בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
בפרק זה אירחה דנה רון את ד"ר אליקים בן חקון, מומחה לתחבורה ימית, כלכלה וסביבה מהטכניון. השניים שוחחו על ההשפעה הסביבתית של הדלקים הכבדים שמשמשים את אוניות הסחר – ועל האוויר שכולנו נושמים, דנו בהשלכות של המשבר מול טורקיה על ענף הספנות, וגם הסבירו מדוע כמעט בלתי אפשרי לפקח באמת על התנהלות האוניות באוקיינוסים.
מי שמכיר את אזור נמל חיפה בוודאי נתקל בשלטי "אזור אוויר נקי" הפזורים ברחבי המקום. המשמעות פשוטה: רכבים כבדים המונעים בדיזל, ובעיקר משאיות, מופנים לדרכים חלופיות – במטרה להפחית את זיהום האוויר. אלא שבמהלך השנים התברר דבר מפתיע: דווקא הספינות, ולא כלי הרכב, הן המזהמות העיקריות של האזור – ובעצם, הנמל עצמו מהווה את מקור הזיהום המרכזי.
אז מה השתנה מאז שהתבררה התמונה? רגולציה ימית גלובלית נכנסה לתוקף, המחייבת אוניות להשתמש בדלקים נקיים יותר מגופרית – ירידה חדה מ־3.5% ל־0.5% בלבד. בשורה נוספת צפויה להיכנס כבר ב־1 במאי 2025, אז תחול הרגולציה גם על אזור הים התיכון, שם יידרשו האוניות להשתמש בדלק המכיל 0.01% גופרית בלבד – הפחתה דרמטית ומשמעותית לכל הדעות.
מדינת ישראל לא התייחסה לאורך שנים ברצינות הראויה לזיהום הנגרם מאוניות. אחד ההיבטים המרכזיים שלא נלקחו בחשבון הוא העובדה הפשוטה: אונייה אינה יכולה פשוט "לכבות מנוע". הסיבה לכך טמונה בסוג הדלק שבו הן משתמשות – דלק כבד שדורש חימום ממושך כדי להפוך לנוזלי. ברגע שהמנוע מדומם, הדלק מתחיל להתקרר ולהתמצק – מה שהופך את ההפעלה החוזרת למסובכת ויקרה.
אחת הסיבות המרכזיות לקושי בפיקוח על התנהלות האוניות היא העובדה שהן מפליגות בין טריטוריות שונות – מה שמקשה מאוד על אכיפה אפקטיבית. התוצאה: רבות מהאוניות בוחרות להמר ולפר את התקנות, גם במחיר של קנסות אפשריים. לעיתים הן כלל לא נתפסות, וגם אם כן – העונש הכלכלי נתפס כנסבל ביחס לחיסכון בעלויות הדלק וההפעלה.
בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה