כמו שזה נראה כרגע, יומיים לפני פתיחת משפט נאשמי הולילנד, קשה להיות איש בשורה לשוחרי שלטון החוק. המשפט הזה, מהחשובים שידעה המדינה, עומד לצאת לדרך ברגל שמאל - ולא חלילה בגלל מחסור בראיות מוצקות לכאורה. לא זו הבעיה על פי בדיקת עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת. יש לחצים על עד המדינה בן ה-75 מצד אחד מנושיו; נעשה השבוע ניסיון לעקל את כספי המדינה שהובטחו לו למחייתו (12 אלף שקלים בחודש); היתה פנייה מפורשת לפרקליטות באותו הנושא והוכנסו לתמונה גם אנשי ההוצאה לפועל. "יש לי הרגשה שמישהו לא יניח לש' דווקא עכשיו ואפילו יבקש את מעצרו בגין אי תשלום החוב", אמר לי פרקליטו, עו"ד אמנון יצחקניא, "ואני לא אומר את זה סתם. אני באמת מודאג. אני חושש מהרגע הזה כי הצענו לנושה הסדר כספי הוגן ופריסת החוב והוא לא הסכים". אפשר להבין את הדאגה של עו"ד יצחקניא, כמו את הדאגה של עוה"ד יונתן תדמור ואתי בן דור, המובילים את התיק הזה מטעם התביעה. הם יודעים מה עובר על העד המרכזי במשפט ובאיזה מצב הוא נמצא. הם מאמינים בו ורוצים לראות אותו על הדוכן רגוע, שקט, ממוקד - משוחרר מלחצים. זה אחד המפתחות שלהם להצלחה במשפט. לכן אפשר להבין את שיחות הטלפון הבהולות השבוע בין כל המעורבים בנושא, בפרקליטות האזרחית והפלילית, שלא פסחו גם על לשכת פרקליט המדינה, משה לדור. לכן השיב לנו השבוע דובר הפרקליטות בצורה לקונית: "הפרקליטות בוחנת את האפשרויות המשפטיות להתמודדות עם צו העיקול בהתחשב בהסדרים עם עד המדינה". לכן מוטרדים אנשי התביעה מהשאלה הבאה: האם באקלים הזה מסוגל אדם כלשהו, אפילו הוא עשוי מברזל, להעיד באופן חופשי? האם עד התביעה ש' מסוגל באווירה הזאת לעלות לדוכן העדים ולהתחיל לתאר איך וכיצד ולבקשת מי הוא נתן במשך שנים ארוכות טובות הנאה וכספי שוחד? איך בדיוק פעלה מכונת הפשע הזאת? האם ראשו יהיה פנוי לפרט את סיפור המעשה, המרתק והמדהים כשלעצמו, כאשר החרב הכלכלית מונפת מעל לראשו? האם הוא בנוי למערכה האכזרית הזאת, שתימשך כמה חודשים ושבה יוסרו הכפפות בידי אנשי ההגנה? יש מי שטוען: האיש הקשיש הזה, שהוא אדם מנוסה ובעל עור של פיל, מסוגל להדוף את ההתקפות עליו. יש לו תחמושת שחלק מהנאשמים מכירים וספק אם ירצו שהוא ישתמש בה. אחרים טוענים שגם ברזל, כשמכים בו שוב ושוב, נשבר בסוף. לכן יש תחושה לא נוחה בעניין. לכן נדמה לרגע שהמדינה אינה עושה מספיק להגנת העד הזה. החשש של הפרקליטות נכון, במישור הראייתי נפלו בידי המשטרה במהלך החקירה הרבה פנינים. פנינים, הדגיש בשעתו אחד החוקרים, ממש פנינים. ש' מסר מה שמסר ב-70 הודעותיו במשטרה, אנשי יאח"ה הלכו בעקבותיו - כלומר, בעקבות השלמונים שעליהם דיבר - והתוצאה הדהימה אותם כמו את אנשי התביעה, כמו את השופטים שהוציאו את צווי המעצר. כולם נחשפו לראיות ברורות לכאורה, כולם קיבלו את החלטותיהם בגין אותם מסמכים והקלטות; כולם קראו את הודאות חלק מהחשודים שאימתו בעצם את עיקר עדות ש'. יש בידי התביעה מה שנקרא "סיוע כבד": חשבונות בנק, הודאות, צ'קים. ובכל זאת: מדובר בשותף מרכזי למעשי הפשע, באיש עסקים בעייתי, באדם ממולח שניסה בשעתו להוציא כספים משותפיו באמצעות מסמכים וטענות כוזבות. ש' כבד הגוף, שדלתות ראשי המדינה היו פתוחות בפניו במשך שנים, הוא היום אדם חולה, עייף, מותש - עד מדינה שאמור לבלות על דוכן העדים עשרות ישיבות מטעם התביעה ועוד עשרות מטעם ההגנה. אלפי מסמכים יוגשו באמצעותו לשופט דוד רוזן, אלפי שאלות יוצגו לו בחקירות הנגדיות, אלפי התנגדויות יישמעו במהלך חקירתו הראשית. ועוד לא דיברנו על המסע המאורגן להשחרת פני העד בתקשורת, שיצא כנראה לדרך עוד היום. מכאן הדאגה לש': האם באקלים הזה של העיקולים והפנייה להוצאה לפועל הוא יחזיק מעמד מבחינה פיזית? האם הלחצים הכלכליים לא ישברו אדם בגילו? האם מחלותיו לא יכריעו אותו עוד לפני שיסיים את מתן עדותו- השאלות האלה מרחפות כאמור כל הזמן בחדרי הפרקליטות. הן קשות, הן מציקות, הן אמיתיות. אני לא בטוח שלמישהו יש כרגע תשובה עליהן. לחזור הביתה בשלום השופט המחוזי בת"א דוד רוזן נטל על עצמו משימה בלתי אפשרית כמעט: לנהל לבדו את משפט מפלצת הולילנד, שבו יישבו באולמו 15 נאשמים ולצידם עשרות סנגורים עם הרים של מסמכים. הוא נענה בכך לבקשת הנשיאה דבורה ברלינר שעד לרגע זה משוכנעת שלא טעתה. לגישתה, שופט בודד מסוגל להשתלט על כתב אישום בסדר גודל כזה, בלי לפגוע בזכויות עדים ונאשמים. אני חושש שכבודה בכל זאת טועה, וכך גם השופט רוזן. אבל אולי הטעות היא שלי ושל רבים אחרים. אולי הנס יתרחש ובעמודים האלה אכתוב יחד עם דיין ושבת: טעינו, טעינו, טעינו. כבודם צדקו. זו תהיה הטעות הכי משמחת שלנו. כך או כך, במאמץ לקדם את המשפט ולהגיע יום אחד אל קו הגמר, קיבל רוזן את ההחלטה הבאה: המשפט יישמע ארבע פעמים בשבוע מ-8.30 בבוקר ועד לשעה 8 בערב. כלומר, חקירת עד התביעה הקשיש תימשך בכל פעם בין 10 ל-11 שעות. ארבע פעמים בשבוע זה בסדר גמור. אבל לאלץ עד כלשהו, אפילו הוא צעיר, להעיד ברציפות כמעט 11 שעות? אדם צעיר מסוגל לתרום בפרק זמן ארוך כל כך לירידה לחקר האמת? הוא מסוגל להיות חד וברור? יש שופט בישראל שמסוגל להיות קשוב לאותו עד כל כך הרבה שעות? התשובה, אני חושש, שלילית. אחרי זמן העד מתעייף, כבר אינו ערני מספיק, קל לבלבל אותו - אין ערך רב לתשובותיו. היו כבר מקרים שעדים השיבו לסנגורים מה שהאחרונים רצו לשמוע רק כדי לקצר את ההליך. הם רצו לחזור הביתה בשלום וכמה שיותר מהר. הם היו סחוטים ועייפים. האמת כבר לא היתה העיקר מבחינתם. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בתיק הזה שבו עד המדינה הוא בן 75. מה יקרה לאיש החולה הזה כאשר ייחקר יום אחרי יום במשך 11 שעות? המדינה חוששת שהוא לא יחזיק מעמד. לכן היא הגישה לשופט בקשה להעיד את ש' שלוש שעות ברציפות, לאפשר לו הפסקה של שעה ולהחזיר אותו לדוכן העדים לעוד שלוש שעות. לבקשה היא צירפה חוות דעת של פרופ' אריה בן יהודה מבית החולים הדסה שבדק את העד ותמך בה. בראשית השבוע דחה השופט, זמנית, את הבקשה. "בשלב זה החלטתי בעינה עומדת", כתב, כאילו אומר בעצם לצדדים: יתכבד העד להתחיל בעדותו ואני אראה אותו בפעולה. רק אז אגבש עמדה ואחליט. ההכרעה בתיק אולמרט פרט אחד בכל זאת דלף החוצה: פסק הדין עומד להיות ארוך ומפורט - מאות רבות של עמודים. מה זה אומר מבחינת התביעה וההגנה? שעל החוק החשוב באמת כדאי לשים לב לח"כ זהבה גלאון, שמאז בחירתה לתפקיד יו"ר מרצ לפני כחצי שנה, הצליחה להפיח רוח חיים במפלגה שנחשבה כבר מתה מבחינה קלינית. לא עוד רק הסכמי ז'נבה, שתי מדינות לשני עמים, מלחמה על השלום גם כאשר הצד השני אינו משתף פעולה. לא עוד מפלגה שרק הנושא המדיני מעסיק אותה בשנים האחרונות. גלאון מובילה את מרצ למלחמות ולמאבקים גם בחזית החברתית-כלכלית, יוזמת חוקים חדשים ועומדת להעביר ביום ב' בשבוע הקרוב, בתמיכת הממשלה, את "חוק התספורות". כלומר, בעלי הון חצופים מסוגו של יצחק תשובה, שמבחינתם "המדינה זה אני", לא יוכלו יותר להימנע מלהחזיר את חובותיהם לציבור הרחב. מאות אלפי חוסכים, שכספם מנוהל ומושקע באג"ח קונצרניות על ידי הגופים המוסדיים (קופות גמל, קרנות נאמנות, קרנות פנסיה), לא יספגו הפסדים בגין מי שהתנהגותם היתה חזירית. גלאון השבוע: "אני לא חושבת שזה מוגזם לומר שהחוק שיזמתי, יחד עם ח"כ יצחק ועקנין, הוא החקיקה הכי חברתית והכי משמעותית שהתקבלה בכנסת מאז הקיץ שעבר. ראיתי את בעלי ההון מבקשי התספורות ונחרדתי מהדרישות שלהם. לא עוד, אמרנו אני וחבריי ממרצ, ומצאנו אוזן קשבת בוועדת השרים לענייני חקיקה. כולם הבינו שהשערורייה הזאת שוברת שיאים ושצריך להפסיקה". - במשפט אחד, מה קובע החוק החדש- "שאתה ואני ואנשים אחרים שכספי הפנסיה שלהם הוזרמו לכיסי חברות וגופים שבשליטת בעלי הון מסוגם של אילן בן דב ויצחק תשובה, יהיו מעכשיו יותר מוגנים. החוק קובע שבכל מקרה של התגבשות עיסקת חוב בהיקף משמעותי ימנה בית המשפט מפקח חיצוני ואובייקטיבי שיבחן את ההסדר המסתמן. המפקח יקבע אם הוא משרת את האינטרסים של הנושים, שרובם הם ציבור החוסכים". - למה אני עדיין מודאג- "כי החוק אינו מושלם. הוא היה צריך להיות קטגורי יותר. אבל גם כך יוכל בית המשפט לכפות על החברה הליכי פירוק ולהעבירה לשליטת הנושים. "בכוחו של החוק להרתיע את המוסדיים, אלה שלקחו את הכסף שלי ושלך והזרימו אותו למבקשי התספורת, ולגרום שלא יתקפלו כל כך בקלות בפני בעלי השליטה. שלא ימהרו לוותר על כספי הפנסיה שלנו. שלנו ולא שלהם. השוד הזה של אזרחי המדינה, אני מקווה, יגיע לקיצו". גירסת ח"כ גפני חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה לא אהב דברים שראו כאן אור לפני שלושה שבועות. "שווים ושווים יותר", היתה אז כותרת המדור והיא עסקה בשאלה הבאה: איך קורה שברשימת העמותות המקבלות פטור לצורכי מס, באישור ועדה מיוחדת במשרד האוצר, יש רוב לעמותות חרדיות? גפני לא כפר בעובדות שהוצגו בקטע הזה כי אם בפרשנות ובמסקנה שעלתה מהדברים. לדבריו, המדינה מעבירה כספים לחינוך, לרווחה ולהשכלה גבוהה בשתי דרכים: אחת, תקצוב; שנייה, תמיכה. "בעוד שבתקצוב מפעילה המדינה ברוב המקרים את המערכת ללא עמותות - בתמיכות קיים נוהל שבו מועברת התמיכה דרך העמותות והן אלה שמשלמות את שכר העובדים, ברוב המקרים במימון חלקי בלבד... "בעוד שרוב המוסדות החילוניים הם ממלכתיים ונמצאים במערכת התקצוב, רוב המוסדות החרדיים נמצאים במסגרת של תמיכה. לדוגמה, החינוך הממלכתי אינו זקוק לרישיון לבית ספר והמורים הם עובדי מדינה. המימון מלא. לעומתם, החינוך החרדי נמצא במסגרת החינוך המוכר הלא רשמי, נזקק לרישיון לכל מוסד ופועל באמצעות עמותות. המימון שלו חלקי והוא משלם את שכר עובדיו ונדרש לגייס כספים בעצמו". ועוד הוכחה יש לגפני לאפליית החרדים: "בעוד שהמוסדות להשכלה גבוהה מתוקצבים ב-7 מיליארדי שקלים, ההשכלה הגבוהה התורנית מקבלת פחות ממיליארד שקלים וכולם באמצעות תמיכה ב-1,600 עמותות. לשון אחר: טעית. מי שמקופח באמת זה אנחנו". אני מכבד את ח"כ גפני. הוא איש נעים הליכות גם בעת ויכוח מר איתו. ובכל זאת, הוא זה שטועה ומטעה הפעם. בשבוע הבא אשיב גם מדוע. משטרת האזיקים יש תמונה שחרותה שנים בזיכרוני מהימים שבהם הייתי עדיין עיתונאי צעיר: הח"כ המנוח שמואל רכטמן מובל לבית המשפט בתל אביב כשהוא כבול באזיקים. למה בדיוק אזקו את ידי האיש שהורשע בקבלת שוחד? עלה חשש שיברח? שיתפרע? שיכה מישהו? ודאי שלא. שאלתי אז שאלה פשוטה ולא קיבלתי תשובה עניינית. זה הנוהל, נאמר לי, זה מבחן בוזגלו. לא מבחן בוזגלו ולא נעליים. מישהו פשוט התעקש להתעמר ברכטמן. להשפיל אותו כאילו אין די בהרשעתו הקשה ובפרסומים שנלוו אליה. ביום שישי שעבר, כשמשטרת מרחב ירקון המפוארת עצרה ללא סיבה אמיתית את דפני ליף וכבלה באזיקים את העצורים אחרים - לא אלה שלמחרת שברו את השמשות בסניפי הבנקים והיה צריך לעצור אותם - נזכרתי באותו אירוע. כאילו לא חלפו 30 שנה. כאילו החנונים, אלה של יום שישי לפחות, היו מסוגלים להרים יד על שוטר. נזכרתי והתביישתי בשביל המפכ"ל הנוכחי יוחנן דנינו. בשביל השוטר מספר 1 שהתנפל מילולית על המפגינים. בשביל מי שקיבל למחרת שיעור בדמוקרטיה משופט השלום בת"א, צחי עוזיאל. הגיע תורו של דוד אפל דודי אפל יישב בכלא? יקום בכל בוקר למסדר? ילבש מדי אסיר כמו יתר העבריינים? יקבל הוראות מקציני הכלא ומהסוהרים ולא יהיה זה שיחלק להם הוראות- לא נפלה כאן במקרה טעות? אנחנו מדברים על אותו ברנש מפוקפק מסיפורי מרכז הליכוד המיתולוגי? על מי שניסה להלך אימים על המשטרה, הפרקליטות וחלק מהתקשורת? שהעליל עלילות, שבדה סיפורים ממוחו הקודח, שהיה מיודד עם ראשי ממשלה ועבריינים ממש באותה התקופה- מישהו היה מאמין שמלך הליכוד, שכולם שיחרו לפתחו; שהזרים כסף רב לכיסי משפחת שרון בטענות מגוחכות; שדרש מאהוד אולמרט לארח בארץ את ראש עיריית אתונה, כדי לקדם את הפרויקט הפרטי של האי היווני ונענה בחיוב; ששילשל לכיסי אביגדור ליברמן 700 אלף שקלים "דמי ייעוץ" - שהעסיק אצלו בחברה יצירות מופת אחרות - יתייצב ביום ראשון הקרוב ב"מעשיהו" לריצוי עונש מאסר של שלוש שנים- איש לא היה מאמין. ובכל זאת, ביום א' הקרוב זה יקרה. בבוקר שבו יתפוס חברו הטוב של אפל, אהוד אולמרט, את מקומו על ספסל הנאשמים במשפט הולילנד, ייכנס אפל לכלא. אחד יהיה כאן, אחר יהיה שם. ויש כמובן את החבר הוותיק של שניהם: הנשיא האנס משה קצב. לפי כל הסימנים, אפל ינחת בתאו. פעם חברים, תמיד חברים. בהשתתפות: עוזי דיין, מיכל שבת
איש אינו יודע מה ייכתב בפסק הדין של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשיות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות. איש אינו יודע מה תהיה השורה התחתונה במשפט המירמה ומעטפות הכסף. יש ניחושים, הערכות והשערות.
הכרעת הדין, תהיה אשר תהיה, קשה יהיה לערער. שהשופטים סוגרים בה כל פינה. שהם לא רוצים ששופטי הערעור, אם וכאשר, יוכלו להתערב בה.
motig@israelhayom.co.il, uzid@israelhayom.co.il, michals@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו