"פולישוק" לא מתפתחת

"התוכנית היא דמיונית לגמרי ותכניה, אם בכלל, מבוססים על מקרים שקרו במדינות רחוקות שלא קיימות", מצורפת אזהרת צפייה סאטירית ל"פולישוק". הדרמה הקומית שבה לעונה שלישית - מבאס לבדוק כמה זמן שהתה בפגרה, אבל אם אתם מתעקשים אז העונה השנייה שודרה ב־2011 - והיא ממשיכה ללוות את דרכו של הלוזר רובי פולישוק לצמרת השלטון. שלושת המנדטים שהשיג בבחירות, אשר התקיימו בפינאלה של העונה הקודמת, מאפשרים לו להוות לשון מאזניים בעונה הנוכחית. "עוד פעם שר? לא! פעם אחת אני רוצה לעשות משהו חשוב! לתפארת המדינה!" הוא מתרעם באינפנטיליות אופיינית. טוב שחזרת, מזמן לא היו פה פוליטיקאים ילדותיים, עיוורים ותאבי שררה.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

בדומה לפוליטיקה הישראלית, גם "פולישוק" לא מתפתחת. פולישוק - שאותו מגלם בהתמדה ששון גבאי - הוא עדיין דמות מופרכת והיסטרית, הדוברת שלו תקומה נותרה קריקטורה אנושית, וכמוה גם ויקי המזכירה המאוהבת בבוס וסולי הרל"שית הקשוחה. המרוויח העיקרי הוא קוזו (גיא לואל), הממשיך לקבל את השורות החזקות בתסריט. "אתה לא אזרח, אתה פוליטיקאי... המטרה שלך לדפוק את האחדות", מפרש מנכ"ל מפלגת מל"ל הדמיונית את הסיטואציה. אבל האהבל לא קולט, ובדיוק ככה הוא יתקדם. עד לאן? נחשו. הדקירות האירוניות עובדות (ע"ע: מפלגות "ישראל שלנו","ישראל רק שלנו" ו"ישראל שולטת"), אבל חלק ניכר מהעלילה מוקדש לבידור. חבל. העם מתבדר בריאליטי ובתוכניות שואו גדולות. פעם בארבע שנים מגיעה לו גם קומדיה סאטירית משובחת.

•   •   •

חוק וסדר

תיקים מהסנגוריה, yes דוקו, 21:00

בטלוויזיה המסחרית כמעט כל רגע מוגדר "מרגש", "מטלטל" או "משנה גורלות". במציאות, רוב הרגעים האלו רחוקים מלגרום ללב להחסיר פעימה. "תיקים מהסנגוריה" התיעודית לא נעזרה במנחה או בקריין שיכריזו "עכשיו הדרמה!" היא מביאה את סיפוריהם של נאשמים בתיקים פליליים, אלו העומדים בפני בתי המשפט, ומקבלים לידיהם פרוטוקולים שבהם מונח עתידם. המצלמה מתמקדת בנאשמים ובסניגורים המייצגים אותם, שליחיה של הסניגוריה הציבורית, גוף די מושמץ בישראל. ההצצה לעבודת המערכת המשפטית, אזור חשוך מעיני הציבור בדרך כלל, מאירת עיניים. היוצר מויש גולדברג מציב מראה מול החברה הישראלית וחושף כמה מחולייה. השאלה היא מי ירצה להביט במראה. האם יהיה מי שיערער על גזר הדין של החברה הישראלית? האם למישהו אכפת?

הסרת חיסיון עורך דין־לקוח נתנה לגולדברג הזדמנות לצלם פגישות בין עורכי הדין ללקוחות. כולם בפנים גלויות: האלימים, השודדים, המאיימים, הדוקרים. גולדברג שימש זבוב על הקיר. על פניו, הוא היה אמור להגיע לחדר העריכה בלי חומר גלם, אבל הדרמה קורית. היא מתרחשת בפגישות בכלא, במסדרונות, בחצרות. בדרך זו הוא מתעד למשל את מאור, גנב אופנועים מדופלם, מסביר איך עובד תהליך החיברות ("לא חסר להכיר פה אנשים, זה בית סוהר"), ושומע מדוד על בילויו בשעות הפנאי. "יש כאלה התחביב שלהם זה לגנוב, לשדוד, פריצות - אני לא. התחביב שלי זה לתפוס מישהו, לשבור לו את כל הגוף", סיפר דוד לעורכת דינו.

הצד של הקורבנות לא מובא בסידרה, וזו אולי נקודת התורפה היחידה שלה. הדרמה אינה מייפה את המציאות. היא מציגה ניצחונות וכישלונות, הישגים ואכזבות. כוחה בפשטותה ובאותנטיות שלה.

כשארקדי פגש פילהרמונית

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו