סרטים לנשים בלבד

בשבוע הבא יתקיים בהודו פסטיבל סרטים בניו דלהי, ובאופן מפתיע סרט הנעילה שלו יהיה סרט ישראלי שמיועד לנשים חרדיות ששמו "טאקע מאמע" (באמת אמא).

לסרט אחראי אריאל כהן, שפועל בעולם הקולנוע החרדי כבר יותר מעשר שנים. כהן יוצר את הסרט בשיתוף פעולה עם המפיק שלום אייזנבך. הסרט, שזכה להצלחה גדולה בקרב נשים חרדיות לפני כשנה וחצי, עובד לגירסה קצבית וקצרה יותר שמתאימה לקהל הרחב, והוא מגולל את סיפורה של אישה חרדית עיוורת, שתינוקה נחטף והיא יוצאת למסע חיפושים אחריו בעזרת חוקרת פרטית חילונית.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

"הסרט הוקרן גם בפסטיבל הסרטים בחיפה", מספר כהן, "הוא יצא בגירסה המקוצרת לפני פחות משנה והתקבל נהדר בקרב הקהל החילוני. שלחתי אותו דרך חבר להודו, וההודים נדלקו עליו ובחרו בו לסרט הנעילה של הפסטיבל".

כהן, בן 37, נשוי ואב לשניים, גר במושב תלמי יפה שליד אשקלון. בשנת 2000 סיים את לימודי הקולנוע שלו במכללת ספיר, ומאחוריו כבר שמונה סרטים שכתב, ביים והפיק.

"כשסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד בתעשייה", הוא מספר, "אני מגיע מבית מסורתי, ודווקא במכללה התחזקתי, חזרתי קצת בתשובה, ועם היציאה מספיר התגלגלתי לתעשיית הקולנוע החרדית. ראיתי שעושים שם סרטים שמבחינת התוכן אני קרוב אליהם, והתחלתי לעבוד שם בחברות הפקה חרדיות עד שאמרתי, 'רגע, גם אני יכול להפיק, למה אני צריך לעבוד בשביל אחרים?' ככה התחלתי ליצור סרטים לפני כעשר שנים".

אף שהיום אינך אדם דתי.

"אני לא מוגדר דתי, אבל אם מתעקשים אז אני אומר שאני באמצע, בין החרדי לחילוני. יש לי תפיסת עולם אמונית־דתית, אבל אין לי את המנהגים היומיומיים החרדיים או הדתיים. אני לא מסתובב עם כיפה. אחרי שנה וחצי של חזרה בתשובה הבנתי שהיהדות הממסדית וההלכה האורתודוקסית פחות מתאימות לי, ומאז אני בקו התפר הזה, אני מכיל בתוכי את שני הקטבים האלה. בסרטים שלי אני משתדל לתת את שני הקטבים האלה - לשים גיבורות חילוניות לצד הגיבורות הראשיות החרדיות וליצור שינוי בתפיסת העולם. אני מאמין שיש לסרטים השפעה".

איך עובדת תעשיית הקולנוע בעולם החרדי?

"יש שני סוגי סרטים: סרטים לגברים וסרטים לנשים. היום התעשייה של הסרטים לגברים די גוועה. הסרטים שמיועדים לגברים יצאו בפורמט של די.וי.די ומיועדים לצפייה במחשב, כי טלוויזיה אסור להם לראות. הסרטים לנשים זו תעשייה של הקרנות בלבד. שוכרים מתנ"ס או אולם אירועים ומקרינים את הסרט בהקרנות סגורות, שרק נשים נכנסות אליהן. מובן שרק נשים משחקות בסרט. ההקרנות מתבצעות בעיקר בחול המועד סוכות ופסח, וקצת בחנוכה. מאחר שזה מאורע שקורה רק במועדים חגיגיים, אורך הסרטים הוא יותר משעתיים ומחיר הכרטיסים גבוה יחסית: 60-50 שקלים. ההקרנות מתקיימות בכל הארץ. מובן שבבני ברק ובירושלים נמצאים הריכוזים הגדולים, אבל יש הקרנות מאשקלון ועד צפת, ואפילו בתל אביב".

ולגבר מותר ליצור סרטים כאלה?

"כן, באופן עקרוני לא מדברים על זה. אני לא אומר לקהל שאני עשיתי. יש קרדיטים בסוף, ובמקום שם פרטי שמים רק את האות הראשונה, אז א. כהן יכול להיות גם גבר וגם אישה".

נשמע שקשה מאוד ליצור ככה.

"זה מאוד קשה ומאוד מגביל. יש ענייני צניעות, הנשים צריכות להיות צנועות וחסודות מבחינת בגדים, וגם התוכן צריך להיות עם נטייה יהודית ואפילו עם קצת מסר. זה לא יכול להיות נטו בידור.

"הסרטים הם בעיקר מלודרמות גדולות מהחיים עם סיפור מתח בבסיסן, סיפור שפונה לנשים ושצריך לגעת ברגש, אבל לפעמים דווקא המגבלות עוזרות ליצירתיות. חוץ מזה זו פרנסה טובה, נשים באות בהמוניהן וקונות כרטיסים. אין להן אלטרנטיבה, אין טלוויזיה בבית. את הסרט הקודם שלי ראו כ־60-50 אלף נשים, נתון מרשים מאוד יחסית לקולנוע הישראלי".

השחקניות הן חרדיות או חילוניות?

"השחקניות ברובן חילוניות, שמלבישים אותן כחרדיות משום שקשה לאישה חרדית להגיע לרמת משחק של שחקנית מנוסה. פה ושם יש ניצבות או שחקניות משנה חרדיות".

יש עוד יוצרים שעוסקים בקולנוע חרדי?

"יש שלוש-ארבע נשים חרדיות שמאוד חזקות בתחום, ועוד גבר חרדי אחד. אני היחיד שאינו חרדי, אבל אני עושה את הסרטים עם שותף חרדי".

והחלום הוא להתברג בתעשיית הקולנוע החילונית?

"כרגע אני בשלבי עריכה של סרט חדש לחרדים ששמו 'תמונת ילדות'. אנחנו עובדים גם על גירסה לקהל הרחב, והפעם יש גם כוכבות חילוניות: מלי לוי, הדס קלדרון, נטע ריסקין ומרים זוהר. הפעם, לראשונה, כיוונתי מראש לשני הקהלים. היו כמה סצנות שצילמתי פעמיים: גירסה לחרדים וגירסה לחילונים. הייתי רוצה להמשיך ליצור במקביל, גם לחרדים וגם לקהל הרחב".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו