לפני שנפרדנו, שאלתי את ח"כ חמד עמאר (ישראל ביתנו) אם הוא אינו מאוכזב מכך שיו"ר מפלגתו, שר הביטחון אביגדור ליברמן, עדיין לא מינה אותו לשר, אף שזו כבר הקדנציה השלישית שלו בכנסת.
עמאר השיב בחיוך: "אין מי שלא רוצה להיות שר, אבל כל תפקיד שאמלא אבצע על הצד הטוב ביותר. אל תזלזל בתפקיד סגן יו"ר הכנסת שקיבלתי עכשיו, זהו תפקיד מכובד. גם להיות ח"כ פשוט זה מכובד. השאלה היא איך אתה מסתכל על התפקיד שאתה ממלא".
עמאר (51), יליד שפרעם, גאה מאוד בעדה הדרוזית שאליה הוא משתייך. הוא שירת בצה"ל בשנים 1986-1982 והצטרף לישראל ביתנו עם הקמתה ב־1999. בעבר היה עוזרו של ליברמן כשר התשתיות הלאומיות ושר התחבורה. הוא אמן קראטה (ראו מסגרת) ומכהן בכנסת מ־2009.
ניכר היטב שהנושא המרכזי שמעסיק אותו בפעילותו בכנסת הוא מצבם של הדרוזים וכיצד אפשר לסייע להם. לפני כמה חודשים, כשדיבר במליאת הכנסת על כך שבבתיהם של אלפי דרוזים עדיין אין חשמל, הוא היה נרגש במיוחד.
איך ייתכן שבישראל של 2016 יש עדיין אלפי דרוזים ללא חשמל?
"הממשלה פיספסה את האוכלוסייה הדרוזית בצורה בלתי רגילה. העדה שלנו נתנה הכל למען המדינה. אנחנו מיעוט בתוך ישראל שרואה עצמו חלק מהמדינה. זה לא דבר מובן מאליו. זו החלטה גורלית שקיבלו ראשי העדה לפני קום המדינה, כשהיו פה רק 600 אלף יהודים, אבל למרבה הצער ישראל עדיין מקפחת את העדה הדרוזית".
מדוע זה קורה? מי מתנכל לכם?
"בכל שיחה שתקיים עם מקבלי ההחלטות הם יאמרו לך 'מגיע לדרוזים יותר', אבל יש מדיניות ברורה של הפקידות הממשלתית להשאיר מאחור את העדה הזו, המונה 130 אלף איש שחיים ב־16 יישובים בגליל ובכרמל, וכן בארבעה כפרים ברמת הגולן".
מה הסיבה, הרי מדובר באוכלוסייה טובה שתורמת למדינה ובניה משרתים ביחידות קרביות בצה"ל?
"כי הפקידות בישראל היא זו השולטת במדינה. מקבלי ההחלטות יכולים לקבל החלטות, אבל הפקידים אומרים למשל שלא יאפשרו לדרוזים לבנות בתים חדשים בבית ג'ן עד שלא ימלאו את השטחים הריקים. אבל הבעיה היא שהשטחים הפתוחים הם בבעלות פרטית והבעלים לא רוצים למכור את השטח הזה. כל עוד אין תוכנית מתאר, אנשים בונים את הבתים שלהם בבנייה בלתי מורשית על הקרקע שלהם. הבעיה היא שבחיפה לוקח שש־שבע שנים לאשר תוכנית מתאר, ואילו אצל הדרוזים לוקח 20-15 שנה".
יש מקרים של עוני בעדה הדרוזית?
"בוודאי, אך הם מתביישים לומר שאין להם שום דבר במקרר. יש לא מעט משפחות נזקקות. המצב הכלכלי של הדרוזי הממוצע לא טוב, בעיקר משום שרוב המשפחות מתבססות על מפרנס יחיד".
האם ליברמן לא סייע לכם במהלך השנים שהיה שר בממשלה?
"בכל תפקיד שליברמן מילא בממשלה הוא עזר לדרוזים. כשהוא היה שר התחבורה הוא פעל לפיתוח כבישים במגזר הדרוזי ולשיפור התשתיות. כשהיה שר החוץ הוא קידם דרוזים בתפקידים דיפלומטיים. לכן הציבור הדרוזי מעניק בבחירות לישראל ביתנו יותר קולות מאשר לכל מפלגה אחרת".
"85% גיוס במגזר"
עכשיו, אחרי שישראל ביתנו הצטרפה לקואליציה, יש סיכוי שתוכלו לגייס יותר תקציבים לעדה הדרוזית.
"בהסכם הקואליציוני הכנסנו סעיף מיוחד שמבטיח תוכנית תקציבית של יותר ממיליארד וחצי שקלים לשיפור תנאי הדיור של בני העדה".
איך אתה מסביר את העובדה שלמרות הבעיות הכלכליות ותחושת הקיפוח, מרבית הצעירים הדרוזים מתגייסים ליחידות קרביות בצה"ל?
"שיעור הגיוס בקרב הדרוזים הוא 85%. אילו המדינה היתה יודעת לקלוט את הדרוזים כפי שהצבא קולט אותם ומאפשר להם למצות את היכולות שלהם, המדינה היתה רק מרוויחה מכך. הצבא הכיר בפוטנציאל של העדה הדרוזית והעניק לחיילים הדרוזים שוויון מלא. היום אין יחידה שאין בה דרוזים מובילים, שממלאים תפקידים בכירים".
לאיזה תפקידים בכירים בצה"ל הגיעו דרוזים?
"יוסף מישלב היה האלוף הדרוזי הראשון בצבא, לאחרונה תא"ל חסון חסון פרש מתפקידו כיועץ הצבאי של נשיא המדינה, תא"ל רסאן עליאן עמד בראש חטיבת גולני במבצע צוק איתן וכיום הוא קצין צנחנים וחי"ר ראשי, ויש עוד עשרות קצינים בכירים בכל החילות".
מה ההסבר שלך לכך שדרוזים רבים מגיעים לתפקידים בכירים בצה"ל?
"קודם כל הצעירים הדרוזים מוכשרים מאוד. שנית, בתפיסת העולם שלנו קיים הערך של תרומה למקום שבו אנחנו חיים ולהיות חלק ממנו. דרוזי בישראל יהיה נאמן למדינה נאמנות עיוורת. אצלנו לא תשמע על צעיר דרוזי שיאמר שהוא לא יכול לשרת בצבא בשל אידיאולוגיה".
מדוע הקמת תנועת נוער דרוזית?
"ראיתי חשיבות במשהו ייחודי לנוער הדרוזי שיעסוק במורשת ויחבר אותם לישראל. אני מאמין שעל נער דרוזי להיות דרוזי וישראלי גאה. ידעתי שאוכל לקדם זאת רק במסגרת תנועה חדשה. השגנו לפעילות הזו מימון ממשלתי, וחלפו ארבע שנים עד שמשרד החינוך הכיר בנו. כיום, לאחר 14 שנה, התנועה הזו היא הרביעית בגודלה, עם מדים וסמל משלה".
אתה מכיר את ליברמן היטב, האם יש לו כישורים להיות שר הביטחון?
"אני מכיר אותו הרבה שנים ומשוכנע שהוא יהיה שר ביטחון מעולה".
• • •
עמאר: העיסוק בקראטה עוזר לי גם בפוליטיקה
חמד עמאר היה בסוף שנות ה־70 אלוף הארץ בקראטה וייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות רבות. הוא בעל חגורה "דאן 5", שהיא מהדרגות הגבוהות ביותר של אחת מאומנויות הלחימה הפופולריות. בכל אירופה, אגב, יש 40-30 איש בלבד ברמה הזו.
עמאר עוסק בקראטה מגיל צעיר מאוד. "התחלתי ללמוד כשהייתי בן 8. בשפרעם שבה נולדתי לא היו חוגים לקראטה, אז הלכתי ברגל לקריית אתא, שם למדתי אצל אדמונד בוזגלו. נמשכתי לזה כי ראיתי סרטים".
עמאר. היה אלוף הארץ בקראטה // צילום: הרצי שפירא
מאז, במשך יותר מ־40 שנה הוא עוסק בכך ללא הפסקה: "בשבילי קראטה זו דרך חיים. אני מתאמן בכל יום והקמתי עמותה לאמנות לחימה בכפרים הדרוזיים ויש מאות ילדים שמתאמנים". לדבריו, "הספורט הזה הוא קודם כל מחנך, העיסוק בו משפיע על ההתנהגות. זה מחייב את האדם למשמעת ולשליטה עצמית חזקה מאוד. מי שלומד קראטה דורש הרבה מעצמו ומתחשב במתמודד מולו. לעולם אינו חושב איך לנצח, אלא איך לעזור ליריב".
עמאר אומר שהעיסוק בקראטה עוזר לו גם בפעילות הפוליטית. "הספורט הזה מחייב אותך להיות יסודי בעבודתך. שנים לאחר שהדרכתי צעירים בבית ג'ן, במראר, בשפרעם וביישובים דרוזיים אחרים, התברר לי שכל מי שלמד אצלי והגיע לחגורה שחורה, גם הגיע בצה"ל לתפקידי קצונה בכירים, או שלמד רפואה או שנהיה מהנדס או עורך דין. כל העוסקים בקראטה הם אנשי משפחה מעולים ובני אדם מיוחדים".
עמאר ממליץ לילדים בגיל צעיר ללמוד קראטה, כי זה ילמד אותם להגן על עצמם. "התנועה הראשונה שלומדים היא תנועת הגנה וכיצד לספוג מכה, להגן ולא לתקוף. אבל מה שבטוח, כאיש קראטה, לא יתקפו אותך ברחוב", הוא אומר בחיוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו