פקקי הענק בליבה של ברצלונה מקיפים מכל עבר את הרכב השכור הקטן שאני מנסה לעזוב באמצעותו את העיר, בניסיון להרחיק למחוזות הכפריים והמתוירים פחות של קטלוניה. אבל אלפי המקומיים, שמפגינים בעד ונגד ההיפרדות ההיסטורית מספרד, לא מתרגשים מהצפירות שלי.
כשאני מבינה שאין לי סיכוי, אני מחליטה לבצע חניית ביניים בעיר ולהתבונן מקרוב במפגינים. אני מצלמת ומנציחה מפגינים מבוגרים וצעירים, נשים וגברים, ומתעכבת מול קשישה נמרצת שאוחזת דגל קטלאני גדול, צבוע פסים של צהוב ואדום לכל רוחבו, ואליו התווסף כוכב לבן על משולש כחול בקצהו הימני. זהו דגל הבדלנות הקטלאנית, דגל המחאה. אני מחמיאה לה על המעורבות שהיא מפגינה בגילה המופלג, והיא עונה לי בביטול: "לפוליטיקה אין גיל".
למחרת בבוקר, לפני שהמפגינים שוב מציפים את ברצלונה, אני דוהרת על הכביש המהיר היוצא צפונה אל עבר קוסטה בראווה, רצועת החוף של קטלוניה, עניין של שעתיים. הדרכים מפתיעות אותי בשקט שלהן. הכפריים מתעניינים יותר בפרנסה - חקלאות, תיירות ואירוח - מאשר בפוליטיקה.
בקטלוניה מדברים שלוש שפות: קטלאנית, ספרדית, וגם צרפתית. היא משתרעת לחופי הים התיכון הצפוניים של ספרד, חובקת הרים וגאיות ונושקת לגבול עם צרפת. הגרסה הקטלאנית לפאייה מכילה רק אורז ודגים או בשר, בניגוד למקור הספרדי שופע הירקות. מנות מן הים יוגשו בעיקר ביישובים הסמוכים לחוף, ובפנים הארץ יושם הדגש על דגנים, על תפוחי אדמה, על נקניקים ועל בשר.
הפגנה בברצלונה. פקקי תנועה אינסופיים // צילום: GettyImages
לצד ברצלונה, מתהדרת קטלוניה בעיר קסומה נוספת, ג'ירונה. נהר האונייר הרדוד מפריד בין חלקה המודרני לבין העיר העתיקה, ומסעדות רבות ושוקקות חיים סדורות שורות על קו התפר הזה.
אני פוסעת על מרצפות האבן בסמטאות המפותלות העולות מהרובע היהודי הצפוף. בשיאה, הקהילה היהודית בג'ירונה היתה הגדולה בספרד, אך החל מהמאה ה־14 התעצמו שם הרדיפות על רקע דתי, עד שבסוף המאה ה־15 התרוקנה העיר מתושביה היהודים, ומהקהילה כולה נותר רק מוזיאון.
בטפסי במדרגות המובילות אל הכיכר הגבוהה של הכנסייה הגדולה בעיר, אני חשה שהגעתי למקום מוכר. כאן צולמו לא מעט סצנות של "משחקי הכס", מספרת לי מרתה, המדריכה המקומית.
אטרקציה תיירותית נוספת בעיר היא הגשר האדום שתכנן גוסטב אייפל. כן, כן, אותו אחד שאחרי למונומנט הצרפתי. מבעד לצורות הגיאומטריות שיוצר גשר הפלדה נשקפות חזיתות הבתים הצבעוניות של העיר, שעליהן מתנוססות כרזות "Si" בשלל צבעי הקשת, "כן" לעצמאות.
בג'ירונה אינספור טאפאס ברים, כיאה לעיר ספרדית מתוירת, ומרתה ממליצה לי להתחיל את הערב במקום אחד, וממנו לנדוד לשני מקומות נוספים. כוס בירה צוננת וצלחת נקניקים יעלו לכם כשמונה יורו.
אחרי שחיממתי את הקיבה, אני מתיישבת באחת המסעדות היפות של פלאסה דל וי. המלצר מזרים לשולחן שפע מנות קטנות וממזריות: אנשובי כבוש בעידון רב, שעליו נמזג שמן זית מעקצץ; קרוקטים של דג ותפוחי אדמה מטוגנים במעטפת דקיקה של פירורי לחם; בראנדד דגי, מעיין פאטה מסורתי עשוי דג קצוץ; לחם קלוי עם עגבניות טריות מגוררות; וכוס יין אדום מקומי, שיעלו 30-40 יורו לסועד.
• • •
למחרת, בדרך אל הים, אני עוצרת לתצפית מרהיבה במנזר Sant Pere de Rodes. זהו מנזר בנדיקטי מהמאה ה־6, שהיה לו חלק מרכזי בהולדת תעשיית היין המקומית. הנזירים, שנתמכו על ידי משפחות אצולה אשר העניקו להם אדמות משופעות גפנים, זיהו את הפוטנציאל והחלו מייצרים יין.
כאשר מזיקים השמידו את היבול, נטשו הנזירים את המקום למשך מאות שנים ויצאו להפיץ את בשורת הנצרות בעולם. בשנים האחרונות שופץ המנזר וכעת הוא פתוח למבקרים בתשלום סמלי.
עוד חצי שעה בדרכים, ואני מגיעה ללנסיה. רחובו הראשי של כפר הדייגים הקטן שקט ושמשי. במסעדת הדייגים (Els Pescadors) אני טועמת תבשיל מסורתי הנקרא Suquet - נזיד דגים ותפוחי אדמה שאותו מכינים במהלך יום העבודה על סירות הדיג, כמה חתיכות דג מן השלל היומי, קוביות תפוחי אדמה, עגבניות ושום המתבשלים יחדיו בסיר ברזל יצוק.
על בטן מלאה אני ממשיכה לקאדאקס, הכפר הנודע והציורי שבו חיו סלבדור דאלי ואשתו גאלה. הכפר שוכן סביב מפרץ כחול, שמתעקל ומתפצל בקצהו סביב כמה מפרצונים קטנים וסלעיים, ואפשר להבין מייד מדוע בחר דאלי לבלות שם את ימיו האחרונים. הבית שבו התגורר משמש כיום מוזיאון.
בין הרחובות המתפתלים שוכנת מסעדת Compartir. למסעדה פטיו רחב ידיים המדמה הסיינדה ים־תיכונית, והישיבה בו משוחררת ומלאת קסם. במטבחה עובדים שלושה שפים שגדלו במטבחי הפאר המכוכבים של קטלוניה וביקשו ליצור כאן שעטנז בין מסעדת יוקרה לטאפאס בר טיפוסי.
טרטר דג ים בלנסיה. נמוך וגבוה // צילום: מאיה דרין
גם פה מוגשות הקלאסיקות המקומיות - אנשובי, קרוקטים וגספצ'ו - אך המסורת מקבלת כאן אסתטיקה חדשנית. האנשובי הכבושים מתלפפים סביב עגבנייה לחה ועשירת טעם, וסביבם שמן ארומטי ירוק, עלי מנטה, איולי שום ופיסטוקים קלויים; הקרוקטים מוגשים עם זביון חמצמץ, קורנישונים קטנים ופלחי אבוקדו; והגספצ'ו עשוי מלון ומוגש עם פלחי פירות טריים, סורבה עגבניות חמצמץ, פרחי מאכל ושפע עשבים. ארוחה נפלאה תעלה בין 50 ל־60 יורו לסועד.
לא רחוק מקאדאקס שוכן יקב משפחתי ששמו Martin Faixo. בראש הגבעה, הצופה אל נוף פראי ואינסופי, הקימו הבעלים מרכז מבקרים, חנות, וכן קומץ חדרי אירוח כפריים ומבודדים. במקום אפשר לערוך טעימת יין מודרכת (בהרשמה מראש אונליין) וליהנות מהתוצרת המשפחתית. מרטין, היינן המארח, מסביר לי כי הרוח הצפונית היבשה שמגיעה מצרפת "טובה לענבים, מנקה אותם ממזיקים ומחסנת אותם בפני פטריות". הזן של ענבי קטלוניה הוא הגרנאש על גווניו - כהה, רוזה ולבן.
העיר הסמוכה היא פאלאמוס, על שוק הדגים המפורסם שלה. כאן אפשר להציץ מקרוב בדגה המובחרת ביותר באזור, לפגוש יורדי ים אמיתיים - דייגים מבטן ומלידה. כמו ילדים קטנים הם מתרברבים בפניי: "שלי הכי יפים", "תראי איזה גודל אחיד" ו"ראית פעם סחורה טובה כל כך?"
השוק עתיק אך מתנהל בצורה מודרנית להפליא, והדייגים לא סומכים על כושר השיפוט שלי וממהרים להעביר את מרכולתם אל הסורק האלקטרוני שיקבע אם צבעם, גודלם, צורתם וטריותם של הדגים עומדים בקריטריונים המחמירים של המקום.
• • •
התחנה האחרונה במסעי היא העיר בגור, המתהדרת ברובע עתיק יפה ורומנטי המוקף במודרניזציה קלה ופרובינציאלית. אך ההפתעה האמיתית מסתתרת בשוליה: יערות מוריקים המשתפלים אל ים כחול, סוער ולא מיושב, ציוץ ציפורים פרוע וכמה בתים פזורים באקראיות נחבאים בצמחייה.
באחד המבנים הבודדים נמצא פונדק Sa Rascassa. יש בו חמישה חדרי אירוח השוכנים על מרפסת עץ מוגבהת. בקצה האחד צמחיית־עד סבוכה, ומהקצה המזרחי אפשר לראות את הזריחה על פני הים.
תחת המרפסת, מוקפת חצר גדולה, נמצאת מסעדת הפונדק. מהמטבח יוצאות מנות דגים, כמובן. אלה מוגשות במחבתות לוהטות, ועיקר תיבולן הוא שמן זית מקומי נהדר וכמה שיני שום פרוסות.
אוסקר, הבעלים, הוא בחור דק גזרה כבן 50. שיערו וזקנו פרועים במקצת, והוא נראה כמו מרצה מפוזר. עד לפני כעשור היה בכיר בתעשיית הפרסום בברצלונה, אך הוא מאס בחיים על הנתיב המהיר להצלחה ועזב לבגור עם אשתו ובנותיהם. "אני לא מבין דבר במסעדנות, במלונאות ובאירוח, אך המקום הזה קסם לי והפכתי אותו לבית". כשהגעתי לשם, המקום היה ריק ושומם, ורק פתק בכתב ידו של אוסקר חיכה לי, ובו נכתב: "ברוכה הבאה מאיה, תרגישי בבית, אני אחזור בקרוב". 120 יורו ללילה - לא מעט בהתחשב בחדרים הצנועים - יעניקו גם לכם חוויה קטלאנית דומה.
• • • • • • •
קרוקטים של דג מעושן, והנה המתכון...
קרוקטים של דג מעושן בסגנון קטלאני
החומרים (ל־15 כדורים):
√ 100 גרם דג מעושן מפורר
√ 2 כפות שמן זית
√ 1 בצל ירוק (החלקים הלבן והירוק) חתוך דק
√ 2 שיני שום כתושות
√ 3 כפות גדושות קמח
√ 1 כוס חלב
√ מלח לפי הטעם
√ פלפל שחור גרוס לפי הטעם
√ פטרוזיליה קצוצה
√ 1 ביצה טרופה
√ 3/4 כוס פירורי לחם
√ שמן לטיגון עמוק
√ פלחי לימון להגשה
בסיר קטן מחממים מעט שמן זית ומזהיבים את פירורי הדג, הבצל הירוק והשום. מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב עד שייספג. מוסיפים את החלב לאט־ לאט ותוך כדי בחישה כדי שלא ייווצרו גושי קמח. מתבלים במלח, בפלפל השחור ובפטרוזיליה הקצוצה. מניחים לתערובת הסמיכה להתקרר לגמרי ומגלגלים לכדורים. טובלים את הכדורים בביצה הטרופה ואז בפירורי הלחם ומהדקים היטב. מחממים בסיר שמן לטיגון עמוק ומזהיבים את הכדורים מכל הכיוונים. מגישים חם בליווי פלחי לימון.
הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של קטלוניה וקוסטה בראווהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו