"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

גם ירוק, גם רווחי: רשת החשמל המקומית שמשנה את כללי המשחק

מבתים פרטיים ועד קיבוצים – יותר ויותר קהילות בוחרות לנהל רשת חשמל עצמאית שמפחיתה בזבוז, מייעלת צריכה ואף מניבה רווחים • צביה ברון מסבירה איך זה עובד – ולמה בישראל זה עדיין תקוע

,עודכן
0השמעה

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את צביה ברון, מייסדת ומנכ"לית חברת CTB ומייסדת-שותפה של EnergyTech Academy. השתיים שוחחו על מיקרו-גריד – רשת חשמל מקומית שמקדמת קיימות בקהילות ברחבי העולם, מאפשרת יציבות אנרגטית, ואפילו יכולה להניב רווח כלכלי, ומתי תצטרף ישראל למגמה העולמית?

מיקרו גריד (Microgrid), בתרגום מילולי "רשת קטנה", היא רשת חשמל מקומית שיכולה לנוע בין קנה מידה של בית בודד לבין בניין, שכונה או קיבוץ – כשהמטרה היא לייצר ולספק חשמל באופן עצמאי, מלא או חלקי, מבלי להישען על רשת החשמל המרכזית.

המיקרו גריד מבוססת על שלושה מרכיבים עיקריים: ייצור, אגירה וניהול. כדי להמחיש את אופן הפעולה, מסבירה צביה ברון: "נניח שיש רשת של סופרמרקטים בפריסה ארצית. אם הם מנהלים מיקרו גריד פנימי, אפשר לחבר בין כל הסניפים כך שיפעלו באופן עצמאי מחברת החשמל – ולאזן ביניהם: סניף שצורך יותר יקבל תמיכה מסניף שצורך פחות. כך נמנע בזבוז ונייעל את השימוש באנרגיה".

אז מה ההבדל בין מיקרו גריד לרשת סולארית פרטית? ההבדל העיקרי נעוץ בהיקף וביכולת השיתוף. רשת סולארית רגילה משרתת רק את המבנה שבו היא מותקנת – בית פרטי או מבנה מסחרי, ואוגרת חשמל לשימוש עצמי. לעומתה, מיקרו גריד מאפשרת אגירה וניהול של אנרגיה בקנה מידה קהילתי – כמו שכונה, קיבוץ או אזור תעשייה שלם.

"נכון להיום, מערכת אגירה ביתית עדיין אינה כלכלית", מסבירה ברון. "אבל אם אני מתקינה מערכת מיקרו גריד בקיבוץ, ומוכרת את עודפי החשמל לחברת החשמל – זה כבר נהיה מעניין". לדבריה, רבים מהגופים שכבר פועלים במודל הזה לא עושים זאת דווקא מטעמים סביבתיים – אלא מתוך היגיון כלכלי.

לדברי ברון, מערכות מיקרו גריד כבר פועלות בהצלחה ברחבי העולם. "כמעט בכל מקום", היא מדגישה. "בכל העולם מתפתחות קהילות אנרגיה – כפרים או אזורים שמחליטים לקחת את האנרגיה לידיים שלהם, בגיבוי רגולציה שמאפשרת להם לעשות זאת. התושבים לוקחים אחריות, ואנחנו רואים תהליך של דמוקרטיזציה של האנרגיה".

ומה לגבי ישראל? כאן התמונה מורכבת יותר. ברון מודה שישראל נמצאת מאחור ביחס לעולם, אך שומרת על אופטימיות זהירה.

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

כדאילהכיר