לבן על לבן: כשגזענות היא רק טריגר לעוד סדרה

במהלך הפרק השלישי של "ארץ לבנה" מגיעים הבמאית והתסריטאית אסתי עלמו-וקסלר ובעלה לשיחה עם המפיק הקולנועי מיקי רבינוביץ'. עלמו מטיחה ברבינוביץ' שהעורך של הסרט שאותו סיימה זה עתה לצלם הוא גזען שאינו בקיא דיו בניואנסים וב"פסיכולוגיה" של העדה האתיופית.

רבינוביץ', שעושה קולנוע יותר זמן משעלמו-וקסלר חיה, אומר לה בפשטות: "יש לי פה מפיקים ששמו מיליונים ואני צריך להוציא את הסרט לפסטיבלים". בעלה המפוחד מנענע בראשו בהסכמה. עבור עלמו-וקסלר הטיעון המקצועי אינו רלוונטי כאן בכלל, והגברים בחבורה, כך נדמה, מתויגים אף הם כגזענים בזריזות. כי לפעמים כשכל מה שיש לך הוא פטיש, אז כל בעיה נראית כמסמר. הסצנה הקטנה הזו מסכמת במידה מסוימת את שלושת הפרקים של "ארץ לבנה" בצורה פשטנית אך מדויקת למדי.

"ארץ לבנה", של הבמאית יסמין קיני, מנסה ללכוד מבעד לעיניהן של כמה דמויות אתיופיות את הגזענות הרווחת בישראל. מדובר בניסיון קלוש כמובן וחסר סיכוי. המסקנה שעמה יוצא הצופה לדרך בפרק הראשון היא אותה מסקנה שאליה הוא מגיע בסופו של הפרק השלישי. כן - ישראל היא מדינה גזענית, כן - האתיופים סובלים כאן. הצעות לפתרונות? ניסיון לדיון פתוח? האפשרות שאולי חלק מהקשיים של הגיבורים בסדרה לא קשורים אך ורק להיותם אתיופים? כל אלו נפסלים מראש על ידי הבמאית - מה שמקשה על הסיפור לעורר עניין בקרב הצופה. בשלב מסוים הטקסטים בפיהם של המרואיינים הופכים להיות צפויים ואינם מנסים לאתגר את השיח. שוב הפעילה החברתית שנתקלת בחומה בצורה במוסד החינוכי האליטיסטי והמתנשא, שוב השחקן שלא מקבל תקציב ממירי רגב ומשרד התרבות. אלו חומרים שמהם עשויה כתבה באולפן שישי, לא חומרים של סדרת טלוויזיה שאמורה להחזיק שלושה פרקים.

צפויה ולא מאתגרת את השיח. "ארץ לבנה" // צילום: באדיבות HOT8

גם אם הסיפור ראוי וחשוב, הוא לא מציג את התמונה בכללותה. לפני כמה ימים ניצחה נבחרת הנוער של ישראל את נורבגיה במסגרת אליפות אירופה לנוער בכדוריד. במהלך החגיגות בחדר ההלבשה רקדו כל השחקנים לצליליו של הזמר מוטי טקה, שהוא ממוצא אתיופי. דור העתיד של המדינה הזו מעריץ את טקה, ולמי אכפת מה צבע עורו. העדות הטובה ביותר לכך היא קליפים של טקה עם יותר משני מיליון צופים לכל אחד מהם. תהיו בטוחים, אגב, שלא כולם אתיופים. אופציה אחרת היתה לנסות לחקור כיצד מעגל הפשע הארץ-ישראלי משופע בשחקנים החדשים ממוצא אתיופי, לחדור אל תוך השכונות ברחובות, באשקלון, בקריית מלאכי, ולהביא משם סיפורים של נערים שכבר איבדו תקווה ונאלצים לברוח אל הפשע. זה היה יכול להביא לפרצופו של הצופה הישראלי נתונים שעימם היה קשה לו להתמודד. עם כל הכבוד לתמיכה המצומצמת בפסטיבל התרבות של העדה האתיופית, גם ה"רומניאדה" לצורך העניין לא זוכה לתקציבים מהממשלה.

תפקידה של היצירה הטלוויזיונית הוא לנסות לעורר תודעה ולהאיר פינות חשוכות, בטח כאשר מדובר ביצירה דוקומנטרית שעובדתית מעניינת בשנים האחרונות יותר מיצירות עלילתיות. יהיה המסמך "ארץ לבנה" נוקב ככל שיהיה, כיצירה טלוויזיונית הוא לא מצליח לרתק את הצופה ונדמה שהוא מתארך יתר על המידה.

"ארץ לבנה", שני ב-‭HOT 8 ,21:00‬ ו-‭HOT VOD

• מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"

• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"

• חשיפה: תרשימי אירוח האירוויזיון באילת

• הטעות המביכה של עדן בן זקן

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו