בשיתוף ‘אחלה‘, שטראוס
החזרה לספסל הלימודים השיבה את ההורים והילדים לשיגרה שכל כך ציפו לה. אבל החזרה ללימודים מאתגרת לא רק עבור הילדים, אלא גם עבור ההורים.
רבים מאיתנו מתקשים בתכנון התזונה לילדים ומתלבטים מה לשים בקופסת האוכל, כיצד לגוון את הארוחות ומה עושים כאשר הילד חוזר עם קופסא מלאה הביתה. במשדר מיוחד באולפן 'ישראל היום' התארחו שני ארד הדיאטנית הראשית של שטראוס, מדריכת הורים ויועצת משפחתית מאסטר NLP, מיכל נתיב. כמו גם השף הראשי של שטראוס יניב גור אריה, מנהלת השיווק של חטיבת האוכל של שטראוס, שירי כהן מירקוס והטכנולוג הראשי של החברה שאול מרום.
שני ארד, הדיאטנית הראשית של שטראוס מציינת כי העיקרון הכי חשוב להכנת קופסאות האוכל הוא קודם כל לשאול את הילדים את השאלה הכי פשוטה: "מה אתם רוצים היום לגן או לבית הספר? השאלה המורכבת לא אמורה להיות שאלה פתוחה, וכאן חשוב מאד להגדיר מראש את מגוון האפשרויות. למשל אפשר לשאול אם הילדים רוצים: טוסט, חומוס, גבינה צהובה או חמאת בוטנים. בין שלל האפשרויות מומלץ לתאם ציפיות עם הילדים, מה יהיה להם בכריך שיפגשו בהפסקת האוכל במהלך יום הלימודים. הסנדביץ' וקופסאת האוכל הם המקום וההזדמנות להכניס לתפריט היומי חלבון שכל כך חשוב. חומוס לדוגמא מהווה חלבון מן הצומח. בין מגוון האפשרויות ניתן להוסיף גם גבינות, ביצים או חמאת בוטנים, הכל בהתאם לבחירה המשותפת עם הילדים.
כמובן שלא כל הילדים אוהבים ומקבלים בחיבוק ירקות, לאתגר הזה מציעה ארד להחליף את הירקות בפירות: "להורים שרוצים לגוון את הקופסה ולהוסיף משהו, לא כדאי לשנות את הרכיבים המוכרים בקופסת האוכל. אם ההורים רוצים שהילדים יתנסו בקיווי, נשים קיווי, אבל בנוסף למה שהילדים רגילים לאכול ואז זו הזדמנות לחשיפה".
מיכל נתיב, מדריכת הורים ויועצת משפחתית מאסטר NLP מחזקת את הגישה שיש לתאם ציפיות יחד עם הילדים בנוגע לקופסת האוכל ומציעה להכין טבלה שבועית שאותה ניתן כל שבוע להחליף ולשחק עם המרכיבים. היצירתיות של ההורים היא חלק חשוב בהכנת האוכל ליום הלימודים עבור הילדים.
"אפשר לשים קלח תירס ולצד זה צריך חלבון, אז אפשר להוסיף למשל בייבי מוצרלה, קוביות בולגרית, טופו או אפילו גרגירי קטניות". מציעה שני ארד.
נתקלנו בסיטואציה שהילד חוזר עם קופסת אוכל מלאה? לא תמיד מדובר בנורה אדומה בוהקת, אבל חשוב להבין מדוע. "קודם כול יש לשאול את השאלה הכי פשוטה: האם האוכל לא היה לטעמך?" מציעה ארד. "אולי מה שהכנתם לא היה טעים ואז אנחנו נקבל תשובה כנה. בנוסף, יכול להיות ששמנו להם כמות מאוד מאוד גדולה. צריך הרבה פעמים להתאים את כמות המזון שאנחנו שמים למידותיהם של הילדים ויש סיבה שהרבה לא מכירים אותה".
משפרים כל הזמן
שאול מרום, מהנדס מזון ומנהל הפיתוח של חטיבת האוכל בשטראוס, הסביר כיצד מייצרים את סלטי החומוס במפעל הסלטים של ''שטראוס'' בכרמיאל: "אנחנו מייצרים פה עשרות אלפי גביעי חומוס ביום. יש חומרי גלם שהם לא ייכנסו למפעל בלי שטעמנו אותם קודם, בנוסף לעוד כל מיני בדיקות על מנת לראות שהמרקם הוא המרקם הנכון וגם הצבע. בסוף אנחנו עוקבים אחרי המוצר, יום אחרי שהוא יצא ושבועיים אחרי שהוא יוצר, אנחנו טועמים ובודקים ומוודאים שהמוצר תקין, ואנחנו גם כל הזמן משפרים את המוצרים שלנו".
מרום מספר על הייחודיות של הייצור בישראל. לדבריו "יש עוד מדינות שאוכלים בהן חומוס, אבל כזאת תעשייה מפותחת של חומוס, זה די ייחודי לישראל. רוב הידע ורוב תהליכי הייצור והמיכון הומצאו פה".
מנהלת השיווק של חטיבת האוכל של שטראוס, שירי כהן מירקוס, והשף הראשי של אחלה שטראוס, יניב גור אריה סיפרו לנו מה עומד מאחורי פיתוח המוצרים של החברה ועל הטעם הישראלי. “אנחנו במזרח התיכון. אנחנו לוקחים השראה גם מהשכנים שלנו וגם כל אחד מאיפה שהוא הגיע." אומרת כהן-מירקוס. "בממוצע, הישראלי אוכל בשנה כ-5.5 קילו חומוס, שזה די הרבה ביחס לעולם, כי אנחנו באמת מאד מאד אוהבים פה חומוס. הרבה ישראלים מחלקים את החומוס שלהם לעם חריף ובלי חריף. גם יש ילדים שאוהבים חומוס עם חריף, אבל כנראה שקצת פחות. ההשפעה הזו נובעת מטיקטוק וכל אתגריו, אשר הכניסו לחיינו הרבה מאוד דברים קיצוניים ואקסטרימיים. גם חריף הפך להיות חלק מזה".
השף יניב גור אריה מספר ומסביר את ההבדלים בין חומוס של מסעדה לחומוס שאנחנו קונים בסופר. "באשר למה שדומה, גרגירי החומוס שאנחנו משתמשים בהם, הם בעצם גרגירי חומוס באיכות הכי טובה שאפשר להשיג. זאת היות ויש לי את היכולת להגיע עד לשדה ועד לחקלאי שמגדל את גרגירי החומוס. הם גדלים כאן בארץ, אז באמת יש לנו שליטה מלאה בגרגירי החומוס. הטחינה הגולמית היא הטחינה הכי טובה שאפשר להשיג מהיצרנים שגם הם מקומיים. התבלינים הם אותם תבלינים ומוסיפם קצת מים ומלח לימון שזה בעצם המרכיב שנותן את החומציות לחומוס.
הדבר העיקרי ששונה הוא שבחומוסייה מכינים את החומוס על מנת לאכול אותו מיד, אנחנו מכינים את החומוס ושמים אותו בגביע ובעצם הוא צריך להישמר על המדף בסופר ובמקרר בבית ובתוך כריך שילד לוקח לבית ספר." מסביר בפירוט גור אריה.
"כשף אני עובד בהרבה מאד קטגוריות. יש מאכלים ויש דברים מסוימים שאחרי שאתה עובד בהם תקופה ארוכה אתה צריך הפסקה מהם. 13 שנה אני מתעסק בחומוס, אולי קצת יותר, וחומוס זה דבר שלא נמאס ממנו. אין מצב שיגידו וואלה לא בא לי חומוס!", סיכם השף גור אריה.
על השינוי של הטעם הישראלי לאורך השנים מסבירה כהן-מירקוס: "אני חושבת שהישראלים הם מאוד קולינריים באופן כללי. הם מאד אוהבים אוכל וכן יש את ההשפעה של הרשתות החברתיות. אנשים מקבלים מנה, הם אפילו לא טועמים אותה. הם דבר ראשון מצלמים אותה. אנחנו קודם כול אוכלים מהעיניים". גור אריה מוסיף גם הוא ואומר: "אני חושב שבסוף, אנחנו די שמרנים בתחום החומוס בישראל. הוא גם מאוד מושרש תרבותית, מאוד מזין, נגיש ומאוד יומיומי".
"בממוצע, הישראלי אוכל בשנה כ-5.5 קילו חומוס, שזה די הרבה ביחס לעולם, אנחנו באמת מאד אוהבים פה חומוס"
בשיתוף ‘אחלה‘, שטראוס