המפה האלקטרונית, המרושתת קווים צבעוניים מתארכים לכל כיוון, שבראשם קודים קצרים, סוטה קו אחד מנתיבו שמעל הנגב הצפוני ופונה מזרחה. סטייה קטנה אך מובחנת. הבקר שבתפקיד קצין מערכות שמנתיב הטיסה הבינלאומי וטס כעת מעל שטח שהוא לא אמור לטוס בו. בתוך שניות מושמעת אזעקה נוקבת. לתוך האולם הגדול, המלא בעמדות ממוחשבות ובמסכים שונים, מתפרצת במהירות קבוצה של כוננים, והם מאיישים את העמדות ומתחילים להרים מפסקים וללחוץ על כפתורים. בתוך דקה בלבד האולם רוחש ככוורת דבורים ומכשירי קשר וטלפונים מצלצלים במוקדים רבים במדינה.
הטלפון המבצעי ביותר הוא לטייסות שבכוננות, הסמוכות לאירוע. זוג מטוסי F-16 מוזנק לעבר המטוס הסורר, וכל ערוצי התקשורת הבינלאומיים מופעלים כדי לנסות ליצור איתו קשר. הבקר מנחה את מטוסי חיל האוויר לנקודה המדויקת שבה טס המטוס כרגע. לפי שעה, המיירטים של חיל האוויר מלווים אותו מרחוק, לא נוקטים שום פעולה. "אנחנו בוחנים בשבע עיניים את התנהגות המטוס, כדי לזהות כל סימן של אנומליה", מסביר לנו סא"ל אביעד, מפקדה המנוסה של יב"א (יחידת בקרה אזורית) דרומית, שבליבה המבצעי אנחנו נמצאים. "מטוס אזרחי שמתנהג באופן לא צפוי הוא אחד האתגרים הכי גדולים שלנו, משום שמחיר הטעות גבוה מאוד. לכן אנחנו עושים מאמץ עליון כדי למצות את האיום מן הטעות".
תהליך הבירורים נמשך. מטרתו, לדברי סא"ל אביעד, היא "להחליט אם מפלילים או מזכים. זו החלטה קריטית, משום שהיא מועברת למעלה, לדרג שיחליט כיצד לפעול". החלטה זו תתקבל בתא השליטה שבבור של חיל האוויר במטה, שבו יושב מפקד חיל האוויר או קצין בכיר מאוד הממלא את התפקיד, וברור שאם מדובר בפגיעה במטוס אזרחי, שרשרת ההחלטה מגיעה עד שר הביטחון וראש הממשלה.
זהו ריקוד עדין מאוד, שחייב להביא בחשבון את המהירות המטורפת שבה מתרחשים אירועים באוויר וכן את המשמעויות מרחיקות הלכת - צבאיות ומדיניות כאחת - שיש להחלטה. שיקול הדעת של הבקרים יקר מפז. אם מחפשים דוגמה חיה לחיים על הקצה, על להב של סכין גילוח ממש, הנה היא. בינתיים, הטייס "שלנו" לא עונה לקריאות אליו בערוצים הבינלאומיים וממשיך בטיסתו מזרחה. המידע זורם: מדובר במטוס רויאל ג'ורדניאן, ולפי הנתיב שבו הוא טס כעת מגמת פניו כנראה לחציית גבול לירדן. כל המערכת בהיכון, למקרה שהטיסה הזו תהפוך מחריג לאיום, אבל נוצרים אש. עוקבים, לא יורים.
עוד זה הולך וזה בא: מרצועת עזה מופיע על המפה כלי טיס בלתי מזוהה. הפעם לא זוג אחד אלא שניים מוזנקים לעברו. תהליך הזיהוי מהיר מאוד, ובתוך דקות ניתנת הפקודה "אש חופשית" והמל"ט מופל. את האירוע הזה מלווה בהסברים מפורטים סרן א', שהיה הבקר שניהל את אירוע הפלת המל"ט מעזה בספטמבר האחרון. במקביל, המטוס האזרחי חוצה את הגבול לירדן באין מפריע, והאירוע בעל הפוטנציאל הנפיץ מסתיים בשלום.
זו רק סימולציה, הצגת תכלית, אבל היא משכנעת. היחידה פועלת כמכונה משומנת. וטוב שכך, משום שהאיום האווירי על מדינת ישראל עלה בתקופה האחרונה. לדברי אל"מ ערן, מפקד מערך הבקרה, "היכולות של האויבים מסביבנו להפעלת פלטפורמות אוויריות - עלו. כמו כן, יש להם מוטיבציה גוברת להשתמש ביכולות הללו כדי למסור מסר או לפגוע בנו. עובדה, רק בשנה־שנה וחצי האחרונות, שני מל"טים חרגו מרצועת עזה - ונאלצנו להפיל אותם". כלומר, אנחנו ניצבים היום בפני איום אווירי גדול יותר מבעבר.
מבחן התגובה
מערך הבקרה הוא קריטי להפעלה המבצעית של חיל האוויר. את התובנה הזאת מנסח אל"מ ערן: "זה רלוונטי לכל גיזרת פעילות של החיל, קרובה כרחוקה. המערך מקבל את ההנחיות והתכנון, כלומר מדיניות החיל ותרגומה לפעילות ספציפית, מהשליטה המרכזית, ומעבירה לכוח האווירי בשטח; גם לכלים שבאוויר - מטוסים, מסוקים וכטמ"מים (כלי טיס מאוישים מרחוק; א"ל), אבל גם לכוחות הקרקע של החיל - ההגנה האווירית".
לצד המשימה הזאת אמון מערך הבקרה על ניהול וסנכרון המרחב האווירי של מדינת ישראל; מרחב צר מאוד ומרובה פעילות, שבעצם הגדרתו מסמל כאב ראש אדיר למי שמנסה לנתב בו תעבורה אווירית מגוונת: צבאית, אזרחית, פרטית וספורטיבית. "התמונה האווירית שאנחנו מייצרים כאן", ממשיך אל"מ ערן, "היא מדויקת ואמינה מאוד ושלמה. התמונה הזאת מאפשרת בעצם לכל מגוון משימות חיל האוויר - מבצעיות, תובלה, הגנ"א ואימונים - לדור בכפיפה אחת במרחב האווירי הצר הזה. וכמובן, איך כל זה מסתדר עם התעבורה האווירית האזרחית".
תודעת ההגנה האווירית הפכה לנחלת הכלל בשנים האחרונות, בייחוד לאחר מבצע צוק איתן (ב־2014), שבו כיפת ברזל יירטה קסאמים ושאר רקטות וטילים שנורו מעזה בשיעורי הצלחה מעוררי השתאות. גרסאות החץ לסוגיו ולאחרונה שרביט קסמים שהפך לקלע דוד, הפכו לביטויים שגורים בפי כל אדם במדינה. אבל לפני שמפקד הסוללה יכול ללחוץ על כפתור השיגור של אחד הטילים, המפגש הראשון עם האיום - הוא קודם כל של מערך הבקרה.
"הגילוי, הזיהוי, הסיווג, ההחלטה שזו מטרה שיש להפעיל נגדה כוח - הם תהליך שקורה כאן, אצלנו. מנהל מכלול ההגנה האווירית הוא זה שמזניק מטוסי יירוט, מסוקי קרב, הוא זה שמעלה את סוללות הטילים ל'מיידי' והוא זה שמתקשר לבור בחיל האוויר, כדי להעמיד אותם בכוננות. זה יוצר זמינות החלטה וזמינות אש. אנחנו מצמידים את המענה לאיום", אומר אל"מ ערן.
בשבע עיניים. סא"ל אביעד
גודלה הפיזי המצומצם של מדינת ישראל מכתיב זמני החלטה מצומצמים להחריד. לעיתים מדובר בעשרות שניות בודדות עד שכלי הטיס המאיים יתקרב למה שמוגדר אצלנו כמטרה, לעיתים מדובר בדקה־דקה וחצי. כמה כבר לוקח לטוס מגבול לבנון או מגבול רצועת עזה אל תוך המדינה? כך או כך, מהירות התגובה היא קריטית, וכל המערכת מודעת היטב לצורך לפעול כהרף עין. לכן, יש מצבים מסוימים, כשהאיום הוא נגד מטרות שהוגדרו קריטיות או אסטרטגיות, שבהם ההחלטה ליירט ולהפיל את כלי הטיס העוין נתונה בידי הבקר. כמעט מיותר לציין שהמשימה העדינה, הקריטית והמורכבת הזו דורשת כוח אדם מיומן באופן יוצא דופן.
מן הראוי לזכור שאנחנו חיים כבר במאה ה־21. התמונה האווירית אינה רק תוצאה של אנטנות המכ"ם הקלאסיות, שמאפיינות יחידת בקרה. היא תוצאה של הרבה מאוד חיישנים, נייחים וניידים, שפרוסים בכל רחבי המדינה ומזרימים ללא הרף כמויות אדירות של מידע מעודכן. המידע הזה מעובד באמצעות מערכות מהמתקדמות בעולם לתמונת מצב רשתית מושלמת. והנה משהו שאולי לא ידעתם: נוסף על תפקידיהן ביירוט קסאמים וטילים, סוללות כיפת ברזל משולבות במערך ההגנה האווירית כטילי קרקע־אוויר לכל דבר. כאשר מדובר במשימה כזאת נגד כלי טיס, מדרך הטבע כטמ"מ, הסוללות כפופות למערך הבקרה ככל אמצעי הגנה אווירית אחר.
האתגר האזרחי
בגלל הצרכים המבצעיים המורכבים, כל הבקרה האווירית, גם של התעבורה האזרחית, נתונה בידי חיל האוויר. למעשה, בתוך היב"א יש גם מכלול אזרחי, שבו מתנהל הפיקוח על תעופה אזרחית לסוגיה - בסנכרון מלא עם הבקרה הצבאית. האתגר האזרחי גדל באופן מבהיל: השנה גדל מספר הטיסות לישראל ב־20 אחוזים לעומת גידול ממוצע של כ־5 אחוזים בעולם; נתב"ג מטפל בכ־550 טיסות בממוצע ביום. זה גידול מרשים בכל קנה מידה.
מדיניות השמיים הפתוחים הביאה לכאן את חברות הלואו קוסט, והגדילה את מספר החברות הסדירות שממריאות ונוחתות בנתב"ג. קשה להאמין, אך על פי אתר רשות שדות התעופה, יותר מ־100 חברות פוקדות את נתב"ג; עוד כ־30 חברות פוקדות את שדות התעופה האחרים - עובדה, חיפה ובקרוב תמנע. בזמן קצר להפתיע, מדיניות השמיים הפתוחים, שהונהגה רק לפני שנתיים וקצת, הפכה את ישראל למעצמת תעופה אזרחית.
"במקביל, חל גידול גם בתעופה הספורטיבית - מאות אולטרלייטים, בקאיי וכל שאר כלי הטיס הקלים נמצאים באוויר כל הזמן", סיפר אל"מ ערן. "המציאות הזאת מחייבת אותנו לגלות גמישות מקסימלית בניהול המרחב האווירי. להתחשב בתרגילים גדולים של חיל האוויר ולהגביל את התעבורה האווירית מצד אחד, ומצד אחר - להתחשב ב'פיקים' של התעופה האזרחית - חגים, טיסות לאומן וכדומה".
תמרוני ביטחון
מטוסים אזרחיים הם לא רק בעיה של הקצאת נתיב או צפיפות במרחב האווירי. הם גם פוטנציאל לטרור אווירי. זהו בהחלט איום שמתחשבים בו, והפיצוץ של המטוס הרוסי באוויר, מעל סיני, הוא תמרור אזהרה. "אנחנו עושים אימון שבועי של המערך בנושא הזה; עד כדי כך אנחנו מחשיבים אותו כאיום", מדגיש אל"מ ערן.
איום נוסף שמוענקת לו תשומת לב רבה הוא, כמובן, איום הכטמ"מים. "בנקודת הזמן הזו", אומר מפקד מערך הבקרה, "אם תשאל אותי מהי הסבירות הגבוהה יותר, שיגיע לכאן מטוס אויב, מיג או סוחוי, נניח, או שנצטרך לטפל בכטמ"מ - אני מעריך שהכטמ"מ הוא איום סביר יותר".
אבל לא רק כאיום: גם בצה"ל מופעלים כלי טיס מאוישים מרחוק בקצב הולך וגובר, והם תופסים נתח גדול מסך הפעילות האווירית במרחב.
"הזירה הדרומית", מוסיף מפקד היב"א, סא"ל אלעד, "הופכת בשנים האחרונות להיות סוערת יותר ויותר. אם מסתכלים על עזה, לדוגמה, אנחנו אחראים לתת את המענה לכל איום אווירי שמגיע ממנה. בין שבמבצע מקיף, כמו צוק איתן או עמוד ענן, ובין שכתגובה לירי ספורדי או לאירוע מתפרץ, כמו חטיפת גלעד שליט".
"כאב ראש" אחר המצוי בלב הפעילות של מערך הבקרה הוא עניין ריבוי השחקנים בזירה, שמחייב אותם לזהירות ולהקפדה יתרה בתיאומים. כשמסתכלים על הצג ביב"א יכולים לראות מטוס רוסי ומטוס אמריקני ומטוס צרפתי, צבאיים כולם, וכולם טסים בקירבה אלינו. "הרוסים הם ידידים", מדגיש אל"מ ערן, "ואנחנו לא מתייחסים אליהם כאל כוח שמאיים עלינו בשום צורה. אבל אנחנו צריכים להקפיד להבין מי זה מי". ולכן נערך "מסדר זיהוי" לכל כלי טיס שלא ברור מייד מהו. התיאומים עם הרוסים נעשים ברמה הלאומית. צוות של אג"ת (אגף התכנון) ממונה על העניין מהצד הישראלי. התיאומים עם האמריקנים, לעומת זאת, פשוטים יותר ואפשר לסגור אותם בשיחת טלפון.
הסיור שלנו ביב"א נערך זמן לא רב לאחר התקרית החריגה בצפון, ב־17 במארס, שבמסגרתה שיגרו הסורים טילי נ"מ מסוג SA-5 וישראל ירתה, לראשונה מבצעית, טיל חץ 2 כדי ליירט את אחד הטילים. אל"מ ערן מאשר: "היה ירי כזה. אני יכול להניח את דעתך שבשום שלב לא נשקפה סכנה לשום מטוס אזרחי, גם לא למטוס לופטהנזה, שדיווח על הירי. היו לפחות עשרות ק"מ בין המטוס למשגר שירה את הטיל. החץ משוגר אנכית ופועל בגבהים שמטוסים לא נמצאים בהם".
ובכל זאת, סביר להניח שחברות תעופה אזרחיות לא ששות לטוס באזורים שבהם משוגרים טילים. אל"מ ערן מרגיע: "ישבתי עם מנכ"ל רשות התעופה האמריקנית, ה־FAA, וגם עם האירופית, ה־ESA, והקמנו צוותי עבודה משותפים והראינו להם איך אנחנו מצליחים לשלב תעבורה אזרחית בטוחה לישראל וממנה, במקביל לקרב המורכב הזה של הגנה אקטיבית, להגנת שמי המדינה. הצלחנו להוכיח להם שאנחנו מנהלים סיכונים בסטנדרטים העולמיים המוקפדים ביותר. אנחנו לא מסכנים מטוסים אזרחיים בשום שלב ובשום אופן".
ובמסר המרגיע הזה - דיינו.
אל"מ ערן, מפקד מערך הבקרה: "היכולות של האויבים להפעלת פלטפורמות אוויריות - עלו. כמו כן, יש להם מוטיבציה גוברת להשתמש ביכולות הללו כדי למסור מסר, או לפגוע בנו"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
