"ברגע ש'דיווה' זכה בארוויזיון, הייתי כמו רונאלדו של המוסיקה"

הזכייה באירוויזיון כמלחין השיר 'דיווה', ב־1998 בברמינגהם היתה אחד משיאי הקריירה שלי, ובעצם, היא היתה הזכייה היחידה של ישראל ב־39 השנים האחרונות. 

באותה שנה לא היה קדם אירוויזיון, ופנו אלי מרשות השידור. פנו גם לעוד כמה מלחינים וביקשו מהם שיר ומבצע. יצרתי שני שירים, אחד מהם היה "דיווה", שכתבתי לדנה אינטרנשיונל. השני היה שיר שכתבתי ללהקת "היי פייב", שמאוד אהבתי.

כיוון שאני לא כותב מילים, פניתי ליואב גינאי, שכתב את המילים ל"דיווה". אני זוכר את עצמי נוסע באוטו, מזמזם את המילים והמנגינה שרק נולדו, ואומר לעצמי כבר אז - השיר הזה הולך לזכות באירוויזיון. היה ברור לי שמי שצריכה לבצע אותו היא דנה, שעוד לפני כן שרה את "אני לא יכולה בלעדיך" שאני הלחנתי, כך שהיתה לנו היכרות מוקדמת. דנה היא זמרת ענקית, אישיות גדולה, ממש דיווה, ולכן היא התאימה מאוד.

ברור שהיה לי חלום להשתתף באירוויזיון כזמר מבצע, אבל "דיווה" נוצר עבור דנה, ולשמחתי היא אהבה אותו. אחר כך נכנסו הרבה אלמנטים של הפקה וניהול של האנשים שסובבים את דנה, שהצטרפו לשיר ותרמו להצלחה שלו: הבימוי, ההעמדה, זמרות הליווי, השמלה של ז'אן פול גוטייה, השיער ויחסי הציבור הנכונים, כשדנה עם האנגלית המצוינת שלה שיחקה אותה במסיבות העיתונאים. השתתפות באירוויזיון היא לא רק שיר, היא פרויקט ענק מבחינת ההשקעה והירידה לפרטים, כשהכל יחד מביא את הזכייה.

המשורר נתן יונתן, שאת "נאסף תשרי" שלו הלחנתי ושרתי, אמר פעם שלפעמים יש את הניצוץ הזה, כשהכל מתחבר והכל קורה. וזה קרה. תמיד יש את אלה שמדברים על שיקולים פוליטיים, אבל הכל קשקוש כשאוהבים את השיר ואתה מקבל עשרות מיליוני קולות ברחבי אירופה. 

לא הימרו עלינו שנזכה, אבל אני האמנתי מהרגע הראשון. אני לא בא כדי להשתתף ולצאת בכבוד ולהגיע למקום טוב. אני מאלה שחושבים על ניצחון ועל מקום ראשון. עובדה - כשהגעתי לברמינגהם והלכתי לקחת את התג שלי, שאלתי את המפיקה של הבי.בי.סי מאיפה עולים לבמה כשזוכים. כולם שם הסתכלו עלי כאילו השתגעתי וצחקו. כשהשיר זכה, אותה מפיקה באה אלי, טפחה לי על השכם ואמרה: "בוא מותק, זכית, תעלה מהר".

זה היה רגע גדול. מדובר באמת באחת מפסגות הקריירה של כל מוסיקאי. אני מתאר לעצמי שזה כמו לזכות בליגת האלופות של אירופה בכדורגל. ברגע ההוא הייתי כמו רונאלדו או מסי של המוסיקה.

אני לא חושב ש"דיווה" הוא השיר הכי טוב שכתבתי עד היום, אבל הוא כל כך גדל, שהוא כבר לא שיר, הוא משהו הרבה יותר גדול מזה. אחרי הזכייה באירוויזיון הוא הגיע למקום הראשון באמ.טי.וי, מקום שבדרך כלל לא מייחסים בו חשיבות לזוכים באירוויזיון. הוא נבחר לשיר השנה ברוסיה, וזמרים מכל מיני מדינות בעולם הקליטו אותו בשפות נוספות. ב־20 השנים שחלפו מאז הזכייה, הוא מככב פעם אחרי פעם באירועים שקשורים לאירוויזיון. 

אני לא יודע להגיד מה סוד ההצלחה שלי. למשל, במחזמר "מרי לו" משיריי צפו עד היום חצי מיליון איש, ומחזות זמר שהתבססו על שירים של אמנים אחרים לא הצליחו. אני אוהב את העבודה. ביום יום אני אדם מאוד רציני, פולני שקם מוקדם בבוקר ועובד. לא משאיר שום דבר ליד המקרה.

היה לי גם הרבה מזל. האירוויזיון לא היה יוזמה שלי, אלא פנייה של רשות השידור. את "מרי לו" לא אני יזמתי, אלא הבימה פנו אלי. חמש עונות שהייתי שופט ב"כוכב נולד" התחילו מפנייה של טמירה ירדני וקשת. כל הדברים הגדולים האלה שעשיתי לא נולדו מיוזמה שלי, אלא מזה שרצו אותי. 

התמזל מזלי ונולדתי עם כישרון להמציא מוסיקה ומנגינות, שירים שעושים טוב לאנשים במשך עשרות שנים. האהבה של הקהל למוסיקה שלי זה העניין. זהו. שום דבר אחר לא חשוב, רק האהבה של קהלים מכל הגילאים למוסיקה שלי. זה כוח עצום, והוא מלווה אותי מתחילת הקריירה ועד היום. 

בהתחלה לא הבינו מה אני רוצה וזלזלו בי ובשירים שלי. שאלו מה זה המילים האלה. לא הבינו שאני עושה כאן מהפכה של פופ. היום אני מקבל את ההכרה שמגיעה לי.

•  •  •

צביקה פיק (68) נחשב לאחד המלחינים והזמרים המצליחים במוסיקה הישראלית. חתן פרס אקו"ם למפעל חיים (2011), וחתום על עשרות להיטים שהפכו לקלאסיקות פופ, ביניהם "נאסף תשרי", "אהבה בסוף הקיץ", "הרקדן האוטומטי", "מרי לו", "מעלה מעלה", ורבים אחרים. נולד בפולין ועלה לארץ כילד. החל את דרכו כקלידן ב"להקות הקצב", וב־1970 כיכב במחזמר "שיער". בשנות ה־70 הפך לכוכב מוביל, כשסחף אחריו קהל מעריצים גדול בהופעות ונבחר פעם אחר פעם לזמר השנה. הוא יצר להיטים גדולים לעפרה חזה, רותי נבון, מאיה בוסקילה, דנה אינטרנשיונל ורבים אחרים. ב־1998 זכה באירוויזיון כמלחין עם "דיווה". תיאטרון הבימה הפיק את המחזמר "מרי לו", המבוסס על שיריו. שפט חמש עונות בתוכנית "כוכב נולד". הכינוי "המאסטרו" דבק בו בסדרה שתיעדה את חייו.