ד'אור בקצה המנהרה

כמו התוכים הנדירים שהוא מגדל במרפסת שלו, גם דוד ד'אור חולם לעוף גבוה. וכמותם, בכלוב הזהב היפהפה בביתו המרווח בגבעתיים, הוא נחבט, מתלבט, מחפש מנוחה. 

בשנה האחרונה שוב תקפה אותו הבעיה הבריאותית שמיררה את חייו לראשונה לפני שבע שנים, והפעם סחפה אותו למסע נפשי ופיזי מטלטל, עד חשש לאובדן שפיות ממש. "זו תופעה שנקראת 'דיפלקוסיס', והיא ידועה אצל זמרים. זאת הכפלה של צלילים בתוך האוזן, כאילו מחברים למוח מגבר עם דיסטורשן. כל מה שהגיע אלי לאוזן השמאלית נשמע בזיוף נוראי.

"כבר חשבתי שהצרה מאחוריי, כי היו לי כמה שנים של שקט, ופתאום זה קרה מחדש. נסעתי עם מירי מסיקה לבקר את הוריה בקיבוץ בסוף השבוע, לספוג קצת טבע, היה שם שקט מאוד. כשחזרתי לעיר, זה נדלק בחומרה הרבה יותר גדולה מאשר בפעם הקודמת. התעוררתי בבוקר ושמעתי כל צליל בשלושה קולות במקביל. זה שבר אותי".

מה גורם לתופעה הזאת?

"אף אחד לא יודע. בדרך כלל היא תוקפת אנשים עם שמיעה אבסולוטית. יש שאומרים שזה וירוס. יש שאומרים שזאת חשיפה מתמשכת לרעש או דווקא חשיפה מתמשכת לשקט.

"השתגעתי. אתה יודע כמה פחדתי? כל הזמן חשבתי על בטהובן, שאיבד את השמיעה שלו. אני עומד על הבמה ושר, מנסה להתרכז, להישאר בטיונינג, ושומע את עצמי כל הזמן בזיוף. כל צליל בסקסופון מקפיץ אותי, מכאיב לי ממש פיזית. 

"קיבלתי זריקות קורטיזון ישר לאוזן, יום יום במשך חודשיים. בזריקות האלה מנסים לקרוע את עור התוף כדי שיתאחה מחדש. אחרי כל זריקה הייתי מתעלף ומקיא. הרגשתי כמו בטיפולי כימותרפיה. והחלק הכי גרוע הוא שכלום לא עזר. הרופא הסתכל עלי ואמר: 'מצטער, אני כבר לא יודע מה לעשות'.

"הגעתי למצב שלא יכולתי לשמוע ציוץ של ציפור. נהייתי עצבני, הסתגרתי בתוך חדר, כמעט לא יצאתי, חוץ מלהופעות. קשה לתאר. הרבה כאב לב. ממש הכרחתי את עצמי לשיר. הייתי עולה לבמה ולא נהנה. אתה יודע מה זה בשבילי?"

הקהל ידע מה עובר עליך?

"הקהל לא ידע כלום. יש לי הרבה ניסיון, וידעתי לחפות על זה. אוזן ימין עבדה כרגיל, כך שידעתי איפה להפיק את הקול. גם ביקשתי מהנגנים שיגידו לי אם אני מזייף".

ואיך התגברת על זה?

"במצוקתי הגדולה נעזרתי במרפאים וביידעונים שאמרו שהם יכולים לעזור. אני אדם רציונלי וסקפטי, אבל ברגע הנפילה אתה מוכן לקבל הכל. אני זוכר שאמרתי לכולם: 'חבר'ה, אני לא מאמין בדברים שלכם, אבל תפטרו אותי מהצרה הזאת'.

"אחד אמר לי לשים כוס על האוזן, שתוציא את הרוח שנכנסה בה. מטפל אחר דפק לי עם הידיים בכל הגוף. הגעתי למקומות נמוכים שאני מתבייש להיזכר בהם. היה מרפא שתיקשר דרך הקשה באצבעות. הוא נקש לי ליד הרגל, ליד החזה וליד האוזן, וכל הזמן צעק, 'יותר טוב? זה יוצא?' ואני מסתכל עליו, עוצר את עצמי לא לצחוק. זה היה הזוי.

"ואז, לפני חודשיים, זה פשוט הפסיק. כמו שבא, ככה הלך. עכשיו נשאר לי באוזן רק טנטוּן, צפצוף מתמשך שיש להרבה אנשים. חזרתי לנשום". 

אולי כל הסיפור היה בעצם נפשי? 

"לא. זה בוודאות עניין פיזי, שעלול גם לגרום לחירשות".

הבית של ד'אור יכול לככב בכל מגזין לארכיטקטורה, פנטזיה של כל חובב עיצוב. הוא חיבר ושיפץ שתי דירות גדולות במפלס העליון של בניין דו־קומתי, התקין דלתות וינטג' בכניסה לכל חדר (כולל השירותים) ואינספור כורסאות עור, שידות שיקיות ואהילים סטייל שוק הפשפשים. על הרצפה שטיחים שהביא ממרוקו ומהודו, ביציאה למרפסת תלוי וילון כסוף מטייוואן, ועל השולחן בסלון מנורה שסחב כל הדרך לארץ אחרי הופעה בווייטנאם.

"יש לי פֶטיש לרהיטים, לשטיחים ולבעלי חיים", הוא מודה. "בכל מדינה שאני מופיע, אני קודם כל רץ לראות שווקים של שטיחים ורהיטים. אחר כך אני נוסע לחנויות אקזוטיות של בעלי חיים. לא מסוגל לחזור בלי להביא משהו לבית".

•   •

ברקע נשמעים ציוצים רמים של ציפורים, ובעיקר של התוכי הנדיר מזן "הוּדד" אוסטרלי, שד'אור מצא אצל מגדל ציפורים בהרצליה אחרי מסע חיפושים בעולם. יש גם זוג צ'ינצ'ילות, שני כלבים, חרדונים ("הבן שלי מגדל אותם, אני לא אוהב את החיה הזאת"), ואפילו משפחת צבים שהתמקמה אצלו בגינה האחורית ("הם אוכלים לי את כל הצמחים, אבל אני מקבל אותם באהבה").

ממש ספארי אצלך.

"בעלי חיים הם האהבה הגדולה שלי משחר ילדותי. בבת ים ידעו שמי שמוצא חתול פצוע או כלב עיוור שם אותם על סף דלתי. היום יש לי ארון מלא במזון לציפורים, זרעונים, תולעים. יש כאן ציפור 'האני קריפר' מאמסטרדם, שאני מכין לה בכל בוקר צוף מיוחד מאבקה עם מים".

אתה שר להן?

"כמו דוקטור דוליטל? לא, אבל אני מסתכל על כל ציפור ויכול להגיד לך בדיוק מה מצבה. יודע לזהות מה עובר עליה, אם היא עומדת למות, אם היא צריכה ויטמינים. בכל בוקר אני בודק שלא היו טרגדיות במהלך הלילה".

וכבר היו?

"מלא. גוזלים שבקעו ולא שרדו, ציפורים שהזדקנו ומתו. הכלב האהוב שלי נדרס ממכונית דוהרת באחת האזעקות. לא מזמן העירייה פיזרה בשכונה רעל נגד עכברים, והכלבה שלי אכלה ומתה בייסורים גדולים". 

לא קשה לך לראות את כל התוכים והציפורים בתוך כלובים? 

"קשה מאוד. אני מקפיד לא לקנות ציפורים שנלכדו בטבע, אלא רק כאלו שגדלו בבתי גידול מסודרים בתנאים טובים. היתה תקופה שבה הייתי קונה ציפורים במאות שקלים ומשחרר אותן. כעבור כמה ימים הייתי מוצא את הגוויות שלהן בכל מיני מקומות. הן לא שורדות בחופש. אז אני משתדל לשים אותן בכלובים גדולים ככל האפשר". 

מאיפה האובססיה שלך לבעלי כנף?

"יש לי רצון תמידי לעוף, להיות משוחרר כמו הציפורים. אני אוהב להתעורר בכל בוקר עם השירה המדהימה שלהן. אני אדם מאוד לא אורבני, אבל רעייתי, פזית, מאוד אוהבת את העיר. אז הבית הזה הוא פשרה בינינו. פינה קטנה שאנחנו נרגעים בה".

פינה ששווה מיליונים.

"לא קיבלתי ירושה של מלך. את הדירה הראשונה קניתי לפני 20 שנה, כשהיא עלתה גרושים. אחר כך בעל הדירה הצמודה נפטר, אז קניתי גם אותה. לאורך השנים שידרגנו את הבית בכל פעם שיכולנו. זה לא עלה לנו מיליונים".

עם פזית. "אוהבת את העיר" // צילום: מאיר פרטוש

את פזית (47), מנהלת הקריירה הצמודה שלו, הכיר בגיל 16. הם נשואים כבר 22 שנים ומגדלים שני ילדים: יהלי (19), שמשרתת בחיל הים, וגיא (12), שד'אור ורעייתו אימצו בבלרוס.

"פזית ואני ראינו פעם סרט עם סצנה נוגעת ללב, שבה ילד נטוש מסתכל מהצד על אבא ובן ששיחקו יחד. אמרנו לעצמנו שאם בעזרת השם נגיע למצב שנוכל להרשות לעצמנו, נאמץ ילד. עברו שנים, ויום אחד חברה סיפרה לנו על הילדים מבלרוס, שאם לא מאמצים אותם בשנה הראשונה לחייהם, הם מועברים לבתי יתומים - ושם רואים תמונות איומות של בני 3 עם סיגריות בפה. הבנו שהקריאה הגיעה לפתחנו ונסענו לבלרוס, שם הכרנו את גיא, שהיה בן פחות משנה. אני אוהב אותו ואת יהלי אהבת נפש".

הם ירשו ממך את כישרון השירה?

"יהלי שרה כמו ביונסה, אבל מתביישת לעלות לבמה או להקליט עם אבא שלה. גיא שר איתי שיר אחד בשם 'הללויה' בדיסק החדש. הוא שר מקסים".

ד'אור נמצא בתודעה הציבורית מאז 1992, השנה שבה הוציא את אלבום הבכורה שלו, עם הטונים הגבוהים, ההגשה הייחודית והתדמית המתעתעת. 19 אלבומים הוציא לאורך השנים, רבים מהם הגיעו למעמד של זהב ופלטינה. הופעותיו בחו"ל מול נשיאים, מלכים ואפיפיורים קיבעו את מעמדו כשגריר ישראל עם מנעד של ארבע אוקטבות. ב־25 ביוני הוא יופיע בתערוכת "אקספו" היוקרתית במילאנו, וב־30 בחודש ישיר בטקס לציון 70 שנה להקמת האו"ם, בליווי התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק.

•   •

ההתקרבות שלו לדת ולעולם הרוח, מאז שאביו הלך לעולמו לפני עשור, הפכה אותו לנציג בולט של דור האמונה ו"ההתחזקות" בשירה. בימים אלה הוא הוציא את הדיסק החדש "שירת רבים 3: מזמור לדוד" - הפרק השלישי בפרויקט "שירת רבים" המצליח שלו, שבו הוא מבצע תפילות, פיוטים ושירים עם מילים מהמקורות. הפעם חבר אליו המוסיקאי תומר הדדי, ויחד הלחינו 11 מזמורי תהילים, ובהם "בצאת ישראל ממצרים", "שיר המעלות לדוד", "שירו לה' שיר חדש" ו"אליך נשאתי עיניי". ד'אור מדווח שהדיסק מכר כבר זהב.

בחצי השנה האחרונה הוא מהלך חבוש בכובע מצחייה, תחליף לכיפה. "כיפה זאת הצהרה, אני לא מתחבר לזה. לא רוצה להשתייך לשום זרם", הוא מסביר. בהופעות על הבמה הוא מסיר את הכובע.

הוא מניח תפילין בכל בוקר ושומר שבת "בתשעים אחוז". עדיין מסמס בנייד בשבתות, "כי מבחינה הלכתית עדיין לא ברור אם זה חילול שבת גמור. זה נמצא בתחום האפור".

הזקן המתעבה הוא חלק מתהליך החזרה בתשובה? 

"הזקן הוא בגלל הסנטר הכפול... (צוחק). אומרים עלי שאני 'מתחזק', ואני מרגיש שאני נחלש בכלל. אתה יודע איזה עול יש במצוות? איפה אני ואיפה זה? אני מתחבר יותר למוסר היהודי. מחפש עצות חכמות. למה ללכת לבודהא כשיש תשובות יותר עמוקות ואמיתיות בתורה שלנו".

בארוחות בערבי שבת הוא מארח חברים, שרובם לומדים איתו במהלך השבוע שיעורי תורה עם רב: קובי אפללו, מירי מסיקה, אתי אנקרי, רינת גבאי, יסמין לוי, דידי הררי, גם ברי סחרוף קופץ מדי פעם. "חברים עם קולות גדולים ונשמות ענקיות".

•   •

שיעורי התורה, שד'אור מכנה "הכיתה הטיפולית", עוזרים לו לקבל תשובות. "למשל, ביחסים עם אשתי, היום אני יודע מה מהות האישה ומה מהות הגבר. למדתי להקשיב לפזית. אנחנו שומרים על טהרת המשפחה, וכשמגיע היום הנכסף אני כבר להוט אליה".

כשמחלת האוזניים חזרה ותקפה אותך, ראית בזה עונש משמיים?

"כן, אבל לא זיהיתי על מה. שאלתי אנשים וחברים אם עשיתי להם רע, אם יש משהו שלילי שהם רואים בי. הרב שלי אמר שיש עלי המון עין רעה וקנאה. אני יודע שזה נשמע פגאני, ובטח יאיר גרבוז יתנפל עלי עכשיו".

כעסת על אלוהים?

"אני לא שופט אותו. אין לי את זווית הראייה שלו. יכול להיות שהוא היה צריך להחזיר אותי לפרופורציה מסוימת, לשקט, למשפחה. אולי זה קרה לי כדי שאבין שאני יכול להתגבר על הכל. היום אני יודע שכלום לא בטוח. שהכל יכול להיעלם מחר בבוקר".

לצד הרוח, ד'אור מודה שהוא אדם עם תשוקות גדולות. "אני מאוד נהנתן. נמצא במלחמה יומיומית מול היצרים. זה מתחיל במסעדות, יין ואוכל צמחוני משובח, וממשיך במין. בהופעות שלי יש המון תשוקה על הבמה, ואני מקבל המון הצעות. אני גבר נשוי, והתא המשפחתי חשוב לי יותר מכל בעולם, אז אני עסוק כל הזמן בהצבת גבולות.

"שלשום הופעתי מול קבוצת נשים באיזו חברה מסחרית, ובשלב מסוים כולן רקדו איתי על הבמה, אחת מורידה לי את הז'קט, השנייה מחבקת אותי, עכשיו לך תשים להן גדר. אני גבר ככל הגברים, הפנטזיה עובדת שעות נוספות. אבל אז אתה מתגבר ואומר 'לא', ונוסע הביתה. אני יודע מה יש לי להפסיד".

אתה מתעצבן בקלות?

"אני אדם חומל מטבעי, לא אלים, אבל שמישהו רק יעז לגעת מולי בכלב ברחוב או להתעלל בילד. תצא ממני אש. לא מזמן חיכתה מתחת לבית שלי מונית לזקנה, שהתקשתה בהליכה, ומאחור נעמדה בחורה בג'יפ וצפרה בעצבים. בשלב מסוים ירדתי אליה ואמרתי לה 'תתביישי'. לא חסכתי ממנה מילים".

מצד שני, אתה לא תוציא שירי מחאה נוקבים כמו עמיר בניון נגד אובאמה.

"אני אוהב את עמיר מאוד, אבל כל שיר שיש בו שנאה הוא נורא בעיניי. אני לא מסכים עם שירים כאלה. זה רק מלבה עוד אנטגוניזם. מה השגת בפרסום הזה? רק עוד חוסר הקשבה ועוד קיצוניות.

"השיח הפנימי בינינו הפך לנוראי. מה זה 'מדינת תל אביב'? על מה אתם מדברים? למה ליצור שני עמים? וכל ההתבטאויות האחרונות של אנשים שאני מעריך, דברים מפלגים ומזלזלים. אני תופס מגרבוז, אבל אני חושב שאמונה דווקא מוכיחה עומק של מחשבה ונאורות. למה לקרוא לאנשים מאמינים פרימיטיביים וחשוכים?

"כל סרטוני 'הישראלי המכוער' מכאיבים לי. מה חושבים עלינו בעולם כשרואים את זה? למה לא מתמקדים דווקא בישראלי היפה, זה שאכפת לו, שמתנדב ועוזר? סע לבתי חולים, תראה אינסוף ליצנים רפואיים, אנשי חב"ד, אנשים שבאים להחזיק יד לזקנים ולבודדים. מי מדבר עליהם? אני מרגיש ששופכים את דמה של המדינה".

לך שפכו את הדם פעם?

"כשיצא הדיבוב העברי לסרט 'שרק' בקולנוע, יש קטע שבו מנסים לסרס חמור, או משהו כזה. אז אחת הדמויות שם אומרת בקול גבוה: 'עוד תהפוך אותו לדוד ד'אור'. עם כל הכבוד, ביקשתי שלפחות בדי.וי.די יורידו את הבדיחה הזאת, כי הילדים גדלים על זה לאורך שנים וזה משתרש. אז ירדו עלי בנבזיות שאני יבש ונטול הומור. התחרטתי על הרגע שפתחתי את הנושא. בסוף הבדיחה הוסרה מכל הקלטות".

עדיין מנסים לחבר בין הקול הגבוה שלך לעניין הזהות המינית?

"בלי הפסקה, ואני כל הזמן אומר שאין קשר. יש המון גייז שהקול שלהם הוא בס נמוך, ולעומתם הרבה סטרייטים עם קול גבוה. אגב, אין לי שום בעיה שיקראו לי גיי. לא רק שזה לא מעליב אותי, זה אפילו נחמד לי, אני מאוד אוהב גייז. משייקספיר ועד מיכלאנג'לו, זו אחלה חברה להיות בה. בסך הכל זו מחמאה בעיניי. כשאדם לא מבולבל במיניות שלו, זה לא יכול להעליב אותו.

"יש כלי תקשורת שאומרים עד היום, 'נראיין את דוד ד'אור רק אם הוא ייצא מהארון'. מה לעשות שאני לא שם? כל ההתעסקות במיניות שלי משעשעת אותי. בינינו, כמה זמן אדם יכול לרמות? אני נשוי כבר יותר משני עשורים. אם היה כאן זיוף, זה היה מתפוצץ מזמן. ביני ובין אשתי יש אהבה גדולה ומשיכה גדולה. אני כנראה משדר משהו, אולי בגלל הרוך, צורת הדיבור, ההגשה. אני הראשון ששר ככה בארץ, וזה סימפטום הבן הבכור. באתי ענוג, חשוף, לא מתחבא מאחורי גיטרות ותופים. היום, בכל תוכנית מוסיקה כבר יש לפחות אחד ששר גבוה".

•   •

בתחילת אוקטובר יחגוג ד'אור יום הולדת 50. בתאריך העברי של יום הולדתו - ו' בתשרי (19 בספטמבר) - הוא יקיים הופעה חגיגית בקיסריה עם החברים ברי סחרוף, קובי אפללו וישי ריבו ("יהיה מאוד שמח לקראת מחצית המאה הבאה שלי").

אתה מוטרד מהגיל?

"לא ממש. בחיים לא עשיתי פדיקור ומניקור או ענייני טיפוח. אני כל היום עובד בכפיים, תסתכל, יש לי ציפורן שחורה ביד, דפקתי לעצמי עם פטיש. אני עושה הכל בבית - חשמל, נגרות, גינה. אני מאוד הנדי מן.

"הסיסמה 'העולם שייך לצעירים' מטופשת בעיניי. כשהייתי צעיר, כלום לא היה שייך לי. הייתי מבולבל, לא מאושר, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. היום אני במקום אחר. יותר שלם, שמח על כל קמט בפנים".

דווקא נדמה שעברת טיפול פנים.

"עוד לא. אתה רציני? אני נראה מנותח? אל תעשה לי את זה! אני מקווה שלא אצטרך".

מה היית מעניק לעצמך כמתנת יום הולדת?

"קודם כל, הייתי רוצה שיהיה לי פחות חשוב מה אומרים עלי ומה חושבים עלי. במישור הפיזי, הייתי רוצה להיות הרבה יותר גבוה והרבה יותר ספורטיבי. ובעיקר הייתי מבקש לעצמי ביטחון עצמי יותר גדול".

מוזר לשמוע את זה מאדם שמופיע יותר עם פיטר גבריאל מאשר עם שלומי שבת.

"אתה מתכוון להופעות שלי מול כל הקלינטונים והאובאמות? זה שטויות. אנשים לא מבינים שעל הבמה אני עוצם עיניים ונמצא בעבודה. אם יש משהו שהייתי רוצה לדעת, זה איך לעשות מינגלינג. אני הכי גרוע בעולם בסמול טוק". 

•   •

דוגמה טובה לכך סיפק, לדבריו, המפגש עם האפיפיור: "אחרי שהופעתי בפני האפיפיור יוחנן פאולוס השני בוותיקן, ניגשתי ללחוץ לו את היד. חיפשתי משפט חכם להגיד, משהו קולע שייצג את ישראל בכבוד - ולא יצא לי כלום. פשוט נעמדתי מולו כמו בול עץ. בעניין הזה אני על גבול האוטיזם. אם לא מדברים איתי מייד על רגשות, על בעלי חיים או על ציור ועיצוב - אני פשוט נודד משם, משתעמם".

הרבה אנשים דווקא היו שמחים להתחלף איתך.

"אני יודע שמקנאים בי. החיים שלי מצטיירים כ'הכל סבבה', עם בית יפה, משפחה טובה, קריירה בחו"ל. לכל אלה אני תמיד אומר: לא הייתם רוצים להתחלף איתי. שום דבר לא מושלם. יש לי אישיוז. עברתי ילדות לא פשוטה. אתה יודע מה זה לגדול בבת ים בסבנטיז כקונטרה־טנור שאוהב טבע וחיות? תמיד הייתי השונה, החריג. כשכולם שיחקו כדורגל, אני ישבתי עם חתול פצוע שמצאתי ברחוב והרחתי שיחי רותם בגבעה. 

מופיע בפני האפיפיור. "חיפשתי משפט חכם להגיד ולא יצא לי כלום" // צילום: אלעד גוטמן

"קיבלתי הרבה זפטות בחיים. להקת פיקוד מרכז (באמצע שנות השמונים; י"ל) היתה התקופה הקשה בחיי. כל מה שרואים בסרט 'הלהקה' של אבי נשר - תכפיל פי כמה. כל האגו, המאבקים על סולואים, ההתנשאות. כולם הגיעו מתל אביב, יודעים הכל, ואני באתי מבת ים הקטנה, עם התמימות והרגישות".

יכולת לעבוד במטרופוליטן אופרה בניו יורק, וסירבת. אתה מתחרט?

"לא, כי אני מחובר לישראל ברמות. תמיד רציתי לגדל פה את ילדיי. קונטרה־טנורים בעולם הם סטארים, אבל אי אפשר לנהל קריירה בשלט רחוק. הייתי עושה מיליונים, זה נכון, אבל מה אני צריך יותר ממה שיש לי? אני אלבש ארבע חולצות במקביל?"

במכירות דיסקים ובהופעות אתה מצליח, אבל בגלגלצ לא ממש משמיעים אותך.

"בגלגלצ מתעלמים ממני כבר עשר שנים. נראה לי שפשוט לא בא להם עלי, וזה מוזר, כי באופן כללי אני לא אדם שיוצר אנטגוניזם, אלא דווקא מקבל אהבה. בעשור הזה הוצאתי שישה אלבומים עם ביקורות מהללות, סליחה על חוסר הצניעות. כל ההופעות שלי סולד אאוט, חיילים משתגעים עלי.

"בהתחלה ההסבר של גלגלצ היה שלא משמיעים אצלם שירים מהמקורות. אחר כך אמרו שזו תחנה שמיועדת לקהל של חיילים. בהמשך אמרו שהם משדרים מוסיקה שמתאימה לנהגים בכבישים. בקיצור, תירוצים. פשוט קיטלגו אותי. בקיץ האחרון כתבתי את 'פתח ליבך', שיר לעילוי נשמתם של שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, ורק אחרי שהוא הצליח בטירוף אצל החיילים, הוא הושמע ביום הזיכרון".

נעלבת מהיחס הזה?

"זה כאב לב גדול, הפער בין היחס מהקהל ליחס מהרדיו. גם אריק איינשטיין, חברי הטוב, סבל מהכאב הזה בסוף ימיו. יש פה משהו שהוא לא פייר, שיכרון כוח, אבל מספיק אמנים כבר התלוננו על זה לפניי. אני לא מפחד יותר. אני מסתדר בלי גלגלצ. עקפתי אותם בכל רמה אפשרית".

השירה ה"רוחְנית" הפכה טרנדית בשנים האחרונות.

"אני יונק מהמקורות האמיתיים, לא מנסה למסחר דברים. לא עושה בכפיים. אני מתייחס לקודש בשיא הרצינות. אבל מובן שלכל אחד יש זכות לגשת לנושא בדרכו".

מה חשבת על פרשת אייל גולן?

"אני לא יודע מה בדיוק הוא עשה, אבל זה מביא אותנו לשיחה על לאן הדור הזה הגיע. אני אומר תמיד שאם אלה המלכים שלך, אל תתפלא שכך נראה הנוער. ואני לא מדבר ספציפית על אייל, אלא על המגמה כולה. אני מאמין שילד שגדל על 'עטור מצחך' של יוני רכטר ועל 'אל תשליכני לעת זיקנה' של אביהו מדינה מתפתח אחרת מילד שגדל על 'תל אביב יא חביבי, תל אביב, עולה ולא יורד לי'. אחר כך שואלים איך יש אלימות, גזענות, רדידות ושפה קלוקלת".

עומר אדם הוא נציג הדור הקלוקל, בעיניך?

"ממש לא. מהראיונות שקראתי איתו הוא דווקא נשמע לי נשמה גדולה מאוד. הוא נראה לי הרבה יותר עמוק וחכם מהמוסיקה שלו. כשהוא היה בן 7 הוא שר איתי בהופעה את 'תשמור על העולם ילד'. הוא שר מקסים. אני לא בטוח שהוא עומד מאחורי המילים שהוא שר היום".

•   •

כותלי ביתו מלאים ציורים פרי מכחולו, תחביב שאליו התמסר בעיקר בעשור האחרון, מאז מות אביו. ציורי שמן ואקריליק על בד, בתפר שבין פיגורטיבי למופשט.

"כל חיי שירבטתי. כשאבי נפטר, ירשתי ממנו נגרייה קטנה בפלורנטין, שהוא קנה בדמי מפתח. הפכתי אותה לסטודיו שלי. פזית קנתה לי בדים וצבעים, ואני מבלה שם המון. לפעמים לא יוצא החוצה שבועות שלמים. את כל מה שאני מביע במוסיקה, אני מעביר לצבע. עד היום הצגתי ציורים שלי בתל אביב, בסין ובטייוואן, מכרתי בעשרות אלפי שקלים. בקרוב יעלו תערוכות גם בניו יורק ובפתח תקווה".

מה אומרים מבקרי האמנות על הציורים שלך? 

"בארץ מכירים אותי כזמר, וזה בעוכריי. קוראים לי 'הזמר המצייר'. אבל יש גם פרגון. לפני כמה שנים השתתפתי בתערוכה קבוצתית של ציורי חמורים, וכשכתבו עליה בעיתון, פירסמו רק את הציור שלי".

לאורך השנים פשטו שמועות על קנאת אחים חריפה בין ד'אור לאחיו הצעיר יניב (40), קונטרה־טנור קלאסי בעל קריירה בינלאומית מבטיחה בעולם האופרה, שמנסה את כוחו גם במוסיקת עולם ובפיוט. "אין קנאה", מתקן האח הבכור, "זאת הגדרה שהולכת רחוק מדי".

מה כן? 

"אנחנו שני אנשים מאוד שונים. יש לי אהבה גדולה אליו, אבל אין בינינו חיבור, מה לעשות. שאעשה משהו מאולץ? מהצד שלו אני מרגיש שהקרקע לא בשלה לחיבור בינינו. בעולם האופרה הוא מצליח בטירוף, אבל במוסיקה הפופולרית הוא עדיין בתהליך התהוות, צריך להצליח בזכות עצמו. היחסים בינינו סבירים. לא כמו שהייתי רוצה, אבל אנחנו לא ברוגז, חס ושלום. אני יכול להבין אותו, אני יודע שלא קל לחיות עם אח גדול שמצליח בתחום שלך. לכן אני מרפה, לא נכנס למקומות של השוואה. יניב הוא קונטרה־טנור משובח, כמו שכתוב בספרים. וגם חתיך ומאוד מוכשר. הוא יצא מהארון, וטוב לו עם עצמו".

למה שלא תזמין אותו פשוט לדואט?

"כדי שנקליט ביחד הוא צריך ליצור כמה להיטים משלו. אחרת מה הוא יקליט? שוב שירים שלי? הוא לא רוצה להיתלות על הקריירה שלי, ואני מכבד את זה. תן לו לכתוב 'תשמור על העולם ילד' משלו - ואז נהיה בגובה העיניים. נוכל לשיר כל אחד שיר של האחר. למה שהוא יישאר תמיד 'האח הקטן'?" 

דיברת איתו על זה?

"היו לנו כמה שיחות בנושא. ניתן לזמן לעשות את שלו. בינתיים הוא לא הציע לי להתארח בדיסקים שלו. אם היה מציע, הייתי מסכים. עזרתי לו מאוד כשהוא למד לשיר".

היה מעניין אותך לשפוט בריאליטי שירה?

"לא ממש. יש לי בעיה לגרום לזמרים צעירים להאמין שהם הולכים להיות מלכי ישראל, ואחרי חצי שנה להמליך במקומם מלך חדש. בגיל 20 הם יוצאים עם עבר יותר גדול מהעתיד. אפילו שלמה ארצי הגדול לא היה עומד במעמסה. אתה יודע מה זה עושה לנפש? זה טיפול פסיכולוגי לכל החיים". 

אתה עצמך נמצא בטיפול? 

"לא. מבחינתי אהבת הקהל ושיעורי התורה הם הטיפול הנפשי הכי טוב בעולם". 

yaakovl@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו