"אף פעם לא הגעתי לשום מקום ראשונה", הודתה אלה, חצי מהצוות שאי אפשר שלא לאהוב, העולים החדשים אלה ו-וובה, בבכורת "המירוץ למיליון" (וובה, אתה Душа = נשמה).
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
עונה רביעית של המירוץ יצאה לדרך, לרוע מזלה - בירושלים - "מקום שאליו זורמים מיליוני תיירים" הקריא רון שחר (עקרונית, צודק. ספציפית, כרגע פחות), בפרק שהכיל עליות כגון משימת סולם יעקב, ירידות דוגמת דרמת הנפילה־אבחון־הדחת פנינה רוזנבלום ובתה, והבטיח לצופים שיאי רגש עתידיים, כמו מפגש באיצטדיון המושבה בפתח תקווה. הלו, המירוץ, מה נסגר? העולם לא יחכה לעד. גם אנחנו לא.
הפורמט של "המירוץ" מבטיח אקשן ובידור: יש תחרות ספורטיבית, יש משימות אקסטרים הדורשות כישורים פיזיים, אחרות מבקשות מהמתמודדים להפגין יכולות מנטליות (משימת "דבש" הדגימה, למשל, תושייה: "דבורים מאולפות, נשבעת לך"), יש פרס בדמות 750 אלף שקלים אחרי מס, אבל הכל קם ומתרסק על ליהוק אטרקטיבי - כלומר על ספקי קאטץ' פרייז. מבט ראשון על חצייה של הנבחרת - את החצי השני נפגוש ברביעי, במסגרת "מרח־את־הריאליטי־ככל־יכולתך" - מפגיש את הצופים עם כמה טיפוסים מוכרים. יוכי ולינור הן שתי "לא רק בלונדיניות", להלן: חברות טובות, חוזרות בשאלה, מתמחות שנה א' במשפטי מפתח. "את לא מסונכרנת" - "מה אני אייפון?", הדגימה אחת מהן את החומר הבלונדיני שממנו נרקמים חוזים אצל גיא פינס. הו, שלום לכן.
הצוות הבא שאי אפשר להתעלם ממנו הוא דניאל ומאירי, הראשון הבן של דודו טופז - מה שמעלה את השאלה הפילוסופית אם יש מקום בלב שלנו - בין הבן של שלום אסייג, הבן של אסי דיין והבת של דן שילון - להכיל עוד "בן של" בפריים טיים. מבחינת צאצא הראשון בבידור, אין בכלל שאלה. "אני עברתי מוות יותר קשה משל כולם, אני עברתי מוות של אבא תקשורתי", היגג טופז ג'וניור בפתיחה, מלמד שהמגלומניה לא נעלמה, היא רק לומדת מנהל עסקים ומתרוצצת בעולם בחיפוש אחר מצלמה פנויה. וולקם בק.
עוד זוג פרצופים מוכרים הם טילטיל ומזרחי, נהג טקסי וחלפן כספים - גלגול מודרני של פילוסים עם אובר מודעות עצמית. "אנחנו לא גאונים כאלה גדולים, אבל אנחנו גם לא אהבלים בכלל", הכריזו השניים ומיהרו להצטלם באימוניות, עושים על האש. אין לי בעיה עם הנצחת הסטריאוטיפ, אפילו לא עם הצמדת המוסיקה של האינפנטילים (הידעתם? לעורכי וידאו יש קובצי מוסיקה המותאמים לתכונות אופי), אלא עם הבימוי המוגזם. טילטיל ומזרחי הם בשר וול־דאן שנשרף מוקדם מדי על מזבח הקמפיין. לא חראם?
בדרך האלימינציה נותרו מעט זוגות להתחבר אליהם, אבל זה קרב אבוד מראש. וובה ואלה, זוג אקסים שהכירו בעבודה, בעלי מבטא מודגש וחלום להשתייך למעמד הביניים ("אני כל כך שמחה, כאילו קיבלתי משכורת", התמוגגה אלה בתום המשימה הראשונה), הם הפייבוריטים הרשמיים שלי העונה. במקרה לגמרי, גם ההפקה מחבבת אותם, מה שהצעיד אותם ראשונים לשטיח של רון שחר - אשר עדיין מכהן כפסיכולוג, מטפל משפחתי ומטיף דתי ("חטא היוהרה" נזף שחר בטופז. נו, בשביל מה הוא כאן?)
עריכה סופר־מקצועית מביאה, כרגיל, את המתח לדרגות בלתי נסבלות. השינוי הראשון העונה, הסתרת מספר הצוותים, נראה כמו רעיון טוב שהתפספס. חבל שבחרו להפגיש את כל הצוותים רגע לפני ההמראה, ולא, נניח, אחרי כמה תחנות והדחות. מילא. יותר מהכל, "המירוץ" זקוקה למומנטום חיובי. יש לה כלים לייצר עניין ואהדה, היא רק צריכה אוויר. יאללה, תמריאו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו