צוות לעניין

מוכרחים להעריך דרמת אקשן, שגיבוריה עסוקים - 53 דקות להשמדת כדור הארץ - באיזו התפתחות מביכה בחייהם הרומנטיים. "צוות עקרב" מתאפיינת במשפטי מפתח בסגנון "וולטר, בוא נדבר על זה אחרי שנעצור את פצצת האטום". סוגה עילית לא תמצאו כאן, אבל מתח נוסחתי בנוי היטב, המתנקז לשיא ידוע מראש ומסתיים בקתרזיס עסיסי - הו, כן. "צוות עקרב" היא חלומם הרטוב של האולפנים, דרמה שלא מעליבה אף אחד (הצוות הוא השילוב הכי תקין פוליטית שארון סורקין יכול היה לפנטז), ושאפשר לשדר בסינדיקציה עד קץ הדורות. לוויין רוסי סוטה מהמסלול? צוללת גרעינית זקוקה ליד מכוונת? יש רכבת דוהרת שמוכרחים לעצור? מזל שיש אמריקנים טובים ומסורים בסביבה. ועוד כאלו רומנטיים.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

וולטר אובראיין הגיבור ומנהיג צוות עקרב, התאושש מהטראומה שחווה בעונה הראשונה רק כדי לנסות, שוב, להציל את העולם. יום עבודה שגרתי של הצוות כולל מפגשים עם מטוסים סודיים של ה־CIA, תפיסת פושעי מלחמה נמלטים, ומה לא. למרבה הנוחות, הצוות מחולק היטב באופן מגדרי, כך שכל זוג סטרייטי יוכל בזמנים המתוחים ביותר להישען על כתף אינטליגנטית, חלקה ותומכת.

כמיטב המסורת ההוליוודית, את המרדפים, המעקב מהחמ"ל והחישובים הגורליים המהירים מלווה הומור דקיק. בדיחות הקרש המשובצות פה ושם לא יפגמו בהנאה של שום טיינאייג'ר עם הפרעת קשב - קהל היעד הברור של הסידרה. חרף כל מגרעותיה הגלויות, "צוות עקרב" כן מספרת משהו אמיתי על העולם. היא מתרחשת במציאות שבה אין סודות ביטחוניים, בעידן שבו בלוגרים עוקבים אחרי כל ציוץ של נאס"א, וכולם יודעים הכל על כולם. במובן הזה, בלבד, היא ריאליסטית. לגבי כל השאר, פתרונות אקשן מגוחכים וילדותיים למדי, הכוללים גיחות לחלל ונטרול צוללות גרעיניות, פחות מוכרים לי אישית. יש להודות כי מעולם לא הייתי חלק משום צוות רציני, מקסימום בצוות "אימהות מכינות לביבות לגן". אולי בשנה הבאה.

• • •

מוסרי השכל

מיץ ושיר, חינם, yes VOD

את המעבר של טל מוסרי לערוץ ניקלודיאון, אשר הושווה בכתבת צבע ב"אולפן שישי" לאסון התאומים, אפשר רק לתאר כאיבוד פרופורציות טוטאלי. שובו של מוסרי למסך בתוכנית מקור, המשודרת בערוץ ניק ג'וניור, אינו רגע שיש לבחון אותו במשקפיים היסטוריים, ואם מוכרחים, אז הבשורה היא שאין בשורה. הנסיינית הפרטית שלי, שהתיישבה ליום עבודה במשרד עם אמא, אינה יודעת מי זה מוסרי, היא לא תזהה אותו ברחוב ולא תבקש ממנו "כיף" או סלפי. את השירים של איינשטיין הנסיינית שלי כן תזהה, כמו מרבית הילדים הגדלים בישראל. קשה להגיע לגיל 5 בלי להכיר את "אדון שוקו", "עוף גוזל", "שבת בבוקר" - כולם שירי אריק איינשטיין, אשר בנובמבר מלאו שנתיים למותו. למעט השירים, הקשר בין איינשטיין לסידרה מקרי בהחלט.

סיפור המסגרת, המתאר סבא בעל קיוסק ורדיו המשוחחים ביניהם ונזכרים בחוויות עבר משותפות, עוד עובר איכשהו. הפלשבקים לתקופה שבה היו השניים צעירים חוזרים על עצמם מדי פרק, כשבכל פלשבק מובא סיפור עם מוסר השכל דידקטי. מוסרי מבצע התעללות בשירים, ולאחר מכן מגיעים אמנים בקנה מידה של מירי מסיקה, לבצע וידוי הריגה. סתם, הם משתדלים מאוד. התחושה היא שאם זה נראה כמו חלטורה ונשמע כמו חלטורה, זו כנראה חלטורה. וילדים יודעים לזהות מתי עובדים עליהם, גם אם זה עטוף יפה.