נרקיס היא פרח מוזיקלי נדיר מהסוג שמתגלה כאן אחת לכמה שנים. היא יוצרת עם אמירה מגובשת על החיים, זמרת שיכולה לרגש, לנחם וגם להכאיב ופרפורמרית שנולדה לבמה. הסיפור שלה נשמע כמו אגדה ישראלית מודרנית - אישה דתייה בת 36, גרושה ואם לשניים, שחזרה בשאלה ובתשובה, עברה מגוש קטיף לשינקין, ואז נדדה להודו, לברזיל ומשם לצפת. היא קיבלה אישור מיוחד מרב כדי לשיר לעולם והשתלבה בפלייליסט של מועדוני ההופעות של תל אביב, שם היא שרה מול קהל מעורב רוק רך, שירת נשמה ושירה אתנית.
יש יוצרים רבים במוזיקה המקומית שחזרו בתשובה, אבל גם ביניהם הקול של נרקיס מצליח לבלוט כביטוי נשי אישי אותנטי, מקורי וצלול. כששומעים אותה נדמה שהתרבות הישראלית, על יחסי החילונים־דתיים שבה, כמו שיוועה ליוצרת אישה דתייה שתעשה את המעבר ותצליח לגשר בין המגזרים, כפי שעשו לפניה שמות גדולים כמו אביתר בנאי ויונתן רזאל. כשמביטים בקהל שמילא את "אברהם הוסטל" בתל אביב, במופע ההשקה שלה לפני כשבועיים, שכלל נשים דתיות לצד תל־אביבים מעודכנים, מבינים שהיא הצליחה בכך.
האלבום שלה, "בוא נדבר אמת", בהפקתו של צח דרורי, משלב כתיבה לירית, שעומדת בפני עצמה ללא המוזיקה, עם רוק נשי מגוון, שמשדר בו בזמן כוח וחולשה, ייאוש ותקווה, עול ותחושת שחרור. הוא נפתח ב"עצה", השיר הראשון שכתבה בחייה, שבו היא יוצאת אל המסע בחיפוש אחר תשובות.
הדרמה עולה ב"אל תעזוב". נרקיס נשמעת בו מיוסרת, נחושה אך גם חוששת, כמהה לגבר שיישאר. ליבה מנתר כציפור על גג כשקול נשמע בדלת, אך האיש נעלם. היא מצליחה כאן לעטוף סיפור אישי עצוב ומעורר הזדהות בשיר שהופך ללהיט. הקול שלה כזמרת לא מאפשר למאזין להרפות, סוחב יותר ויותר פנימה עד לכמעט התמכרות.
ב"תהיה לי בית" היא שוב יוצאת לאסוף חלקים אבודים של חייה, על רקע קצב מתוכנת ששומר על ערנות ועל הפקה נהדרת. החלק החזק כאן הוא הפזמון, עם שירה שמזכירה מיקס בין שרון ליפשיץ למזי כהן. ב"ענני" היא שרה תפילה של רבי שלום קורח, וקשה שלא לכאוב איתה כשהיא מגיעה ל"אני בחיים מרורים... אני יושב באפילה". התוצאה היא שיר דיכאון שימס כל לב, שמכין את הקרקע ללהיט "שדות" שבא אחריו. "שדות" הוא שיר העצמה אישי, הכולל את שורת המפתח באלבום ובסיפור של נרקיס בכלל, "נגיד שאין פחד יותר". שיר, שכמו האור המתואר בו, חודר כל סדק בנפש, עם פזמון עוצמתי ושורות כמו "לו רק תעשי צעד אחד... כל העולם ירוץ בשבילך". השירה שלה כאן טובה פחות, אבל מאוד אמיתית. הפתיחה מזכירה מדי את "דרכנו" בגרסת הבורגנים.
ב"אל תעצום עיניים" היא מתייחסת לאמת שנמצאת בתוך מערכת זוגית, מכריזה שהיא תילחם עליה ומפצירה בגבר שלה לשתף פעולה. מתחילה אותו שקט, קטן, עד שהדרמה הבין־אישית גוברת ועוצמת השיר בהתאם. חזק.
ב"אני אגיע" היא לא שרה מספיק טוב, אבל הכנות שלה כובשת, כשהיא מכריזה אחרי הפרידה מהגבר שתצליח ותגיע גם בכוחותיה האחרונים. הקסם הנרקיסי מפציע שוב במלוא עוזו ב"מרים", מהשירים היפים באלבום, שנכתב מאישה לאישה, אולי למרים הנביאה, אחות משה, כסמל לאישה מיתולוגית חזקה, שמקומה בהיסטוריה של העם נדחק הצידה.
האלבום מסתיים בשיר הנושא "בוא נדבר אמת". נרקיס נשמעת בו רצינית ומאופקת, כמעט קודרת. כשהיא פותחת את הקול, היא שוב נשמעת חסרה ביכולת הביצוע. מנגד היא בונה את דמותה, דמות האישה הדתייה, כמי שהאמת היא נר לרגליה, בזמן שהגבר מתחמק ממנה ולא מופיע.
כל ההערות על שירה לא מספיק טובה נעלמות כשנרקיס עולה לבמה ב"אברהם הוסטל'. בהופעה החיה, בהפקתו המוזיקלית של הבסיסט יהוא ירון, היא נשמעת הרבה יותר טוב מאשר באלבום המוקלט, שרה באופן הרבה יותר כובש, מלהיב וסוחף.
הכריזמה שלה, שבאלבום לא באה ממש לידי ביטוי, מתפרצת ברגע. האישיות הבימתית שלה משדרת מצד אחד שמדובר בדיווה קטנה שהרגע בקעה, אבל יש לה פוטנציאל להיות גדולה באמת, ומצד שני היא גם עממית, מדברת לקהל בגובה העיניים, גרובית וחמודה. ואי אפשר שלא לומר גם סקסית, כשהיא לבושה בשמלה חומה צמודה מאוד שמבליטה גוף נשי, שאותו היא מניעה בחושניות, בשביס מעוצב ואיפור כבד.
לעיתים קשה לזכור שמדובר באישה דתייה יראת שמיים. זה קורה גם כשהיא מבצעת את "Stay" של ריהאנה, עושה ראפ ב"הייתי לבד" עם נצ'י נצ' ומגיעה לשיא בביצוע משותף עם מירי מסיקה ל"שדות". בשדות היפים של המוזיקה הישראלית פורח עכשיו עוד פרח אחד, נרקיס, והוא יפה במיוחד.
נרקיס, "בוא נדבר אמת", קמע, 2018; נרקיס, מופע השקה ב"אברהם הוסטל", 21.2
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו