בעקבות האקדח האבוד מתש"ח

משפחתו של משה (מוש) זילברשמידט ז"ל, מפקד גוש עציון במלחמת השחרור, מחפשת את אקדחו ומקווה להציגו בכנס שייערך לזכרו בעוד שלושה חודשים בבית ספר שדה כפר עציון. כעת מתברר כי מוש קיבל את האקדח בהשאלה מתושב ירושלים והתחייב להחזירו בתום הקרבות.

זמן קצר לפני מותו דאג מוש להוציא את האקדח מהגוש, בתקווה כי יוחזר לבעליו, ומסר אותו לאדם שלימים יכהן בכנסת. בפעם האחרונה נראה האקדח בסוף שנות ה־50.

מוש זילברשמידט שימש מפקד גוש עציון חודשיים בלבד, אך הצליח לחולל שינויים בתפיסה הביטחונית והאסטרטגית בגוש עציון, והפך למפקד נערץ ואגדי, ששמו הולך לפניו עד היום. הוא היה בן 28 במותו, לא נישא מעולם וההקדיש להגנת המדינה שבדרך. 

גיסו היה אברהם תמור, שכיהן במלחמת השחרור כמפקד המושבה נווה יעקב. השניים היו קרובים מאוד ותמור, שהעריץ אותו, שמע בקשר את ההודעה על מותו. "מוש היה לוחם אמיץ, לא פחד מכלום, וגם בקרב האחרון של מעטים מול רבים, הוא הסתער ונלחם. הוא תמיד חשב שלא ימות, אחרי שניצל בנס מפגיעת כדור שנכנס ויצא מצווארו. הוא האמין שהוא בלתי פגיע", מספר קרוב משפחתו, יוסי גרין. 

מוש כמעט לא השאיר אחריו חפצים. רק לאחרונה, במסגרת ההכנות של המשפחה עם עמיחי נעם, מנהל מכון המחקר בבי"ס שדה כפר עציון, התגלה דבר קיומו של האקדח על ידי מעיין משיח, קרובת משפחתו. בספר שמצאה ברחוב,  "עלילות בני חיל: סיפורי גבורה בישראל", שכתב בשנת 1962 ברוך אורן, חתן פרס ישראל וממקימי יד לבנים, הוא תיאר כיצד התגלגל לידיו אקדחו של מפקד גוש עציון.

אורן סיפר כי אדם בשם מ', שכיהן כחבר כנסת וייתכן שאף כשר בקואליציה, הגיע אליו יום אחד עם האקדח וסיפר לו על הפגישה האחרונה עם מוש בגוש עציון הנצור וכיצד, בטרם נפרדו, לקח ממנו מוש את רובהו ובמקומו הפקיד בידו את אקדחו, כשהוא אומר לו: "נשוב ונתחלף בנשק, כי אקדח זה יקר לי מאוד".

שלושה שבועות לאחר מכן נהרג מוש. האקדח הוצג בשנת 1958 בתערוכה, ובעיתונים באותה תקופה דווח על כך בהרחבה. בעקבות הפרסומים הגיע אל אורן אדם ישיש אשר סיפר לו כי האקדח היה בעצם שלו, והוא נתן אותו לבנו כשיצא להילחם בגוש עציון.

כשהבן חלה וחזר לירושלים, הוא מסר את האקדח למוש, אשר הפך אותו לאקדחו האישי והתחייב חגיגית כי יחזירו עם תום הקרבות. נראה כי בשלב מסוים העריך מוש כי קטנים סיכוייו לצאת מהגוש, ומסר את האקדח לאותו מ'.

בשנים שחלפו נשמר האקדח בבית יד לבנים בפתח תקווה, וכנראה שהועבר בשלב מסוים למשטרה. משפחתו של מוש ניסתה בימים האחרונים לברר מה עלה בגורל האקדח, מסוג פרבלום, ללא הצלחה. 

ירון רוזנטל, מנהל בי"ס שדה כפר עציון: "70 שנה אחרי שמוש הגיע לכפר עציון, אנחנו עדיין מגלים עד כמה המורשת שהשאיר אחריו היתה עשירה, ואנו מחויבים להנחלתה ולמחקר מעמיק על צפונות מלחמת העצמאות. ביחד עם משפחתו של מוש נמשיך לפרוע את החוב המוסרי העמוק שיש לנו למוש וללוחמי גוש עציון במלחמת העצמאות".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו