הנדיב בארץ התנ"ך

"את רואה פה קו ירוק? אני לא רואה שום קו מול העיניים. מבחינתי, הכל זה מדינת ישראל", אומר לאון פאליק, כשאנחנו יושבים במבנה האבן היפהפה של יקב פסגות שבו הוא שותף וששוכן בהתנחלות הדתית פסגות בהרי בנימין, ומביטים לעבר הנוף המרהיב הנשקף מהיקב. 

לא רבים בארץ מכירים את פאליק (46), המיליארדר היהודי, בן למשפחת פאליק ממיאמי החולשת על אימפריה בינלאומית של עסקי דיוטי פרי, אלכוהול, בישום ואופנה. אימפריה שנולדה הודות לרכישה של רשת חנויות דיוטי פרי במחיר אטרקטיבי, ממש במהלך פיגועי 11 בספטמבר, אז אחזה בעולם פאניקה כללית ותחום התעופה כולו נכנס למשבר עמוק.

לא רבים בארץ מכירים את פאליק ומשפחתו, אבל פאליק מכיר את ישראל היטב. ב־2007 הוא נכנס כשותף ביקב פסגות ולפני שנה הקים פה את מיזם האונליין "פאנקו" (PANECO), שמנצל את קשרי הדיוטי פרי של המשפחה ומשווק אלכוהול במחירים נמוכים. 

אף שמקום מושבה של משפחתו של פאליק הוא במיאמי, פלורידה, והוא ואשתו מתגוררים בכלל בפנמה, יש לו בית בהרצליה פיתוח, הוא מבקר בארץ לא מעט, ושניים מבניו אף שירתו בצנחנים. פאליק הוא לא רק נדבן, שמעדיף לתרום לגופים שונים בארץ, הוא גם מפגין מעורבות, הן בפוליטיקה הישראלית והן באמריקנית, כתורם, כשאהבת הארץ עומדת תמיד לנגד עיניו. 

ולמרות כל אלה, פאליק רחוק שנות אור מדמות הנדבן היהודי־אמריקני שהייתם מצפים לראות: קודם כל הוא צעיר מאוד, הוא אינו לבוש בחליפה, אלא בג'ינס ובחולצת פולו אופנתיים, והוא שולף בשמחה את הנייד שלו, כדי להראות תמונות של נכדו בן השנה וחצי, הקרוי על שם אביו ז"ל חיים פימה.

יחד עם שני אחיו, סיימון (52) וג'רום (48), הוא חולש על מפעילת הדיוטי פרי הגדולה בארה"ב - דיוטי פרי אמריקס (DFA). האימפריה של הפאליקים כוללת מאות חנויות דיוטי פרי באמריקה ומחוצה לה (ממקאו ועד הרפובליקה הדומיניקנית), עם 7,000 עובדים ומחזור מכירות של יותר מ־1.3 מיליארד דולר. במקביל מפיצה קבוצת פאליק מותגי אלכוהול, בישום והלבשה תחתונה ומעורבת גם בעסקי האופנה, ובבעלותה מותגים דוגמת כריסטיאן לקרואה ומייקל קורס. סיימון, האח הבכור, אחראי  על הפיננסים ועל הפיתוח העסקי של תאגיד פאליק, ג'רום על הקוסמטיקה ועל הבישום, ולאון על המשקאות ועל הפעילות בדרום אמריקה. 

כל משפחת פאליק ידועה בפעילותה הציונית הענפה, בתרומותיה לפוליטיקאים בישראל ובארה"ב ובמעורבותה בארגונים ובמוסדות פרו־ישראליים בארה"ב. אביו חיים פימה, שנפטר לפני חמש שנים, היה ציוני ונדבן גדול, ונילי, אמו, היא הנשיאה הארצית של אגודת ידידי צה"ל בארה"ב ומקימת הסניף בפלורידה. אשתו של אחיו סיימון, חנה פאליק, היא נשיאת ויצו־ארה"ב.

היקב בהתנחלות הדתית פסגות. "הרבה שואלים אותי למה רכשתי יקב שנמצא מעבר לקו הירוק, ואני עונה להם שפסגות ותל אביב זה אותו הדבר" // צילום: דודי ועקנין

פאליק עצמו מייצג נדבן מסוג חדש ודוגל בפילנתרופיה מעורבת - הוא יודע בדיוק לאן הכסף הולך ומקפיד להיות מעורב ומשפיע. סיימון ולאון ממשיכים את דרכם של ההורים וידועים בתרומותיהם הנדיבות לצה"ל ולארגונים שונים המביעים תמיכה במדינה, כמו גם תרומות לפוליטיקאים בארץ ובארה"ב, רפובליקנים ודמוקרטים. התנאי היחיד, כפי שמסביר פאליק, הוא "כל מי שתומך במדינת ישראל ופועל למענה". 

לאון מפגין צניעות בנוגע לתרומות: "אני יודע מה אני ומשפחתי עושים ולא צריך שכולם יידעו. מדי שבוע אני מקבל רשימה של אנשים שזקוקים לעזרה, ואני משתדל לעזור, קודם לילדים ולחיילים ואחר כך האחרים. אני אוהב לתת הרבה לאנשים ופחות לארגונים. אם כבר ארגונים, אז ארגונים כ'תגלית' או מיזמים תיירותיים כדי להכיר את ישראל, כי יש כאן כל כך הרבה, והכל, יותר מכל ארה"ב. אני רוצה להביא לכאן כמה שיותר אנשים שיכירו את ישראל. אם למישהו אין כסף להגיע לכאן, אזמין אותו, כדי שיראה את האמת".

•   •   •

דרך ארוכה וחוצת יבשות עשתה משפחת פאליק עד שהגיעה למעמדה. "אנחנו התחלנו מכלום, היו הרבה ניסים שקרו בדרך", הוא אומר.

אביו, חיים פימה פאליק, נולד ברוסיה ב־1932. כשהיה בן 20 עלה לישראל, שירת בצבא ולאחר מכן עזב את הארץ והצטרף לקרובי משפחתו בוונצואלה, שם עסק בתכשיטנות. באחת החופשות בארץ הכיר את אמו של לאון, נילי, דור שביעי בארץ - השניים נישאו וחזרו לוונצואלה. 

"אחי הגדול סיימון נולד שם, ולאחר שלוש שנים בוונצואלה הם עזבו לארה"ב", הוא מספר. המשפחה עברה לאוהיו, שם עבדו ההורים אצל אחיה של נילי בעסקי נדל"ן. ב־1970 נולד לאון בבולטימור, "אני ואחיי גדלנו בארה"ב ובוונצואלה לסירוגין". בבולטימור עבר האב תאונת דרכים ובעקבותיה רותק לכיסא גלגלים, ובני המשפחה חיו ממשכורתה של האם, שהיתה מורה לעברית.

בגיל 18 התחתן סיימון ועבר למיאמי, ג'רום הצטרף אליו והשניים התחילו לקנות ולמכור בשמים. הם פתחו רשת בשם "פרפומניה", שמכרה בשמים בייבוא מקביל. לאון עזב את ונצואלה והצטרף גם הוא לעסק. בתקופת השיא הגיעה הרשת למאה חנויות.

בגיל 19 הכיר לאון את אשתו גילה. "עד שהכרתי את אשתי, שהיא במקור מפנמה, גרתי בארה"ב, וב־15 השנים האחרונות אני ומשפחתי גרים בפנמה. הגענו לפנמה לשנה אחת, כדי שהילדים ילמדו ספרדית, אבל הילדים אהבו מאוד את המקום, ונשארנו שם", הוא מספר. 

שנת 2000 היתה תקופה קשה, והשלושה יצאו מעסקי הבשמים והתחילו לשקול השקעה בחנויות הדיוטי פרי באמריקה. באותה תקופה נקרתה בפניהם הזדמנות: חברת World Duty Free Americas, שהיתה בבעלות בריטית וחלשה על חברת "דיוטי פרי אמריקס", עם עסקי מסחר בשדות תעופה בלונדון, בסקוטלנד ובאמריקה, עמדה למכירה, ושלושת האחים החלו במו"מ לרכישתה.

ב־11 בספטמבר 2001 היו בני המשפחה בפגישה עם נציגי החברה הבריטית במשרדי החברה בבולטימור. באמצע הפגישה הטלפון של ג'רום לא הפסיק לצלצל. אשתו סיפרה על מטוס שהתרסק אל תוך מגדלי התאומים במרכז הסחר העולמי בניו יורק. זמן קצר אחר כך הגיע הדיווח על המטוס הנוסף ועל הפגיעה בוושינגטון. כל הנוכחים עזבו את הפגישה באמצע.

"נכנסנו למכונית והתחלנו לנסוע הביתה", משחזר לאון. "היינו בין האחרונים שהצליחו לעבור לפני שסגרו את הכבישים מסביב לוושינגטון. ראינו את העשן של המטוסים והיה נורא. הבריטים נתקעו בשדה התעופה, וכנראה הפיגוע כל כך זיעזע אותם, כי לאחר כמה שעות הם התקשרו לשאול אם אנחנו עדיין מעוניינים בעיסקה. ענינו שכן, אבל לא במחיר שהציעו. הבריטים אמרו שהם מעוניינים למכור את החנויות. 

"עליתי על המטוס הראשון ללונדון. הייתי כמעט לבד על הטיסה. הם רצו 165 מיליון דולר. לא הסכמתי, אמרתי שאני חוזר הביתה. חמש דקות לפני העלייה למטוס התקשר אלי הנציג הבריטי והודיע שיש על מה לדבר. חזרנו למו"מ".

באוקטובר 2001 קנו הפאליקים את החברה תמורת 121 מיליון דולר, אך למעשה שילמו רק 6 מיליון דולר והבטיחו לסגור את החוב שהיה לחברה בסך 115 מיליון דולר. הפאליקים רכשו 89 חנויות דיוטי פרי, בהן חנויות בשדות התעופה לה גארדיה, JFK, דטרויט, בולטימור ושיקגו, 28 חנויות בגבול עם מקסיקו ו־26 חנויות בגבול עם קנדה. "התחלנו לעבוד בטירוף", הוא נזכר. "סיימון היה אחראי על המטה בבולטימור, ג'רום ואני עברנו בין כל החנויות".

•   •   •

ללאון פאליק ארבעה ילדים, דב (24), מירו (23), נילי (22) וריני הקטנה (18), ונכד אחד - חיים פימה, בנם של דב הבכור ואשתו רחל. "הבת שלנו ריני לומדת עכשיו בארץ, במרכז הבינתחומי, ובניי דב ומירו שירתו ביחידה 101 בצנחנים. זו גאווה גדולה עבורי ועבור אשתי. אני מודה שאשתי לא ישנה הרבה בשנים האלה שהם שירתו בצבא, אבל תודה לאל, עברנו את זה. ואני חושב שהצבא נתן להם אפילו יותר הרבה ממה שהם נתנו לצבא. 

"הבנים שלי רצו להתגייס ועשו את זה. אם מחר יהיה משהו, הם מייד יבואו. אני ואחיי לא שירתנו בצבא, אבל הבנים שלי ובן אחי הגיעו לשרת. מבחינתי, צה"ל הוא הדבר הכי חשוב שיש בישראל. כל המדינה סובלת ונהנית מזה בעת ובעונה אחת. 

"סובלת, כי האימהות לא ישנות כשבניהן משרתים בצבא. גם אשתי לא ישנה. בכלל לא ישנה. אבל אם קוראים בתנ"ך, הכל זה מלחמות ולהילחם. זה לא שמישהו נתן לנו משהו במתנה. והצבא זה הדבר הכי חשוב, ואני חושב שאנחנו צריכים להיות עם חזק. יש לנו את הלב, יש לנו את הרגש, אבל חייבים להיות עם חזק. 

"להיות אמא של חייל, אבא של חייל, סבא וסבתא של חייל זה הדבר הכי חשוב עבורנו. הצבא הוא כמו עמוד השדרה של המדינה. ילדים משתוללים עד גיל 18 ואז נכנסים לצבא ומשהו קורה להם, הם עוברים שינוי, ואולי זו הסיבה שאנחנו כל כך מצליחים. הילדים שלנו כל כך עצמאיים, וכבר בגיל 21 הולכים לטייל בכל העולם, זה מדהים. ומסכנים אלה שלא הולכים: החרדים, זה הורס אותם, כי זו זכות.

"הצבא פה זה לא כמו הצבא בארה"ב או במקום אחר, ששם הולכים לצבא כברירת מחדל או בגלל כסף. פה מכבדים את מי שמשרת בצבא. בלי צבא אין כלום".

•   •   •

כשהוא נשאל על אביו, חיים פימה ז"ל, שנפטר לפני כחמש שנים, הוא עונה בקול רועד: "אבי נפטר ב־2012 באופן פתאומי. מולי. הייתי איתו בבית החולים, הוא היה אמור לעבור הליך רפואי רגיל, לא משהו מיוחד, והוא נפטר בבית החולים בשל טעות רפואית. תוך שעות. 

"ראיתי אותו גווע מולי, וזה היה נורא. האחים שלי היו במיאמי, ותוך שעות כל המשפחה, 26 איש, הגיעה. היינו סביבו. כולנו הגענו לארץ כדי לקבור אותו בהר המנוחות. בני בדיוק התגייס לצנחנים, ואבי הבטיח לו שהוא יעבור את הניתוח ויגיע להשבעה שלו, ולצערי, בדיוק כשקמנו מהשבעה בירושלים, התקיימה ההשבעה של הבן שלי בכותל. נשארתי אז בארץ הרבה זמן. לא יכולתי לעזוב ולחזור".

אביך ביקש להיקבר בארץ?

"כן, הוא שיגע אותי", אומר פאליק בחיוך. "הוא רצה שאקנה חלקות קבר, לא עלינו, לכולם, בהר המנוחות. שכולנו נהיה אחד ליד השני בחיינו ובמותנו. ואני לא רציתי לשמוע מזה. בסוף קניתי לכולם, איזה 36 חלקות לכולנו בהר המנוחות. הוא ערך רשימה של מי יהיה ליד מי. הוא נידנד לי במשך חמש־שש שנים. היה לנו קשר באמת מיוחד, הייתי מאוד קשור אליו". 

האושר חוזר לעיניו כשהוא מדבר על הנכד שלו. "קשה לי להאמין שאני סבא", הוא אומר. "אמא שלי לא יכולה לעזוב אותו, קוראת לו 'פימה, פימה', כמו שהיתה קוראת לאבא שלי. אני אוהב לטייל איתו כאן, להראות לו את המדינה היפה שלנו".

איך אתה מצליח לשמור על הזהות היהודית שלך ושל המשפחה בחו"ל? 

"אני אוכל בשר כשר ואוכל כשר, וגם כשאני אוכל במסעדות לא כשרות, אני אוכל כשר ולא אוכל פירות ים. גם ילדיי לא אוכלים בגלל שהם בחרו בכך. בשבת אני רואה טלוויזיה, אבל זה זמן למשפחה ואני לא עונה לטלפונים ולא עושה עסקים. זאת יכולה להיות העיסקה הכי משתלמת בעולם, אבל לא אעשה אותה בשבת. 

"הארוחות המשפחתיות חשובות מאוד, אנחנו משפחה קרובה מאוד, וזה הדבר החשוב ביותר. לא הייתי מחליף את החיים שלי בשום צורה אחרת. אני לא משתייך לזרם דתי כזה או אחר. אני מעדיף להתפלל לבד בבית. אני לא אוהב ללכת לבית הכנסת, כי ישר מדברים איתי על עסקים. אני לא אוהב שרבנים מגיעים ומבקשים כספים, אבל תמיד אכבד כל אחד שירצה לדבר איתי. גם אני באתי מכלום, לא היינו עשירים". 

איך אתה מסביר את ההתעשרות שלכם?

"אני לא חושב שאני כל כך חכם. יש אנשים יותר חכמים ממני. צריכים להשתדל, אבל זה הרבה מזל. בחיים שלי היו הרבה קטעים שאני לא יכול להסביר, מקריים לחלוטין, אמרו לי לכתוב על זה ספר פעם. דברים משונים שאי אפשר להסביר, צירופי מקרים שלא קשורים לחוכמה או משהו מיוחד. 

"בשבילי כל שקל חשוב. אם אראה שקל על הרצפה, ארים אותו ואשים בכיס, ולעולם לא אקח משהו ממישהו אחר, אבל החינוך שקיבלתי בבית הוא של תמיד לתת ולעזור לאנשים. יש הרבה אנשים שעשו הרבה מאוד כסף ולא נותנים בחזרה. 

"וכאן אני מתעקש לדבר על שלדון אדלסון. הוא היהודי הכי חשוב בעולם - אין בן אדם שעושה מה שהוא עושה עבור העם היהודי, ואני מאחל לו הכי הרבה הצלחה. מה שהוא ואשתו, ד"ר מרים אדלסון, עושים זה מעורר הערצה. ואני לא צריך ממנו שום דבר, לא עסקים ולא כסף. וגם הוא לא עושה את זה בשביל כבוד או יוקרה, אלא כי באמת אכפת לו מהעם היהודי ומישראל. 

"כל מה שהוא עושה עם 'תגלית' וכל הארגונים שהוא הקים כמו IAC (ארגון הקהילה הישראלית־אמריקנית), נותן לצבא, ליד ושם, לבתי ספר. זה מדהים. הייתי באיזה אירוע שבו הוא סיפר למה הוא נותן הכל לישראל, כי לאבא שלו לא היה כסף להגיע לישראל והוא תמיד רצה לעלות. אבא שלו לא זכה לעלות, ושלדון אמר שהוא החליט שכל מי שירצה להגיע לכאן וידו לא משגת, הוא ידאג שהוא יגיע. 

"הוא הגיע מעוני, מכלום, ותראי לאן הגיע, וכמה הוא עושה וכמה אכפת לו. יש הרבה אנשים עשירים בעולם ותראי אותו. חבל שאין לנו עוד שלדון אחד או עשרה אפילו". 

•   •   •

אנחנו נפגשים ביקב פסגות, השוכן ביישוב המשקיף לוואדי קלט, להרי אדום ולירושלים, כשברקע נשמעים קולות המואזין מרמאללה הסמוכה. "הרבה שואלים אותי למה רכשתי יקב שנמצא מעבר לקו הירוק", הוא אומר, "ואני עונה להם שפסגות ותל אביב זה אותו הדבר. 

"הסיפור הוא פשוט. הגעתי לכאן לפני כמה שנים, באתי לטייל עם המשפחה שלי איפשהו בסביבה, ואמרו לי להיכנס לבקר ביקב, לטעום את היין. אני בעסקי האלכוהול שנים, טעמתי, והיין היה מצוין, גם המקום והאנשים והאווירה, אז החלטנו להשקיע בו. באותה מידה הוא היה יכול להיות בתל אביב". 

"יש פה משהו מיוחד שאני לא יודע להסביר", אומר שותפו יעקב ברג, שהקים את היקב עם אשתו נעמה. "מה שאנחנו צופים בו הוא למעשה ארץ התנ"ך", הוא אומר ומספר שאת כרמי היקב הוא נטע על טרסות בנות אלפיים שנה.

את חביות היין הוא מיישן במערה מתקופת בית שני, שנתגלתה כשסלל דרך שתוביל לכרם. "כמו הדברים הכי טובים, הכל קרה במקרה ומסתבר שאבות אבותינו הכינו יין בדיוק כאן", הוא אומר ומספר על גת עתיקה, כדים ומטבעות שעליהם הוטבעו ציורי גפן, שנמצאו במקום. "כשמגיעים לכאן מרגישים משהו עמוק, אחרת מה גורם לכל כך הרבה אנשים מהארץ ומחו"ל, פוליטיקאים ואנשי קונגרס, רפובליקנים ודמוקרטים, להגיע לכאן? מה כל כך מעניין אמריקנים ביקב אחד בישראל? בדיוק בתקופה הזאת, את יכולה להגיע בחמש בבוקר ולפגוש קבוצות של אוונגליסטים, שמגיעים לכאן מדי שנה כדי לבצור את הענבים ועושים זאת בשירה ובתפילה".

יקב פסגות. "טעמתי והיין היה מצוין, גם המקום והאנשים, אז החלטנו להשקיע בו" // צילום: דודי ועקנין

המומחיות של פאליק בתחום האלכוהול הביאה גם להקמת "פאנקו", אתר למכירת אלכוהול במחירים מוזלים בייבוא מקביל, הפועל בארץ ובמדינות נוספות. לפי דיווחי החברה בארץ, היא הביאה לירידה של 20-15 אחוזים במחירי האלכוהול ולהפחתה של כ־10 אחוזים במחירי המשקאות בדיוטי פרי.

שברת את השוק? 

"לא יודע אם שברתי את השוק, אבל בטוח שהצלחתי להוריד את מחירי האלכוהול לצרכן הישראלי, ואני שמח על כך. הקמנו חברה ואתר למכירת אלכוהול איכותי במחירים הוגנים והצלחנו להיכנס לשוק האלכוהול בישראל, בפנמה, במקסיקו וביעדים נוספים".

ישראל היא לא שוק קטן בשביל משפחת פאליק?

"אני נוטה להפריד בין עסקים לבין רגש, לכן הכניסה לשוק הישראלי היא לא מציונות אלא מהזדמנות עסקית. אבל יש לי עסקים בהרבה מקומות בעולם, ובשום מקום אני לא מרגיש את מה שאני מרגיש כאן. שם תמיד אני ארגיש זר, כמי שמבקר, למרות שאני נהנה ממה שנותנים לי שם וגם אני אתרום בחזרה לקהילה שבה אני חי, אבל לעולם לא ארגיש באמת שייך. פה זה המקום שלי, הלב שלי, המשפחה שלי. 

"אני חושב שהמדינה הזו היא נס גדול. אני אומר את זה בכל יום לילדים שלי, לאשתי, לכולם. אני באמת מרגיש את זה. כשאבא שלי ז"ל נולד בשנות השלושים, איש לא היה יכול לתאר לעצמו, ובטח לא בשנות הארבעים, שתהיה לנו מדינה בטוחה, נאורה, ובה מיטב ההון והידע האנושי, הטכנולוגיה וההשכלה. מדינה שבה אנו חיים בביטחון מלא, כיהודים. מדינה שיש לה כוח צבאי ועוצמה. מדינה שבה מרגישים את השבת, מרגישים את החגים". 

"למעשה, אנחנו חיים בזמנים הכי טובים של העם היהודי, יש לנו מדינה שבה מדברים עברית ומרגישים את הדת היהודית, ולא משנה מה אתה ולאיזה זרם דתי אתה משתייך. שבת זה שבת. אתם, הישראלים שחיים כאן, לוקחים את זה כמובן מאליו, אבל אני חי בפנמה וזה לא מובן מאליו", הוא אומר בהתרגשות עזה ומוסיף שבכל פעם שהוא נוסע בחזרה לביתו בפנמה, הוא מרגיש עצב, וכשהוא עומד לנחות בארץ, הוא מתרגש, "אפילו עד דמעות".

אתה אמנם גר בפנמה, אבל אתה אזרח אמריקני, במי אתה תומך לנשיאות ארה"ב, בהילארי קלינטון או בדונלד טראמפ?

"אני אגיד לך דבר אחד על טראמפ, מבלי שאומר לך למי בכוונתי להצביע. על טראמפ יש לחץ גדול, על האגו שלו, להיות נשיא לא פחות ממצוין. יש לו אגו ענקי. אם הוא יהיה נשיא לא טוב, כל ההצלחות שהגיע אליהן בחייו, העסקים, המגדלים, לא ייחשבו. ועוד דבר אחד: יש לו ילדים טובים שתומכים בו והוא היה נשוי לשלוש נשים. אם הוא הצליח לגדל ילדים טובים ולהתגרש משתי נשים, שאף אחת לא אמרה עליו משהו רע, כנראה הוא יודע לעשות משהו טוב".

yaell@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו