גם ירוק, גם רווחי: רשת החשמל המקומית שמשנה את כללי המשחק

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה

בפרק זה אירחה דנה רון את צביה ברון, מייסדת ומנכ"לית חברת CTB ומייסדת-שותפה של EnergyTech Academy. השתיים שוחחו על מיקרו-גריד – רשת חשמל מקומית שמקדמת קיימות בקהילות ברחבי העולם, מאפשרת יציבות אנרגטית, ואפילו יכולה להניב רווח כלכלי, ומתי תצטרף ישראל למגמה העולמית?

מיקרו גריד (Microgrid), בתרגום מילולי "רשת קטנה", היא רשת חשמל מקומית שיכולה לנוע בין קנה מידה של בית בודד לבין בניין, שכונה או קיבוץ – כשהמטרה היא לייצר ולספק חשמל באופן עצמאי, מלא או חלקי, מבלי להישען על רשת החשמל המרכזית.

המיקרו גריד מבוססת על שלושה מרכיבים עיקריים: ייצור, אגירה וניהול. כדי להמחיש את אופן הפעולה, מסבירה צביה ברון: "נניח שיש רשת של סופרמרקטים בפריסה ארצית. אם הם מנהלים מיקרו גריד פנימי, אפשר לחבר בין כל הסניפים כך שיפעלו באופן עצמאי מחברת החשמל – ולאזן ביניהם: סניף שצורך יותר יקבל תמיכה מסניף שצורך פחות. כך נמנע בזבוז ונייעל את השימוש באנרגיה".

אז מה ההבדל בין מיקרו גריד לרשת סולארית פרטית? ההבדל העיקרי נעוץ בהיקף וביכולת השיתוף. רשת סולארית רגילה משרתת רק את המבנה שבו היא מותקנת – בית פרטי או מבנה מסחרי, ואוגרת חשמל לשימוש עצמי. לעומתה, מיקרו גריד מאפשרת אגירה וניהול של אנרגיה בקנה מידה קהילתי – כמו שכונה, קיבוץ או אזור תעשייה שלם.

"נכון להיום, מערכת אגירה ביתית עדיין אינה כלכלית", מסבירה ברון. "אבל אם אני מתקינה מערכת מיקרו גריד בקיבוץ, ומוכרת את עודפי החשמל לחברת החשמל – זה כבר נהיה מעניין". לדבריה, רבים מהגופים שכבר פועלים במודל הזה לא עושים זאת דווקא מטעמים סביבתיים – אלא מתוך היגיון כלכלי.

לדברי ברון, מערכות מיקרו גריד כבר פועלות בהצלחה ברחבי העולם. "כמעט בכל מקום", היא מדגישה. "בכל העולם מתפתחות קהילות אנרגיה – כפרים או אזורים שמחליטים לקחת את האנרגיה לידיים שלהם, בגיבוי רגולציה שמאפשרת להם לעשות זאת. התושבים לוקחים אחריות, ואנחנו רואים תהליך של דמוקרטיזציה של האנרגיה".

ומה לגבי ישראל? כאן התמונה מורכבת יותר. ברון מודה שישראל נמצאת מאחור ביחס לעולם, אך שומרת על אופטימיות זהירה.

בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה