תיאוריית קשר

אחד ההרהורים שליוו אותי כשקראתי את ספרו של ג'ון בולבי, היה על תוכן שיחה שהיתה לי לא מזמן עם ידידתי נ'. היא עוד זוכרת, כך סיפרה לי, באופן מאוד חי ומוחשי, את איומיה של אמה כשהיתה ילדה שאם לא תתנהג יפה היא תתגרש ממנה. נ' דיברה על כך כאילו זה היה אתמול, עם כל רגשי הפחד, התסכול, העצב והכעס, שעדיין לא פגו.

כיום, נ' בשנות הארבעים שלה, אם לשני בנים בוגרים. אמה, שכבר הפכה לסיעודית, לא מימשה את האיום ולא "התגרשה" ממנה, אך שלושת בעליה – כן. אין זה משנה אם הם יזמו את המהלך או היא, ולרוב גם אי אפשר ממש לדעת, אבל זרעי הפחד, חוסר הביטחון וחרדת הנטישה ניטעו בה כבר בילדותה. זוגיות היוותה בעיניה איום מתמשך, התמודדות כמעט יומיומית עם פחדים אפלים, שחלקם התממשו.

לא בטוח שכל מטפל היה מאמין לנ'. למעשה, על פי בולבי, גישתם של רבים מהפסיכואנליטיקאים בני זמנו היתה שזיכרונות כאלה עשויים להיות מדומיינים, מעין "פנטזיה" שלילית. אך בולבי, הן כפסיכואנליטיקאי והן כתיאורטיקן, היה ללא ספק מאמין לה, בעיקר אם היה שומע את שאר סיפוריה מעוררי החמלה על אמה. בעיניו, איומי נטישה של הורה (ובעיקר אם) גם אם לא מומשו, מעוררים בילד פחד ואימה שעלולים לא להימחק לעולם.

אימהות שעברו כילדות התנסויות בפרידות או באיומי נטישה תכופים מצד הוריהם מפתחות, כך טוען בולבי, רמות גבוהות של כעס, תשוקה להישען על מישהו וחרדת נטישה קשה. חלקן הגדול רגישות לכל סיטואציה של פרידה, רבות נוטות להתעלל בילדיהן, ובמונחים של התיאוריה שהגה - סובלות מדרגה קיצונית של "התקשרות חרדה".

למעשה, על פי בולבי, לכל התנסות של ילד עם הוריו יש השפעה מכרעת על אישיותו. התנסויות שליליות עם הורים כמו איומים, נטישה והתעללות עלולים לגרום להפרעות קוגניטיביות ופסיכיאטריות קלות וחמורות. אך גם מקרים רגילים, לכאורה, של הורים שאינם מספיק רגישים להתנהגות ילדם, בעיקר כשהוא תינוק, עלולים לפגום באופן התפתחותו ובאישיותו. במקרה של אם נגישה לפרקים לילדה, וחסרת עקביות ברגישותה כלפיו – ייווצר אצל הילד דפוס התקשרות חרד מתנגד או אמביוולנטי – כלומר אדם חשדן וחרד. ובמקרה של אם חסרת רגישות שדוחה את תינוקה ולא שועה אל בכיו וצרכיו – יאפיין את התינוק דפוס התקשרות חרד נמנע, שיהפוך אותו לאדם אדיש לכאורה ואינדיבידואליסט קיצוני.

ג'ון בולבי הבריטי, ביחד עם שותפתו לדרך, הפסיכולוגית ההתפתחותית מרי איינסוורת', הגו את "תיאורית ההתקשרות" שבבסיסה ההנחה כי לא המזון וההאכלה הם שיוצרים את הקשר הרגשי החזק בין התינוק לאמו, אלא ה"בסיס הבטוח" שהיא מעניקה לו – ההגנה, הקרבה, התמיכה והאמפתיה. הבסיס הזה, כשהוא חזק, רציף ועמיד – יכול להעניק לתינוק, ומאוחר יותר לילד – ביטחון לחקור את הסביבה וליצור קשרים עם אחרים.

כריכת הספר (עם עובד)

את התיאוריה שאב בולבי ממקורות רבים בני זמנו. על אף שעסק בפסיכיאטריה ובפסיכואנליזה הוא הביע הסתייגות מחלקים רבים בתורתו של פרויד, וניכר כי הרגיש נוח יותר בשדות מחקר אחרים. הוא שאב רעיונות מתורת האבולוציה, ממדעי הביולוגיה, ממושגים אתולוגיים (חקר התנהגות בע"ח) ומשדה הפסיכולוגיה ההתפתחותית. הוא השתמש בשיטות מחקר אנתרופולוגיות (תצפית וראיונות), ודווקא לצד עמיתיו מלאני קליין, דונלד ויניקוט ואנה פרויד – חש יוצא דופן ולעתים אף מאוים.

בדומה לפורצי דרך אחרים היה בולבי שאפתן מאוד וחתר "להציע חלופה למטה-פסיכולוגיה המסורתית של הפסיכואנליזה", ולמרות שהצליח, לפחות חלקית, לא זכה לסיפוק מלא בחייו. בתחילת דרכו נאלץ להתמודד עם ביקורת וחשדנות כלפי גישתו, וגם בהמשך, כשזו התבססה ואומתה במחקרים רבים – עדיין לא זכתה ליישום מספיק, למגינת לבו, בתחום הקליני.

שאיפתו העזה של בולבי, שעולה מבין דפי הספר שמבוסס על הרצאות שנשא בשנות ה-70 וה-80 (לפני שנפטר ב-1990) היתה שהתאוריה שלו תיושם בטיפולים – והוא גם מפרט – פרטניים, משפחתיים וקבוצתיים. הוא מקדיש חלק לא מבוטל מהרצאותיו על מנת להבהיר לקהל שומעיו כיצד ליישם את התיאוריה באופן פרקטי וקליני.

הספר רצוף בדוגמאות מרתקות של סיפורים מחדרי טיפולים, ממצאי מחקרים והסבר מפורט ומאיר עיניים על התיאוריה. בולבי גם עונה למבקריו הרבים, שתקפו אותו בעיקר לגבי שלוש נקודות – על כך שיצר רגשות אשמה בהורים והטיל עליהם משא אחריות כבד מדי; על שהתייחס בעיקר לתפקידה של האם, ופחות מכך, אם בכלל – של האב; ועל כי התעלם מהעובדה שכל ילד נולד עם מזג (טמפרמנט) מסוים, שגם ההורה הכי טוב וקשוב לא יכול לשנות.

לכך עונה בולבי כי אינו מאשים את ההורים, ובוודאי שזו אינה כוונתו, אלא דווקא מעודד חמלה כלפיהם. לגבי ה"היטפלות" לדמות האם, הרי שבולבי טוען שגם לאב, אם הוא נוטל חלק מרכזי בטיפול בילד – השפעה לא מבוטלת עליו. ולעניין ה"מזג" של הילד, שלטענת רבים אינו בר שינוי, הרי שלשיטתו של בולבי – הוא דווקא כן. גם התינוק הרגזן ביותר שיזכה בהורה מרגיע, תומך ומכיל – עשוי להשתנות ולפתח דפוס התקשרות בטוח. וגם ההיפך – התינוק השלו ביותר יכול להיעשות לחרד ותובעני בהשפעת אימהות חסרת רגישות.

"בסיס בטוח" כתוב בצורה נגישה ומעניינת. בתום קריאתו גם מי שמכיר את תיאורית ההתקשרות עשוי להרגיש שהוא נחשף לעוד נדבכים מעניינים בה, ומי שלא – יכיר מודל פסיכולוגי מרכזי וחשוב. מיהו קהל היעד של הספר? קשה להאמין שמי שאינו מטפל, חוקר או אדם אחר שעוסק בתחום – ירכוש ספר כזה. מי שכן ירכוש אותו – ימצא בו עניין רב. להרצאות שתורגמו בקפידה נוספו גם מבואות ואחרית דבר מאירי עיניים שמוסיפים להבנה ולהעמקה בתיאוריה המוצגת בספר, והוא בהחלט מהווה "בסיס בטוח" לכל מי שמתעניין בבולבי ובתיאורית ההתקשרות.

בסיס בטוח / ג'ון בולבי

מאנגלית: לירון נתן; עם עובד, 234 עמ'

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו