת העיר הצעירה ביותר בארץ ונכנסה לקואליציה שהקימה יעל גרמן.

"ביקשתי ממנה רק דבר אחד: את תיק הצעירים. אחרי שנה הקמתי מרכז צעירים, שמעניק הכוונה לחיילים משוחררים, פותח קורסים והכשרות מקצועיות, יוזם אירועי תרבות ופנאי ומספק חממה טכנולוגית ליזמים צעירים.

"בחממה הזאת יש מנטורים מההייטק, שמסייעים לצעירים בהתנדבות, מדריכים אותם בבניית תוכניות עסקיות ובהכנת פרזנטציות. היזמים יכולים להיעזר גם במתכנתים, שעבודתם מסובסדת על ידי העירייה. מכל העולם באים ללמוד על החממה, שמאפשרת לכל צעיר לפתח רעיון בלי חסמים כלכליים. 

"אגב, אחד הרעיונות לסטארטאפים מהחממה היה להכניס לפחי אשפה בבניינים סנסורים, שישדרו מתי הזבל עולה על גדותיו ויאפשרו למשאיות הפינוי להגיע לשם קודם. לפני שנתיים עשינו פיילוט מוצלח בשני רחובות, וכשאבחר איישם את הפרויקט בכל העיר". 

• • •

למרות גילה הצעיר, ואולי בגללו, נסוכה על פניה ארשת רצינית כמעט תמידית. מדי פעם מאיה מרכיבה משקפי ראייה, ולרגע נראית כמו התלמידה השקדנית מהתיכון. שערה החום נאסף הצידה וגולש אל כתפה השמאלית, וכשהיא נבוכה, היא משחקת בו באצבעותיה.

באירועים רשמיים היא תמיד לבושה בסגול, סימן ההיכר של הקמפיין שלה. בדירתה, בקומה הרביעית בבניין ששימש בעבר מלון דירות בהרצליה ב', פרוס שטיח סגול לאורך המסדרון המוביל לסלון ולמטבח.

"הצבע הזה הוא אני. הוא ייחודי, לא בנאלי כמו הצבעים של מועמדים אחרים - כחול, לבן, אדום. סגול מלמד שמאחורי הקמפיין עומד אדם שלא הולך עם העדר, אלא נגד הרוח. השתמשתי בו מההתחלה, בקמפיין לפני עשר שנים, ולאחרונה אני רואה יותר ויותר מועמדים שמאמצים אותו". 

שנה לאחר תחילת הקדנציה הראשונה שלה בפוליטיקה המקומית הרחיבה כץ את הרשימה וצירפה אליה פעילי איכות סביבה. בסוף 2009, בגיל 23, סיפר לה אחד מחבריה ששר החינוך דאז, גדעון סער, מחפש יועץ פרלמנטרי.

"נסעתי לירושלים להיפגש עם ראש המטה שלו, ושוב שמעתי את הנרטיב 'את צעירה מדי, אין לך ניסיון, העולם הזה קשוח ולא תסתדרי'. ביקשתי צ'אנס, ושכרו אותי לשלושה חודשי ניסיון. בכל יום יצאתי לירושלים ב־6 בבוקר ועבדתי עד חצות. במקביל, הגעתי פעמיים בחודש לישיבות מועצת העיר, ובכל שישי בצהריים הייתי נפגשת עם גרמן לגבי הפעילות בעירייה. 

"זה היה קשה, אבל עם יעילות ותכנון נכון, אפשר להסתדר. אנחנו מתנהלים בעידן טכנולוגי, יש טלפונים ומיילים".

בזמן שהקריירה שגשגה, גוועה לאיטה הזוגיות ארוכת השנים עם דור. "גרנו יחד, גידלנו כלב, והיה ברור לי שאנחנו מתחתנים", היא אומרת בטון מרוכך. "ערב אחד סיימתי מוקדם את העבודה בכנסת והתקשרתי אליו להודיע לו שנוכל לצאת לארוחת ערב. כשהוא אמר 'אנחנו צריכים לדבר', ידעתי מייד.

"כל הדרך להרצליה בכיתי והתלבטתי מה לעשות. האם אני מוותרת על האמביציות והולכת לכיוון של זוגיות רגילה ומשפחה, או שאני ממשיכה את ההתפתחות האישית שלי.

"במקום לבחור בנו, בחרתי בעצמי. הייתי עדיין צעירה, רק בת 24, וידעתי שמחכות לי אינספור הזדמנויות בתחום התעסוקתי. הפרידה מדור היתה אחד הדברים הכי קשים שעברתי בחיים". 

את מתחרטת?

"לא. היו תקופות שבהן תהיתי אם נהגתי נכון, אבל הזמן הוכיח שכן. גם היום הייתי נוהגת באותה דרך. כדי להצליח ביעדים משלמים לפעמים מחיר אישי כבד.

"למדתי המון ממערכת היחסים הזאת, ובדיעבד, הפרידה איזנה לי את החיים. מאז, שבת הוא יום מנוחה, ולא כל טלפון באמצע הלילה הוא שיחה דחופה. הייתי יכולה להיות היום נשואה, ואולי אפילו עם תינוק, אבל מי שיחיה איתי, צריך לקבל אותי כפי שאני. דעתנית ויוזמת. אני ודור עדיין חברים טובים, אבל הלכנו לכיוונים שונים".

• • •

אחרי הפרידה אספה את עצמה והתקדמה לתפקיד של יועצת השר לקשרי חוץ. לבחירות המקומיות של 2013 הגיעה עם כוחות מחודשים וניסיון.

"באותה שנה היו גם בחירות ארציות לכנסת ה־19, ואחריהן הייתי צריכה להחליט אם אני הולכת עם גדעון סער למשרד הפנים, או שאני נשארת בהרצליה. הקלפים בעיר נטרפו, כי גרמן התמנתה לשרת הבריאות. בחרתי בהרצליה, כי ידעתי שיש לי הזדמנות לגדול מעבר למנדט אחד. קיבלנו בבחירות שלושה מנדטים והפכנו לאחת משתי הסיעות הגדולות במועצת העיר (המונה בסך הכל 19 חברים; ט"א), לכל אחת היו שלושה מנדטים".

במרוץ לראשות העיר לא הצליח אף אחד מהמועמדים להשיג יותר מ־40 אחוזים בסיבוב הראשון. בסיבוב השני נבחר משה פדלון, ראש העיר הנוכחי. כץ זיהתה חלון הזדמנויות, הציעה לו את תמיכתה וקיבלה את תפקיד סגנית ראש העיר וממלאת מקומו.

במערכת הבחירות באותה שנה היא מצאה בן זוג חדש, המוצב כמספר 2 ברשימתה, "צעירים וסביבה נטו": גרי גוזלן, יזם ובעל ברים בתל אביב. הם הכירו עוד ב־2009, כשהוא הצטרף לסיעה שלה, והקשר ביניהם היה מקצועי.

ארבע שנים אחר כך, כשהיא מכהנת כסגנית ראש העיר והוא יו"ר מינהלת אזור התעשייה, ניצתה האהבה. רק כשהיו יחד למדה כץ, במקרה, שבן זוגה הוא נכדו של איש העסקים וחבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו שרון.

במשך חודשים ארוכים הם הסתירו את מערכת היחסים ביניהם ושמרו על חזות עניינית במועצת העיר. "נכון שכל בחורה רוצה להתפאר בזוגיות שלה, אבל לא יכולנו לצאת איתה בראש חוצות, כי זה נראה לי לא מקצועי. פוליטיקה היא אכזרית, ולא רציתי שילכלכו עליו בגללי.

"לפני כשנתיים נפרדנו ברוח טובה. לראיה, אנחנו עדיין עובדים יחד".

"סגול מלמד שמאחורי הקמפיין עומד אדם שלא הולך עם העדר, אלא נגד הרוח". לבושה בצבע שהפך לסימן ההיכר // צילום: אפרת אשל

• • •

כץ אוהבת לצטט את אמירתה של ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר: "בפוליטיקה, אם אתה רוצה שמשהו ייאמר - בקש מהגבר. אם אתה רוצה שמשהו ייעשה - בקש מהאישה". את הקדנציה הנוכחית שלה בעירייה היא מסכמת כ"מצוינת".

"ביחד עם חברי הסיעה שלי במועצה הנהגנו חניה חינם לתושבים, הרמנו פרויקט של דיור בר־השגה והצגנו תוכנית אסטרטגית חדשה לאזור התעשייה, שתכלול יחידות דיור קטנות ושטחים ירוקים. גם הבאנו לעיר חברה שמעבירה קורסים לפסיכומטרי, בעלות מופחתת לתושבי העיר".

מדוע בחרת לרוץ מול ראש עיר שהיית סגניתו?

"היו נושאים שבהם הסכמתי איתו, והיו כאלה שלא", היא בוררת את מילותיה. "עם הזמן המחלוקות התרחבו, ולא ראינו עין בעין את הכיוון שהעיר הולכת אליו. אני מכבדת את ראש העיר, אבל הרגשתי שפרויקטים שאני מנסה לקדם נתקעו.

"כל מי שמכיר אותי יודע שכאשר לא לוקחים אותי ברצינות, אני מציגה אלטרנטיבה. התלבטתי אם להתמודד בבחירות, כי בשום שלב לא תכננתי לרוץ לראשות העיר בגיל 32. גם היה ברור לי שאנשים יחפשו רוע ורפש.

"אני לא דואגת לעצמי. אין לי שלדים בארון, אני לא מושחתת, ומקסימום יצמידו לי רומנים לא נכונים. אבל אני לא מוכנה שיפגעו במשפחה שלי. הורים לא צריכים לסבול בגלל השאיפות של הבת שלהם".

את ההחלטה הסופית היא קיבלה לפני שלושה חודשים, אחרי חופשת הפסח. "ישבתי בדירה שלי, הסתכלתי מהחלון והחלטתי שאני עושה את זה. מי שמציב מעלי תקרת זכוכית, שיהיה מוכן לרגע שבו ארצה לשבור אותה. נזכרתי איזה אומץ היה לי בגיל 22 ואמרתי לעצמי שאם יכולתי אז - אין שום סיבה שלא אעשה את זה עכשיו.

"היום יש לי יכולות ביצוע מוכחות. למרות שאני המתמודדת הכי צעירה בעיר, יש לי ניסיון מוניציפלי רב יותר משל ארבעת המועמדים האחרים".

ברגע שהחליטה להתמודד, קבעה כץ פגישה עם ראש העיר פדלון. "היינו אמורים לדבר ביום רביעי בבוקר, והפגישה נדחתה לאחר הצהריים. תכננתי להעלות את שלטי הבחירות רק ביום חמישי, אבל אחד מהם עלה בטעות שעתיים לפני הפגישה. כששמעתי על זה, תפסתי את הראש. זו פחדנות להתנהל ככה. 

"היה ברור לי שראש העיר שמע על השלט, והרגשתי רע עם זה. באתי מוכנה, ובישרתי לו על ההחלטה שלי. אמרתי שאני לא נגדו אלא בעד עצמי, ושאני מכבדת אותו ולא מתכוונת לצאת בקמפיין אגרסיבי או נגטיבי. מי שמשמיץ ותוקף אחרים מראה שאין לו שום דבר טוב לומר על עצמו. הוא הקשיב ובסוף אמר רק שהדמוקרטיה תנצח". 

את חושבת שהוא נעלב מההחלטה שלך?

"קשה לי לומר. לא הצלחתי לדעת מה הוא חושב. בשום שלב לא הייתי בת טיפוחיו של פדלון. הגעתי לתפקיד בזכות עצמי, בזכות החריצות שלי, היוזמות והיכולת להניע תהליכים. השתתפתי במערכת המוניציפלית עוד לפני שהוא התמודד על ראשות העיר".

עשית סקר מקדים כדי לדעת אם יש לך סיכוי לנצח?

"לא הייתי יוצאת לדרך אם לא הייתי מאמינה שיש לי סיכויים טובים".

מה תעשי אם תפסידי? 

"אני מתמקדת במטרה ויודעת שהרוח החדשה שאני מביאה תנצח. האופציה של הפסד לא קיימת". 

• • •

עד היום הציגו כ־12 נשים בלבד את מועמדותן לראשות רשויות מקומיות, מתוך 250 רשויות שבהן יתקיימו בחירות. כץ היא המועמדת הצעירה ביותר לראשות עיר; נילי אהרון מירוחם, הצעירה ממנה בשנתיים, היא המועמדת הצעירה ביותר לראשות מועצה מקומית.

"לטעמי עדיין אין מספיק נשים במערכה הזאת", אומרת כץ. "אני חושבת שזה בגלל ההכפשות וההשמצות שנלוות לקמפיינים. יש בנשים רצון אימהי להגן על בני המשפחה, ובעיקר על הילדים, שרואים את הפייק ניוז ברשתות החברתיות. לא כולן מוכנות להיות חלק במערכה כזו".

ברשימה שלך יש נשים?

"יש מספר שווה של נשים וגברים". 

במסגרת הקמפיין נתקלת בהדרת נשים?

"לדעתי אין הדרת נשים בהרצליה. לפני חודשיים ריססו בשחור את הפנים שלי על שלט בחירות, וגורמים פוליטיים בעיר הפיצו את השמועה שדתיים עשו את זה. ברגע שראיתי את התמונות מקרוב הבנתי שמדובר במשהו אחר לגמרי, כי עשו גם פס שחור על הגרון שלי, כמו תנועה של שחיטה. הגשתי תלונה במשטרה, ואין לי ספק שזה לא קשור להדרה".

היתה שמועה שאלה היו אנשים מטעמך, כדי למשוך תשומת לב. 

"אם הייתי רוצה תשומת לב, הייתי מעלה את צילום השלט לרשתות החברתיות, ובטח לא מגישה תלונה במשטרה. אני מעדיפה שישימו לב אלינו בזכות מעשים חיוביים ומקוריים, כמו הסרטון שהעלינו ליוטיוב, שבו מתמודד פיקטיבי כבן 50 מספר על הניסיון שלו לקראת ריצה לראשות העיר. בסוף הדברים שלו שומעים ורואים אותי, ולמעשה מדובר ברקורד שלי. הסרטון נועד להזכיר לתושבים שמה שחשוב זה לא הגיל והחזות החיצונית, אלא העשייה".

חשבת איך ייראו החיים האישיים שלך אם תיבחרי?

"תפקיד ראש עיר הוא תובעני, ואני מביאה את זה בחשבון, בייחוד בעיר של 95 אלף תושבים. האם זה אומר שלא אתחתן ולא אלד ילדים? ממש לא. אעשה את זה כשאהיה בטוחה שאני עם האדם הנכון - שיודע להכיל אותי, להתמודד איתי, לפרגן לי, להיות שותף מלא והחבר הכי טוב". 

את מאמינה שתוכלי לנהל עירייה ובד בבד לטפח זוגיות וללדת תינוק?

"לא אהיה הראשונה שעושה את זה. צריך לזכור שלנשים יש יכולת לנהל ולתמרן כל הזמן יותר מאשר לגברים. לידה לא אמורה להיות בעיה. ראשת ממשלת ניו זילנד, ג'סינדה ארדרן, שהיא בת 38, ילדה את בתה הראשונה לפני חודשיים. מנכ"לית יאהו, מריסה מאייר, נכנסה לתפקידה כשהיתה בהיריון ראשון.

"ככל שיהיו יותר נשים בפוליטיקה המקומית, כן ייטב. הן לא מוּנעות מאגו אלא מפרקטיות, ופחות מתעסקות עם מאבקי כוח.

"ואם לא יהיו לי ילדים בשנים הקרובות, או אפילו בעשור הקרוב, זה אומר שהמקצועיות שלי תפחת? רוביק דנילוביץ' מבאר שבע עושה עבודה נפלאה, והוא לא נשוי ואין לו ילדים. כך גם מוטי ששון מחולון, שמכהן בתפקידו בהצלחה כבר 35 שנה".

ואז, ברגע אחד מכמיר לב, נסדק השריון שלה. "לפני שנתיים נבחרתי על ידי 'פורבס' לרשימת הצעירים המשפיעים בישראל, ומאוד התרגשתי. חזרתי הביתה מאושרת, התיישבתי על הכורסה ופתאום בא לי לחגוג עם מישהו, ולא היה לי עם מי.

"זה היה אחד הרגעים המאוד מדויקים בחיים שלי, שבו תהיתי אם כל ההישגים וההצלחות שווים את זה. לקח לי כמה דקות כדי להתעשת ולזכור שזאת הדרך שאני בחרתי. אני שלמה עם כל שלב שלה". 

ההורים שלך לא מנדנדים לך על נכדים?

היא פורצת בצחוק. "אמרתי להם שאני רוצה חמישה ילדים. בעצם, בין שלושה לחמישה. אבל שאחותי הגדולה תעשה אותם קודם". 

tala@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו